מי ילמד אותי לשחק בבובות?

הן יושבות על הכיסא בלי לזוז. שעות הן יושבות. לורי בת שלוש, אחותה קרין בת שנתיים. שתיהן עם טיטולים. לא מדברות. לא מגיבות כשמדברים אליהן. לא מביטות סביבן. גם לא כשיש התרחשות. הבטן שלהן נפוחה ממש כמו בצילומים הרחוקים מאפריקה, אבל הן לא מבקשות אוכל. בגלל התנהגותן מתחיל להתפתח חשש לפיגור. הן לא מפגרות. הן ילדות נורמטיביות שסבלו מהזנחה חמורה.

הילדים של כולנו:

• המטרה: משפחה ובית לכל ילד בסיכון
• ציון כהן חוזר "אל עצמו"
• כמה אנשים צריך כדי להחליף אמא אחת?  
• צופית גרנט מבקרת במשפחת קלט
• מיכאל ונמרוד לבד בעולם
• ליהיא לפיד: "הבית שלהם הוא מקום שממנו בורחים"
• העיניים שלו אמרו: "תיקחי אותי"
  

לפני חודשיים הגיעו לורי וקרין למשפחת קלט חירום במרכז הארץ. הן הגיעו במצב מכמיר לב - מלוכלכות מאוד, מכונמות ובמצב של תת תזונה קשה. כשנתנו להן אוכל הן אכלו מהר ובכמויות עצומות. בשבוע השני להגעתן למשפחת קלט החירום, גופן מחה בשלשולים קשים. מחה על כמויות האוכל, מחה על סוג האוכל החם והמבושל שלא הכיר. בהדרגה הרגילו אותן לכמויות מזון המתאימות לילדות בגילן ובהדרגה הן נחשפו למאכלים שונים. הן הכירו רק אוכל יבש. בעיקר לחם. יבש.

אמן פסיכוטית, שומעת קולות שלא קיימים ולא מתמצאת במציאות. היא לא לוקחת תרופות. אביהן גר בנפרד ועובד במסעדה כמנקה. הוא לא פנוי לעזור. מפעם לפעם עבדה אמן בניקיון ובימים אלו הייתה מביאה אותן לביייביסיטר של 30-40 ילדים בחדר. לעיתים גם ל-10 שעות. באותו חדר. יושבים.

כשהגיעו באוגוסט למשפחת קלט החירום הן הגיעו לבושות בבגדי חורף. אמן חשבה שקר להן והלבישה אותן שכבות על גבי שכבות של בגדים ישנים. הן לא חייכו ולא יצרו קשר עין. התנהגותן הייתה אפטית.

הילדים של כולנו:

• המטרה: משפחה ובית לכל ילד בסיכון
• ציון כהן חוזר "אל עצמו"
• כמה אנשים צריך כדי להחליף אמא אחת?  
• צופית גרנט מבקרת במשפחת קלט
• מיכאל ונמרוד לבד בעולם
• ליהיא לפיד: "הבית שלהם הוא מקום שממנו בורחים"
• העיניים שלו אמרו: "תיקחי אותי"
  

מקסימות עם גומות

כיום, לאחר חודשיים בלבד, לורי וקרין ילדות מקסימות עם גומות חן. הבטן הנפוחה נעלמה, הידיים הגפרוריות התמלאו. הן עדיין לא מתנסחות כמו ילדות בגילן, אבל מפטפטות פטפוטים קלילים של כמה מילים: "טוב, בסדר", "לא רוצה". הן אוהבות לשחק, אבל משחקן מתאים לרמת התפתחות של תינוקות בני תשעה חודשים. גם היכולת לשחק היא מיומנות נרכשת. הן מחזיקות בובות אך לא משחקות איתן במשחקי דמיון, לא מטפלות בהן כמו ילדות בגילן.

שרה רובינשטיין, מנחת אומנה מעמותת "אור שלום" מסבירה: "ילדים שלא היו להם גירויים ושלא קיבלו יחס, לא יכולים להתפתח כמו ילדים רגילים. בבית של לורי וקרין לא היו משחקים וצעצועים. אף אחד לא דיבר איתן. כשלא מדברים עם ילד, זה פוגע מאוד בהתפתחות שלו – הוא לא לומד ליצור קשר עין. אם מדברים אליו הוא לא יודע איך להגיב. אין לו מושג מה לעשות עם כל הנושא הזה של דיבור. לא ברור לו איך משתמשים בכלי הזה".

"בהתחלה", נזכרת רובינשטיין. "האם האומנת הרגישה שהיא לא מצליחה להגיע אליהן. הן כל הזמן רק ישבו על כיסא, לא שלטו בצרכים וכשנתנו להן צבעים למשל, הן קשקשו על הקיר כמו תינוקות. הן כמובן לא ידעו להחזיק צבע, לצבוע, להפוך דף בספר. לאט לאט אנחנו מלמדים אותן מיומנויות בסיסיות, לאט לאט מלמדים אותן לשחק. עובדים איתן כמו עם תינוקות בני תשעה חודשים – ממש מההתחלה - פאזלים, בניית מגדלים מקוביות וכו'".

"שלום, הנה אני"

כתוצאה ממצבה הנפשי, אמן לא יכלה לפגוש אותן בראש השנה. לורי וקרין יצאו למשפחה מארחת. הן עברו חג נעים וצברו חוויות חיוביות. כשחזרו למשפחת הקלט רצו אל האם האומנת ולורי הגדולה התחילה לפטפט איתה: "שלום, שלום", "הנה אני...".

רובינשטיין שנכחה במפגש המרגש מספרת שעיניה של האם ממשפחת קלט החרום זהרו. רק חודשיים קודם לכן לא הצליחה לתקשר איתן כלל וכעת הן רצות אליה בהתרגשות של חזרה לביתן. ביתן הזמני, ראוי להזכיר.

היחסים בין לורי לקרין הן יחסי אחיות לכל דבר. כמעט. לורי מגינה על קרין וגם מכה אותה, כמו כל אחות גדולה. אבל כשהן מתיישבות לארוחה, לורי לא מתחילה לאכול לפני שהיא רואה שקרין קיבלה אוכל. הרי רק לפני חודשיים לא היה מה לאכול.

לורי וקרין אוהבות לשיר ולרקוד. לאט לאט הן מגלות עולם שלם של ילדות נורמטיבית. יש עוד דרך לעשות. המסע לשפיות רק החל. עמותת "אור שלום" ומשרד הרווחה מחפשים לבנות משפחת אומנה. מי תהיה המשפחה שתעזור להן? מי תהיה המשפחה שתלווה אותן במסע להשלמת הילדות?

• יש לכם שאלות בנושא אומנה? בפורום "הילדים של כולנו ". תוכלו לקבל תשובות.
  

• מעוניינים גם אתם לעזור לילדים ולהפוך למשפחת אומנה או למשפחה מארחת? חתמו כאן על הטופס המקוון.