אל תבשלו להם את האוכל: דיאטת ה-Raw Food

אז נכון, אנשי ה־Raw Food, ”רואופודיסטים” כמו שהם קוראים לעצמם, אוכלים רק אוכל צמחוני לא מבושל, אבל מדובר רק בפן אחד של התורה. הרואופודיסטים מאמינים שמזון שחומם מעבר ל־48 מעלות אינו מזין את הגוף בשל הרס האנזימים, ולכן לא מבשלים, לא אופים ולא מאדים, אבל ממש לא ניזונים מקניית פיצוחים בקיוסק. הם מנביטים, טוחנים, משרים, מייבשים בשמש וממציאים מגוון יצירתי במיוחד של טכניקות הכנה ומתכונים. כלומר, לא מן הנמנע שרואופודיסט יעמול על ארוחתו לפחות כמו בשלן גורמה. ובכלל, מדובר בהרבה יותר מאשר עוד תורת אכילה. בבסיס השיטה עומד משולש שווה צלעות: גוף־נפש־רוח. או במילים אחרות: נפש בריאה בגוף בריא ברוח בריאה. כך שאם אתם ניזונים לפי שיטת ה־Raw Food אבל גם מקופסת סיגריות ביום, התועלת תהיה מוגבלת ביותר.

החום הקיצי, שבו ממילא קשה לחשוב על שהייה במטבח הלוהט, הוא הזדמנות מצוינת להיכנס למטבח הרואופודיסטי הקריר ולאמץ ממנו כמה דברים.

למה לבשל? נבטי עדשים רכים (צילום: יעל גרטי)

פועלי הניקיון של הגוף

מי שניסחה את הכללים הנוקשים של השיטה הרואופודיסטית היתה ד”ר אן ויגמור, שהקימה בשנת 1963 בבוסטון את מכון הריפוי הטבעי ”היפוקרטס”, המקום הראשון שהציע טיפול בשיטת ה־Raw Food. לזכותה ייאמר, שאת מה שדרשה ממטופליה היא דרשה גם מעצמה – ויותר.

מספרים על ויגמור, שבמסעותיה בעולם נהגה לשאת עימה תרמיל ובו צנצנת, זרעים להנבטה ובד לסינון. בהגיעה לבית מלון הייתה משרה את הזרעים בצנצנת ולמחרת מעבירה אותם לבד וקושרת אותו לצרור שהיטלטל על תרמילה. בכל פעם שנקרה על דרכה ברז מים הייתה מלחלחת את הבד עם הזרעים, וכך נהנתה מסעודה מזינה של נבטים זמינים בכל עת שרצתה. ולמה דווקא נבטים? על־פי ויגמור, הנבטים הם המזון המומלץ ביותר לא רק בזכות ערכם התזונתי הגבוה, אלא בעיקר בגלל רמת פעילות האנזימים שבהם, שנמצאת בשיאה בעת הנביטה.

בכלל, אנזימים הם שם המשחק אצל הרואופודיסטים. העיקרון המרכזי העומד בבסיס השיטה הוא אחד ויחיד: הוצאת הפסולת מהגוף חשובה לא פחות מהזנתו. ואיך מתבצעת הוצאת הפסולת מהגוף? באמצעות אנזימים.

והנה עוד נבטים (צילום: אייבלסטוק) 

האנזימים נחלקים לשתי קבוצות מרכזיות: האחת ”מתרגמת” את האוכל לאבני הבניין של הגוף - פחמימות, חלבונים ושומנים, והשנייה מפנה את הפסולת שהצטברה בתאים מחוץ לגוף. ככל שהגוף משקיע אנרגיה רבה יותר בפירוק האוכל, כך הוא פנוי פחות לפינוי הפסולת. הפסולת המצטברת בתאים מחלישה את הגוף ובסופו של דבר גורמת למחלות.

כדי לסייע לגוף לנקות את עצמו כראוי ולהישאר בריא, צריך לאפשר לו לייצר מקסימום אנזימי ניקוי, וכאן נכנסת לתמונה תורת ה־Raw Food. מאכלים מהצומח, כמו בטטה, כרוב וסלק, מכילים אנזימי פירוק שממשיכים לפרק אותם גם כשהם כבר בקיבה שלנו. הפעולה הזאת מאפשרת לגוף שלנו להקצות פחות אנזימי פירוק לעיכול, וכפועל יוצא – להקצות יותר אנזימי ניקוי לפינוי הפסולת.

