יהיה בסדר? המשבר הכלכלי נשכח בדרך לקלפי
המפלגות אולי מתעלמות ממנו, אך המשבר יישאר גם לאחר הבחירות, ויחד עם תקציב בעייתי הוא אורב למועמד המנצח מיד לאחר שייבחר. ובינתיים: לבני מחמיצה הזדמנויות, ברק משלם מס שפתיים, ונתניהו מדבר יפה אבל מנותק
תשדירי הבחירות
דחקו לקרן זווית את ענייני הכלכלה ומצוקות המשק. המשבר העולמי כבר משפיע קשות על חיינו,
ועוד נרגיש את כאביו בשנתיים הקרובות, אבל במישורת האחרונה של מסעי התעמולה הוא נמחק מסדר היום של המפלגות. כאילו עשו יד אחת כדי לא להעמיד למבחן הקלפי את מי שהיו אמורים לצפות את המשבר, ולהיערך לצמצום נזקיו; ואולי גם כדי לחסוך את כאב הראש הזה ממי שיידרשו להתמודד איתו ביום שאחרי.
ראשי המפלגות המתמודדים על ראשות הממשלה נבוכים - המשבר הכלכלי תפס אותם לא מוכנים. וכשאין בשורות, מוטב להימנע מעימותים מביכים. הם מעדיפים דיבור חד-סטרי בחוגים סגורים "לא לפרסום", אבל גם מהמעמדים הפתוחים לא יוצאות הרבה חדשות. עמדותיהם המוצהרות לא עושות כותרות מחוץ לתקשורת הכלכלית, ולא מרתקות את תשומת הלב של הציבור שיאכל אותה.
האילוץ האומלל יחייב את המועמד לראשות הממשלה להעמיד את מסגרת התקציב וסדר העדיפויות בראש שולחן המשא ומתן הקואליציוני, קודם לענייני הביטחון. עקרונית מוטב כך - אין ביטחון צבאי בלי ביטחון כלכלי. כדאי שמערכת הביטחון תתאים את הוצאותיה לפי גודל עוגת התקציב, ולא תכתיב את נפח העוגה לפי דרישות המערכת.
שלא כמו בהגדה של פסח, לשולחן הבחירות לא מסובים השנה ארבעה בנים, כי אם שניים ועוד אחת - ותחליטו בעצמכם מיהו מי במתמודדים על 120 המקומות בכנסת ועל הכורסאות סביב שולחן הממשלה. יש לא מעט תמימים, או שאינם יודעים לשאול ולענות. גם רשעים לא חסרים. לחכמים, בעיקר בתחום הכלכלי - כאלה שרואים את הנולד ולא יכניסו אותנו למצבים שהפיקחים נחלצים מהם בקושי - לא נמצא מקום סביב השולחן.
פרשנות
שוק ההון כבר בחר נתניהו
כוחות השוק / תהילה ויסברג
שוק ההון הישראלי אינו סומך על מדיניות הממשלה. האם זה ישתנה אחרי הבחירות? השוק רוצה מנהיג שמעורב בכלכלה, שכבר ביצע רפורמות בפועל, ובעל אידיאולוגיה קפיטליסטית. עצם בחירתו של נתניהו עשויה להעלות את השוק
ציפי לבני שתקה והחמיצה הזדמנות נדירה לתפוס מנהיגות בפרוץ המשבר הכלכלי. לא היה לה מה לומר או שמא לא היה בסביבתה מומחה שיאמר לה להגיד משהו חכם ומעודד - אבל לא רק היא - קדימה כולה בצל. האם האפלולית אמורה להגן על שר האוצר מחשש לביקורת שמשרדו נרדם בשמירה, והגיב מאוחר מדי ובינתיים גם מעט מדי? כשלבני כבר פתחה את הפה, היא לא ריחמה עליו כשאמרה שתרופותיו היו רק "אקמול".
