יכול להיות שמישהו בעולם באמת דואג לי?

הם הכינו לה חדר משלה, נקי ומסויד, מילאו את המקרר וערכו לכבודה ארוחות משפחתיות שופעות ועשירות, אבל נעמה עדיין הייתה אוגרת לעצמה אוכל בחדר, שלא יחסר. הם קנו לה אופניים חדשות וליוו אותה כל הזמן בעיניהם, כדי שלא תיפול, והיא המשיכה להסתכל לאחור מדי פעם, כדי לבדוק שבאמת מישהו דואג לה, שומר עליה.

כי אין דבר שהוא מובן מאליו עבורה. זמן רב לקח לה להבין שהיא כבר לא נמצאת במלחמת קיום. הרבה זמן נדרש כדי ללמד אותה להיות ילדה. כזו שדואגים לה, מאכילים אותה ומטפלים בה.

הילדים של כולנו:

• המטרה: משפחה ובית לכל ילד בסיכון
• ציון כהן חוזר "אל עצמו"
• כמה אנשים צריך כדי להחליף אמא אחת?  
• צופית גרנט מבקרת במשפחת קלט
• מיכאל ונמרוד לבד בעולם
• ליהיא לפיד: "הבית שלהם הוא מקום שממנו בורחים"
• העיניים שלו אמרו: "תיקחי אותי"
  

את הילדוּת הכל כך הכרחית הזו, החזירו לנעמה (היום בת 11), בני משפחת האומנה אליה הגיעה לפני חמש וחצי שנים - רונית, אילן ושלושת ילדיהם הביולוגיים. "בימים הראשונים הייתי בפאניקה", מספרת רונית. "הגיעה ילדה עם תיק. את רוצה להלביש לה בגדים ומתברר שאין בתיק כלום. לא היה אפילו זוג תחתונים אחד נוסף.

"הלכתי איתה לחנות בלילה וקנינו לה בגדים, אבל הרגשתי עצב גדול, כי באותו רגע עלתה לי בראש התמונה של כל הילדים האחרים שנשארו בקלט החירום. אחר כך התיישבנו לאכול ואת רואה את הילדה אוגרת אוכל אליה, כדי שחלילה לא ייגמר. יכלה "לטרוף" פרוסת לחם בשלושה ביסים. היא הייתה מורעבת, אבל אני לא חושבת שזה היה רעב פיזי, אלא יותר נפשי - הפחד מהלא נודע, שאולי לא יהיה לה".

אמא, נכון שזה מסוכן?

את העבר שלה, נעמה לא רצתה לזכור. היא העדיפה להמציא לעצמה עבר משלה, במיוחד על האב אותו לא הכירה מעולם. חצי שנה אחרי שנפרדה מאמה, בגיל 5, כבר לא ידעה לדבר מילה אחת ברוסית. היא העדיפה לשכוח הכול.

מדי פעם עולים לה זיכרונות, מספרת רונית. "למשל, יום אחד הלכנו לאכול פלאפל וראינו ילד שעשה איזו תנועה מסוכנת על הברזלים. אמא שלו אמרה לו שזה מסוכן ונעמה אמרה לי: 'אמא, את רואה? נכון שזה מסוכן? אני הייתי עושה את זה פעם ואף אחד לא היה אומר לי שזה מסוכן'".

העבר אותו הדחיקה נעמה כולל אמא חולת נפש ואבא שנטש אותה עוד ברוסיה, כשהאם בת ה-19 היתה בהריון. זמן מסוים חיה אצל סבתה, עד שזו נפטרה.

לפני שש שנים עלתה עם אמה לארץ ולאחר מספר חודשים הגיעה האם למשטרה ודיווחה שהיא חולת נפש ולא תוכל לטפל בבתה. נעמה הופרדה מאמה ונשלחה לפנימייה במרכז הארץ. באותו יום שכחה את השפה הרוסית ובפגישות שהיו לה עם אמה לאחר מכן, היא נאלצה להיעזר במתורגמן. "רציתי כנראה לשכוח רוסית", אמרה נעמה לא מזמן.

רוב הילדים בפנימייה היו גדולים ממנה בהרבה ונעמה נאלצה להילחם על מקומה וכנראה גם על זכויות בסיסיות, כמו אוכל. מאוחר יותר, עברה לביתם של אילן ורונית.

התחלה חדשה

"הרגשתי שקיבלתי ילדה בת 6 שהיא כמו תינוקת", מספרת רונית. "שאני צריכה להתחיל איתה הכול מההתחלה. איך יושבים ליד שולחן ואוכלים, איך לועסים בפה סגור, מתי מתקלחים. היו הרבה מאכלים שהיא בכלל לא הכירה, כמו למשל תירס. היא לא הכירה סיפורי ילדים.

"בגיל 6 נעמה הלכה איתי בפעם הראשונה להצגה ושאלה שאלות דומות לשאלות ששאלו ילדים בני שנתיים-שלוש שישבו לידנו: מה זו הבמה, מה זה האורות. כשהאורות כבו היא נבהלה.

"היא היתה הולכת ברחוב, כולה מכונסת בעצמה, שרק לא יבחינו בה ולא ישימו לב שהיא קיימת, כמו עלה מסכן, בלי ביטחון. אחרי שנה, פתאום ראינו איך היא התחילה לזרוח, לקבל ביטחון עצמי, התחילה ללכת כמו טווס. נהייתה לה יציבה אחרת, ביטחון. היא הזדקפה".

