גם ליומרנות יש גבול

במבט לאחור נראית לעיתים שאיפתה של ציפי לבני לכהן כראש ממשלה - פאתטית. במיוחד אם ניזכר בעובדה שהיא נבחרה לכנסת רק ב-1999 ושלפני כן שירתה ברשות החברות הממשלתיות – תפקיד שאותו קיבלה מבנימין נתניהו, כפיצוי על שלא נבחרה לכנסת.

היא הייתה צריכה להבין שאף אחד לא יגיש לה את הכהונה הנחשקת על מגש של כסף. ייתכן אמנם שהיא הורגלה לקבל מתנות במרכז המפלגה שממנה פרשה ב-2006, בגלל הכבוד הרב שרחשו שם לאביה, איתן לבני ז"ל, איש מרכזי באצ"ל. אבל כאשר מבקשים להנהיג את מדינת ישראל זה לא מספיק. צריך הרבה יותר מזכות אבות – ואת זה אין לה.

כשרת משפטים בממשלתו של אריאל שרון, תמכה לבני בהתנתקות מגוש קטיף, מה שאיפשר את עליית החמאס לשלטון ואת הפיכתם של עשרות אלפי תושבים לבני ערובה של יורי הקסאמים משם. בנושא זה ודאי שאין לה במה להגאות.

היא גם הייתה היוזמת והדוחפת של ההסכם, שיכול להיחשב בקלות להסכם כניעה עם החיזבאללה בתום מלחמת-הפיאסקו, וגם זה בוודאי לא מעיד על שיקול דעת שמצדיק את תביעתה למישרה הרמה ביותר במערכת השלטונית.

אם לבני לא הבינה מבעוד מועד שנסיגה מעזה ללא הסכם היא רעה למדינת ישראל, ואם לא עמדה בזמן אמת על כך שאהוד אולמרט דוחף למבצע של "שיפור עמדות" ב-48 השעות האחרונות של המלחמה, מה שגרם ללא מעט נפגעים, למה היא חושבת שבאמת ובתמים היא ראוייה להיות ראש הממשלה?

בנוסף, התנהגותה הקפריזית לאחר שמשה טלנסקי העיד בבית המשפט נראתה מחוסרת חן. לבני הרי הייתה צריכה לדעת שלעדות מוקדמת בטרם הוגש כתב אישום, יש משמעות ראייתית דלה מאוד. מה בער לה לצאת בהכרזות פומביות מיד לאחריה? האם ייתכן שהתאווה לשבת על כיסא ראש הממשלה העבירה אותה על דעתה? כלום לא הייתה צריכה לומר בפומבי שעד שבפרקליטות המדינה לא יגבשו עמדה סופית היא איננה נוקטת כל עמדה? כך היה ניתן להציג אותה כמי שאינה נחפזת לתפוס משרה לא-לה.

ד"ר חיים משגב מרצה למשפט במכללת נתניה