הבמבה עולה לגרדום: אל תקדמו פאניקה
הבהלה הציבורית שנגרמה הערב (ד') סביב חטיף הבמבה, התחוללה בעיקר הודות להודעת דואר אלקטרוני שהופצה לכל עבר, באופן לא אחראי. אהוד קינן קורא לכם להירגע לפני שאתם לוחצים על "העבר". דעה
השתלשלות אירועי היסטריה המוניים במייל הפכה לשגרה. מישהו שומע חצאי דברים, נותן להם ביטוי בפורום או במייל למספר חברים שלו, והשמועה מתפשטת יותר מהר מבריטני ספירס בקליפ האחרון שלה.
תוך שעות ספורות כמות של אנשים שנעה בין מאות לעשרות אלפים, מאמינה למה שאומרים לה. כי אם זה הגיע מכל כך הרבה אנשים, חלקם אנשים משכילים, מנהלים, בכירים ו"אחד שיודע" - זה חייב להיות נכון.
אחרי דוגמיות הרעילות של הבושם, החלב הממוחזר ושלל סכנות שמרחפות מעלינו, אליבא דדואר אלקטרוני, היום עלה לגרדום החטיף הפופולרי לילדים "במבה". טלפונים סלולריים ותיבות המייל של הורים רבים, וכן פורומים של הורות ולידה התמלאו בהודעות מדאיגות שאומרות כי החטיף אחראי למותם הפתאומי של מספר תינוקות.
ההגיון הלך לאיבוד במייל
אם על השטות של דוגמיות הבושם הייתה חתומה רופאה, שמתוך שיקול דעת לקוי או טעות תמימה, נתנה סוג של גושפנקא מקצועית לשמועה שאין לה שחר, הרי שבמקרה של הבמבה לא היה צריך אישור אמיתי מגורם מקצועי. כאן הספיקה הטענה ש"דוד שלי רוקח... התקשרו אליו הבוקר וביקשו ממנו להוריד במיידית את כל הבמבה מהמדפים" - כפי שנכתב במספר מיילים שהופצו בנושא.
ולא רק זאת, גם ציון העובדה כי "יודיעו על זה הערב בחדשות" לא עוררה חשד אצל כל בר דעת, שיודע שתמו שנות ה-70 בהן היה ערוץ אחד בטלוויזיה ומהדורת חדשות אחת ששודרה רק בערב. ההיסטריה והדאגה ממשיכות להשתלט על שיקול הדעת וההגיון, שהלכו לאיבוד בין עשרות המיילים המפחידים.
האינסטינקט המידי של אזהרת החברים והדאגה לתינוקות ישראל מובנים לחלוטין. זהירות יתר היא לא דבר מזיק – ובמבה אינו מצרך הכרחי וחיוני לתינוקות (או למבוגרים, לצורך העניין), אבל לא כדאי לתת להם להשתלט על ההגיון הבריא.
דוקטור, הילד בלע במבה
יכול להיות שליבנו לא נמצא עם תאגיד המזון העשיר, ולא אכפת לנו שהמכירות שלו קצת ידעכו או שמנייתו תצנח. אך חישבו על ההורים ההיסטריים שבמקרה הטוב יציפו את חדרי המיון של בתי החולים, ויציקו לרופאי המשפחה שלהם בטלפון בשביל לראות מה אפשר לעשות "אם הילד שלי בלע במבה", ובמקרה הרע ינסו להתמודד עם הבעיה בעצמם. היסטריה המונית, באף מקרה, לא יכולה להוליד תוצאות טובות.
ניתן להבין אילו הציבור היה מתקשה להאמין להכחשה שהייתה מפרסמת חברת אסם. הרי אף חברה מסחרית לא תרצה לקחת אחריות על מוות של תינוקות, במיוחד במוצר ידוע עם תפוצה כה גבוהה. אך במקרה של אסם, משרד הבריאות הוא זה שפירסם אחר הצהריים הבהרה כי אין שחר לדברים, וכי החטיף אינו מסוכן.
לא ברור אם נגרם נזק לאסם בעקבות השמועה, ואם היא תנסה בכלל לאתר את האנשים שהפיצו את השמועה ולפעול נגדם (אפשרי, אבל יהיה מדובר במלחמה בטחנות רוח מבחינתה).
כך או אחרת, קשה להאמין שההכחשות הגורפות של משרד הבריאות, גוף בלתי תלוי וחף מאינטרסים מסחריים, יועילו. אף אחד כבר לא יחכה לפרטים בחדשות של הערב שהובטחו לו במייל. וגם אם כן יחכה או יקרא על זה במקומות אחרים, אז לא יאמין.
תיאוריית הקשר
תיאורית הקונספרציה נכנסת לפעולה והדמיון עובד שעות נוספות: איך זה יכול להיות שכלי התקשורת מסתירים את מה שכולם מעבירים אחד לשני במייל ומתעלמים מזה? משרד הבריאות ואמצעי התקשורת הרי שותפים לעניין, כמובן.
חברה שששמעה את השמועה כמעט בכל אמצעי תקשורת שהיא מחזיקה, אמרה לי שלאחר ההכחשה שמעה מספר חברות שאמרו לה "אולי זה בכל זאת נכון?", חבר נוסף פסק כי "אין עשן בלי אש" והחליט גם לנקוט בזהירות יתר.
אם נחזור שוב לחלב הממוחזר ודוגמיות הבושם, ניווכח דרך ההיסטוריה שהמיילים הללו נשלחים שוב, ושוב, ושוב, בגלים מדי תקופת מה, ללא הצדקה. אם עוד כמה שנים מכר שלכם ישלח לכם את האזהרה מפני הבמבה, עצרו רגע, הפעילו שיקול דעת, ובצעו חיפוש פשוט ברשת לפני שאתם לוחצים על ה-Forward ומקדמים את השמועה והפאניקה בקרב כל רשימת התפוצה שלכם.