 צילום אילוסטרציה: ויז'ואל/פוטוס

"בתקופה הראשונה, קנינו לה אופניים חדשים והלכנו איתה לפארק", מספר אילן. "עקבתי אחריה בעיניים, כדי לוודא שלא תיפול. כל כמה דקות, היא הייתה מסובבת את הראש, כדי לוודא שעדיין דואגים לה ועוקבים אחריה".

הילדים הרוויחו המון

המשפחה מתגוררת בעיר במרכז הארץ. בזמן בו נעמה נלקחה מאמה, ילדיהם היו בני 15, 17 ו-22. ההורים החלו להרגיש שהבית מתרוקן והחליטו לגדל ילד אומנה.

"מי שיצא הכי מורווח מהפרויקט הזה היא המשפחה הביולוגית שלנו", אומרת האם. "כמובן שגם הילדה, אבל אני חושבת שכל החיים במשפחה קיבלו פרופורציות אחרות ובמיוחד הילדים הרוויחו המון. הם התחילו להבין איפה הם חיים. סיפורים זה לא מספיק".

נעמה כועסת על אבא שלה ושואלת שאלות על נטישה של הורים, אבל יחד עם זה, היא גם היתה מפנטזת וממציאה סיפורים שלא קיימים על ילדותה ועל האב שלא פגשה מימיה. "למשל, בשעת המקלחת, אם הייתי מספרת לה שמחר הולכים לגן חיות, היא היתה אומרת: 'כן, הייתי עם אבא שלי בגן חיות' או 'אבא לקח אותי באופנוע'. היא המציאה סיפורים על כל מיני דברים במשפחה שלה, אבל בעיקר על האב שהיה חסר לה. אחרי שהתחזק הקשר שלה עם אילן והיא התחילה לראות בו אב, הסיפורים פשוט נעלמו מעצמם".

"כשנעמה קראה לנו לראשונה 'אמא' ו'אבא', לאחר תקופה ארוכה בה נמנעה מלפנות אלינו ישירות, זו הייתה עבורנו מעין חותמת שקיבלנו ממנה", מספר אילן. "הרגשנו סיפוק עצום. החותמת אמרה: 'אתם כשירים להיות הורי'.

"ההתחלה לא הייתה פשוטה, אבל כל התקדמות קטנה יצרה אצלנו הרגשת סיפוק שלא דומה לשום דבר אחר שחוויתי".

ולמרות הכול, יש פצעים שמתקשים להגליד. גם כיום, לאחר חמש וחצי שנים במשפחה האומנת, לנעמה יש צורך כמעט אובססיבי לבדוק מחדש את השתייכותה המשפחתית. בארוחות משפחתיות היא מתעקשת לערוך את השולחן ולשייך כל צלחת לבן משפחה או אורח מסוים. חשוב לה גם לדעת שהקשר הוא לתמיד. כשהבת הביולוגית הבכורה, שחיה כעת מחוץ לבית, מגיעה לביקורים, נעמה שואלת: "גם אני אוכל לבוא לפה אחרי גיל 18?" (תום תקופת האומנה).

עדיין חוששת לאבד

המשפחה האומנת מצידה, דואגת לנעמה בכל דיון משפחתי. "לעיתים", אומר אילן. "נראה כי הרגישות של הילדים הביולוגיים שלנו כלפיה גבוהה יותר מאשר זה כלפי זה. אפילו בשיחות על עתיד המשפחה, כשמדברים על חלוקת רכוש, עולה השאלה מה עם נעמה. כיצד עושים הכול באופן הוגן כלפיה".

"היא עדיין חוששת מאוד לאבד אותנו", מוסיפה רונית. "היות ויחסית לאמה הביולוגית אנחנו מבוגרים, היא עסוקה הרבה פעמים בחישוב הגיל בו נהיה כשתהיה גדולה יותר. לא מזמן היא אמרה לי משפט שמצד אחד מאוד העציב אותי ומצד שני מאוד שימח אותי: 'את יודעת, אמא, לא נעים לי להגיד את זה, אבל לפעמים אני קצת שמחה על כל מה שקרה, כי אחרת לא הייתי מכירה אתכם'".

נעמה גדלה להיות ילדה פעילה ומוכשרת. היא הולכת לצופים ולכל חוג נוסף אליו היא יכולה להספיק. היא תלמידה מחוננת, ספורטאית מצטיינת, בעלת כריזמה וכושר מנהיגות. "צריך לראות אותה הולכת לבית הספר בכל בוקר כמו טווס על מנת להבין איזה שינוי עצום היא עברה. מילדה ביישנית וחסרת בטחון החוששת מכל תגובה ובוחנת את כולם, היא הפכה לילדה מלאת ביטחון עצמי, מנהיגה בעלת מעמד מאוד חזק בכיתה", אומרת רונית.

"היא ילדה כל כך מוכשרת. הרבה פעמים אנחנו מדמיינים מה היה קורה אם היא לא היתה מגיעה למשפחה. עצוב לחשוב כמה כאלה מתגלגלים בכל המוסדות".

"כל הכוחות החבויים שלא התגלו קודם, פורצים עכשיו החוצה וזו הרגשה עילאית", אומר אילן. "ילד שלא הכרת הופך בזכותך להיות מבוגר מועיל לחברה, תורם ופעיל. נוצר פה קשר שבמובנים מסוימים הוא אפילו קצת חזק יותר מהקשר הביולוגי".

כל השמות בכתבה בדויים.

• יש לכם שאלות בנושא אומנה? בפורום "הילדים של כולנו ". תוכלו לקבל תשובות.
  

• מעוניינים גם אתם לעזור לילדים ולהפוך למשפחת אומנה או למשפחה מארחת? חתמו כאן על הטופס המקוון.