אהוד ברק רוכב על סוס הביטחון כאילו העבודה היא מפלגה של איש אחד. לכלכלה הוא משלם מס שפתיים רפה ולא מחייב. מצטט פסוקים סתמיים ששמע מפי מומחים ומבינים ממנו - הרחבת התשתיות, העמקת הגירעון - אבל חוסם בפניהם את הבמה לצדו. כראש ממשלה, משנתו הכלכלית הצטמצמה באמירה שהוא לא יחלק לעם דגים אלא חכות לדוג אותם. בשעתו, אפילו חכה אחת לא ראינו ממנו. גם תקציב הוא לא ידע להעביר נכון.
שני היריבים מפקירים את הבמה לבנימין נתניהו. יש לו מה לומר. הוא היה שר אוצר וגם שר-על כראש ממשלה. אפשר להתווכח על ביצועיו, אם היה פתוח לוויכוחים. הוא טרם התאושש מקריסת הקפיטליזם הלא-נאור - מושא הערצתו, והחורבן שגרם. הקמפיין שלו מבוסס על מוניטין ועל הזיכרון הציבורי הקצר. מצעו ממחזר תוכניות ישנות וקיימות - הורדת מסים, הגדלת האשראי, רפורמות בתחומים שהיו פעם באחריותו ונשכחו בשעתו.
הדיבורים יפים אבל מנותקים מתנאי השטח. משאבי הממשלה הבאה יספיקו בקושי לכבוי שריפות שכבר בוערות בגלל חוסר האחריות של המפלגות המובילות, שהתעקשו לדחות את אישור תקציב 2009 לאחר הבחירות. אפילו ערב המלחמה לא התעשתו כדי להעביר את התקציב בהליך מהיר, במתכונת שהתקבלה בממשלה היוצאת, ולהשאיר את עדכונו לממשלה הבאה. האגו-טריפ והגחמות הפוליטיות עדיין גוברים אצלן על טובת המשק.
הבצורת לא פסחה על הקופה הממשלתית
עכשיו ייענשו כולם בהעברת תקציב קשה יותר במיטת סדום. המסגרת הנתונה כבר איננה רלבנטית, ועוד מסתירה "בור" של 7-6 מיליארד שקל ללא כיסוי, עליהם יתווספו מחירי המלחמה וההתמודדות עם המשבר העולמי, שעלו עד כה כ-15 מיליארד שקל. על המאזן הרע הזה מאיימת מנגד אזהרת מנהל רשות המסים, יהודה נסרדישי, כי הבצורת לא פסחה על הקופה הממשלתית. גם היא מתייבשת - כמו מקורות המים."יעד הגבייה שנקבע לרשות המסים בתקציב המקורי הוא כבר לא ריאלי", אמר נסרדישי השבוע בלשכת עורכי הדין. "ב-2009 לא נוכל לגבות 203 מיליארד שקל. הפרמטרים עליו התבסס יעד הגבייה - רמת הצמיחה ושיעור האינפלציה - השתנו. בימים אלה נערכים באוצר לתחזיות חדשות. כיום קשה אפילו לאמוד את היקף הגביה הצפוי, שכן בדצמבר 2008 היתה ירידה חדה ולא צפויה. גם אין לדעת כמה הפסדים מ-2008 יעברו ל-2009".
לפקידי אגף התקציבים יש סיבה לטראומה. הלכה להם קדושת מסגרת התקציב שאסור לחרוג ממנה אפילו בשקל. ציפי לבני יכולה להביט אחורה בזעם. תמורת 1.5 מיליארד שקל, היא יכלה לקנות קואליציה חדשה אחרי החגים ולהיות ראש הממשלה; לו רק ניתן גיבוי למימון תנאי ההצטרפות של העבודה וש"ס לממשלתה בחריגה מיעד הגירעון של תקציב 2009. אבל שר האוצר היה נתון להשפעת פקידי משרדו, וכל השאר היסטוריה.
בתנאים החדשים, כל ראש ממשלה שייבחר יאלץ את שר האוצר להחליף את הדיסקט של אגף התקציבים. אחרת הם לא יתפסו מנהיגות בשדה הכלכלי, ויישארו כבולים למסורת ביורוקרטית. בלא כיסוי למיליארדים החסרים, לא יהיה מנוס מהגדלת הגירעון אפילו לצרכים השוטפים. אם הראש והשר ילכו על החלופה המקובלת של קיצוצים כואבים, הם עלולים להישאר בלי רוב לתקציב החדש, ואולי גם בלי ממשלה.
"הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים"
אתם רואים במהומה הזאת מישהו שמעלה על הדעת מתי וממה ניתן לקיים את מה שהבטיח לפני הבחירות? אם יש להם הומור כמו זה שהיה לשר האוצר המנוח לוי אשכול, תשמעו אותם מצטדקים: "הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים". הרי רק הפחתות המסים של נתניהו יעלו 40 מיליארד שקל. נגיד בנק ישראל סטנלי פישר רמז השבוע, בתור היועץ הכלכלי של הממשלה, שהוא לא יאשר הפחתה נוספת במסים ללא כיסוי בצד ההכנסות. להגדלת הגירעון יש גבול וגם מחיר יקר למשק.לכל מתמודד על ראשות הממשלה צפויה הפעם התמודדות עם השילוב הקטלני של הרכבת קואליציה והעברת תקציב שנתי חדש ובעייתי - שתי משימות שיש לבצע בלחץ זמן קצוב וקצר הפועל נגדו. התקציב חייב לעבור תוך 45 יום מהשבעת הממשלה, כולל בכנסת. מועמד שלא יעמוד בלוחות הזמנים מסתכן בהליכה לבחירות חדשות. המשק כבר משלם על הזמן שמתבזבז ללא תקציב - לפחות כשישה חודשים עד שתקום הממשלה ועד שיעבור התקציב החדש.
תפקיד כפוי טובה
מי יהיה שר האוצר הבא? אין הרבה מתנדבים
עסקים פוליטיים / צבי לביא
המלחמה בעזה הסיטה את תשומת הלב הציבורית הרחק מהמשבר הכלכלי, אך זה שריר וקיים. מי יהיה האיש שינסה לנווט את המשק הישראלי דרך הסערה הפיננסית אל חוף מבטחים? לא בטוח שהרבה יקפצו על תפקיד כה כפוי טובה
אבל לא בריא לבשל תקציב רגיל בסיר לחץ - רוב ההחלטות לא נגזרות משיקולים ענייניים, ופתוחות לסחטנות פוליטית. ניתן לצמצם את הנזקים עם קצת רצון טוב מצד השותפות הפוטנציאליות, אם יציבו מראש את גבול ההתפשרות שלהם בין הרצוי למצוי.
במיטה הזאת לא יהיה מרחב תמרון לכל ראש ממשלה מיועד. מכאן נגזרת הברירה הקשה של הבוחר בין המובילים. לבני היא כמו סרט שחטף ביקורת עוד לפני שעלה על הבמה. ברק ונתניהו כבר התגלחו על הזקן שלנו. לא מעטים עדיין מדממים בגללם. מאז הם הוסיפו שנים, אבל עברו את הגיל שממנו לא קל לשנות אופי ודפוסי מחשבה. נהנתנותם לא מוסיפה להם נקודות, אחרי שידעו לנצל יפה את ניסיונם הכלכלי כדי לעשות לביתם.
על מה ומי אפשר לסמוך? שאלה טובה ללא תשובה יחידה כשהמבחר הוא ברירות מחדל לא רעננות ולא מרעננות. מי שאיננו דלוק על מפלגה או שבוי בקסמו של מועמד מסוים, יכול להמר לפי עומק הסיכון הפרטי והציבורי, וגם אז, רק לאחר שיגרד זיכרונות מהעבר הלא רחוק וישאל את עצמו ממי היה מעדיף לקנות מכונית משומשת. אפשר גם לסמוך על הדברים שכל אחד אומר על יריביו, ולהצביע ברגליים, כמו שכבר החליטו צעירים רבים.
בינתיים אין מועמד שירים את הכפפה של אובמה - "שינוי - כן, אנחנו יכולים!".
לפנייה לכתב/ת 
יכלה לקנות קואליציה בזול. לבני
צילום: אלכס קולמויסקי
רוכב על סוס הביטחון. ברק
צילום: אלכס קולומויסקי
מתבסס על מוניטין וזיכרון ציבורי קצר. נתניהו
צילום: AFP
מומלצים