לעומת זאת, בשר דורש מהגוף להשקיע מאמץ מיוחד בפירוקו, כי קיבת האדם דומה במבנה שלה לקיבתם של בעלי החיים הצמחוניים. כך לגוף לא מתאפשר להקצות את האנזימים הנדרשים לפינוי פסולת מהתאים, ובסופו של יום, נותרות במעי הגס שאריות של מזון לא מעוכל.

קרקרים מיובשים לקבלת שבת

אחרי שוויתרנו על הבשר, הנבטנו את החומוס ושרנו שירי הלל ליקום וגם לעגבנייה, הגיע הזמן לערוך שולחן, וגם כאן ישנם כללים. הפרדת מזונות, למעשה. כחלק מהרצון להקל על מערכת העיכול, הרואופודיסטים לא מבלבלים אותה עם מאכלים שמצריכים הפעלת כמה סוגי אנזימים. חסה וסלרי, למשל, מתאימים לאכילה עם כל הפירות. חלבון עם עמילן, לעומת זאת, הוא שידוך לא מוצלח בכלל ומומלץ לאכול אותם בהפרש של כמה שעות זה מזה. דגנים בשילוב ירקות ונבטים זה מצוין. פירות עם ירקות – ממש לא.

אז איך, בעצם, נראה שולחן האוכל של רואופודיסט? אולי תופתעו, אבל לא רע בכלל! למעשה, תחת הידיים הנכונות, הוא יכול להפוך לפסיפס צבעוני, מלא ניחוחות טריים ומעוררי תיאבון. קחו לדוגמה את סעודות המלכים שעורכת השפית ציונה מילמן במצפה אלומות: סלקים סמוקים דקיקים, נבטים ברוטב שקדים, גלילי סושי צמחוני וגם פלאפל עם חומוס מקישואים, וזו רק ההתחלה. במטבחה של מילמן לא תמצאו, כמובן, תנור או כיריים, אבל כן תמצאו מכשיר

 לייבוש איטי של מזון, המשחרר משבי אוויר בטמפרטורה נמוכה שמיועדים (ועכשיו כולם ביחד) לשמור על אנזימים פעילים. באמצעות המכשיר הזה אפשר לשמר ירקות ופירות לכל עונות השנה וגם לייצר קרקרים כתחליף מסוים לחלת שבת או לסתם לחמנייה של יום חול.

וכמובן, אי אפשר לדבר על Raw Food בלי להזכיר את אלילם הירוק של הרואופודיסטים – עשב חיטה, או כפי שכינתה אותו ויגמור: ”העזרה הריפויית החזקה והבטוחה ביותר שקיימת”. עשב החיטה עשיר באנזימים ובמינרלים וגם נספג בגוף בקלות. סוחטים אותו במכונה מיוחדת בעלת סיבובי מנוע איטיים במיוחד, כדי לשמור על טמפרטורה נמוכה ועל אנזימים חזקים, מלאי חיות ואון. חסידיו שותים אותו מדי יום על בטן ריקה, ויש המוסיפים גם חוקנים ביתיים על טהרת עשב החיטה כדי לנקות את המעי הגס משאריות מזון ופסולת. איך הטעם? בניסוח דיפלומטי – צריך להתרגל.

הצד השני של ה־Raw

פז שוסטר, תזונאי קליני:

האנזימים הם למעשה סוג של חלבון, כך שבין אם מדובר בבטטה או בכל מזון אחר, כשהאנזימים מתעכלים בקיבה ובמעיים, הם מתפרקים לחומצות אמינו כמו כל חלבון אחר. כלומר: לאחר הפירוק הם לא יכולים למלא במערכת העיכול את ייעודם המקורי, בלי קשר לחימום המזון. מעבר לכך, תפקודה של קבוצת אנזימים אחת לא ישפיע בהכרח על תפקודה של קבוצה אחרת. התפקוד משתנה רק בהתאם לצורכי הגוף.

בנושא ההפרדה בין אבות המזון, מדובר ברעיון בלתי אפשרי ליישום: קטניות, למשל, מכילות גם חלבונים וגם פחמימות.

דרור וייסר, מטפל ברפואה סינית:

על־פי הרפואה הסינית, הטחול אחראי בין השאר על ייצור האנרגיה בגוף. כדי שיוכל לבצע את תפקידו זה בצורה הטובה ביותר, יש להקפיד על אכילת מזון בעל אנרגיה חמימה, שהוא לרוב מבושל. לכן אכילת מזון חי בלבד עלולה להקשות על פעילותו של הטחול לאורך זמן. ברפואה הסינית ממליצים לשלב את שיטת ה־Raw Food עם אוכל מבושל, בהתאם לצורכי המטופל.