סויה בגרסה יפנית
למה האמוטיקונים של היפנים נראים אחרת, מה היחס של היפנים לחיות מחמד, איך מטיילים ביפן בזול, מה המאכל המוזר ביותר ולמה כדאי לנסות קריוקי ביפן? אתם שאלתם ודנה פאר עונה
"תגידי, מה הקטע של היפנים עם האמוטיקונים המופרעים שלהם?"
בהתכתבויות האימייל הראשונות שלי מול יפנים שמתי לב שהם נוהגים לתקוע פה ושם ציור של חתול: ^_^. בזמנו פירשתי את התופעה באמצעות ההסבר הסוציו-אנתרופולוגי הקלאסי, בו נעזרים מרבית בני המערב כדי להבין את היפנים ("הם מה-זה שרוטים הפסיכים אלה"), אבל אחרי שהגעתי ליפן הבנתי שמה שפורש על ידי בטעות כ"ציור של חתול" הינו למעשה הגרסה היפנית לסמיילי המערבי שאנו מציירים עם נקודתיים, מקף וסוגר.
השוני בין אמוטיקוני המערב לאלו שמשתמשים בהם במזרח אסיה, וביפן בפרט, הוא רב ומשמעותי. ההבדל הראשון והבולט ביותר הוא שהאמוטיקונים היפנים אינם מצויירים במאוזן כמו אצלנו, אלא במאונך – ומסיבה זו מכונים גם "ורטיקונים". אופן הציור האנכי מסתדר היטב עם אופן הכתיבה של סימניות הקאנג'י, ומאפשר הבעה של קשת רגשות רחבה יותר, מכיוון שניתן להאריך אותו לצדדים.
קחו לדוגמה את הוורטיקון "אני מתנצל":
m(_ _)m
שימו לב שההתנצלות מובעת באמצעות ציור של קידה – העיניים מופנות כלפי מטה, והידיים תומכות את צידי הגוף השפוף. לחילופין, העניקו לעיניים הבעה שמחה, החליפו את הידיים בזרועות מושטות כלפי מעלה ותקבלו ורטיקון שמשמעותו "אני נרגש/נלהב":
(^_^)/
התו נקודה-פסיק נפוץ גם הוא בוורטיקונים, ומשמש בדרך כלל להבעת מבוכה, לחץ או אי-נוחות על ידי ייצוג של טיפת זיעה הניגרת מתחת לרקה:
(^_^;)
לעיתים נוהגים היפנים לצרף מספר ורטיקונים יחד כדי להביע רגש באמצעות "סיפור":
(>^_^)> ( ;_;) <(^_^<)
פרשנות אפשרית אחת של הסיפור הזה היא שמדובר בהבעת סימפטיה: שני אנשים, אחד מכל צד, מבקשים לחבק את חברם הבוכה באמצע. פרשנות אפשרית אחרת היא "שני אנשים צוחקים מהחבר הבוכה שלהם". במילים אחרות, חלק גדול מהוורטיקונים הם תלויי-קונטקסט, וחובה להבין את ההקשר בו נכתבו על מנת לפרש אותם כיאות.
כינויים נוספים של הוורטיקונים הם kao-moji ו"אנימה סטייל". בין השאר מתבטאת השפעת האנימה בשימת דגש על צורות משתנות של העיניים, בניגוד לאמוטיקונים המערביים שמתרכזים בעיקר בצורות הפה. כך למשל בפרצוף המוטרד: >_<, הבוכה: T_T והמשתומם: @_@.
הוורטיקונים קיימים זה תקופה ארוכה, אולם פריצתם הגדולה לתודעה היפנית ציבורית החלה לפני שנים ספורות בלבד, בעקבות Densha Otoko ("איש הרכבת") – סרט, סדרה וספר שפרסמו פורום אינטרנטי שעשה בהם שימוש. כיום הם זוכים לפופולריות כה רבה עד כי בטלפונים הסלולריים ניתן למצוא רישומים מוכנים שלהם, כך שבמקום לצייר אותם אפשר פשוט לדפדף ולבחור מתוך רשימה מוכנה מראש.
(ורטיקון של חתול, אגב, נראה ככה: =^.^=).
"תוכלי לכתוב על היחס של היפנים לחיות מחמד?"
הרי לכם סיפור אמיתי: יום אחד, בעת שרכבתי על אופניי ברחובות העיר, ראיתי אישה יפנית מתהלכת עם כלב פודל. לא הייתי מקדישה לאף אחד מהם תשומת לב נוספת, אלא שמשהו ורוד-בוהק על הראש של הכלב משך את תשומת לבי. כשהתקרבתי ראיתי שלא מדובר במשהו על הראש של הכלב, אלא בכלב שהאוזניים שלו נצבעו לצבע ורוד בוהק.
מאותו היום ואילך, כמעט כל דבר שקשור לחיות מחמד ביפן לא הצליח להפתיע אותי: לא החנויות השלמות שמציעות סוודרים לכלבים, לא עגלות התינוק בהן נוהגים בעלי כלבים להניח את הכלב שלהם ולהוציא אותו לטיול – ובכל זאת, אפילו אני הופתעתי כשגיליתי לא מזמן על קיומן של חנויות המציעות חיות מחמד להשכרה (מחירים יומיים לדוגמה: כלב או חתול – 50 דולר; ארנב – 20 דולר; מי שלחוץ במזומנים יכול להסתפק בצב או באוגר בעשרה דולרים בלבד).
כמעט כל דבר שקשור לחיות מחמד לא הצליח להפתיע אותי (צילום: טלי אזולאי)
גם שוק השירותים לחיות מחמד ביפן מפותח מאין כמוהו. זה מתחיל ממלונות מיוחדים לחיות שבעליהן נסעו לחופשה (בחלק מהחדרים יכול הבעלים לפקח על חיית המחמד שלו באמצעות מצלמת אינטרנט), ממשיך בביטוחים רפואיים ונגמר במכוני מסאז' ובמאמני התעמלות אישיים. לחיות, כן? לא לבעלים.
מה פשר ההתנהגות הזאת של היפנים? אחד ההסברים לתופעה הינו שביפן נחשבת הפגנת רגשות בין בני אדם לסוג של טאבו, אבל על הכלב או החתול אפשר להרעיף אהבה בלי חשבון – כך שמדובר בפתרון יעיל לתיעול רגשות שלא תמיד מצליחים לבוא לידי ביטוי. אבל זהו רק הסבר אחד, שבוודאי אינו מתאים לכולם. לא נורא, תמיד אפשר לחזור להסבר הסוציו-קלאסי ("הם מה-זה שרוטים...").
סתם, נו, אני צוחקת. אולי בשלב זה ראוי לציין שאני, באופן אישי, מעולם לא נתקלתי ביפני שעשה דברים כאלה עבור חיית המחמד שלו – שלא לדבר על זה שחלק מהיפנים עימם שוחחתי על הנושא בכלל לא הכירו חלק מהאפשרויות ("אקופונקטורה לכלבים? באמת?!"). מצד שני, העובדה שהשירותים האלה קיימים כבר זמן רב מעידה על כך שיש מי שעושה בהם שימוש.
"אקופונקטורה לכלבים? באמת?!". דיקור יד אנושית (צילום: index open)
"איך מטיילים ביפן בזול?"
כשביקשנו מהקוראים לשלוח שאלות חשבתי שאוצף בים שאלות מקוריות שיעוררו בי השראה ויזינו חומר לעשר כתבות נוספות לכל הפחות. במבחן המעשה, את רוב השאלות שנשאלתי ניתן היה לתמצת לארבע מילים: "איך מטיילים ביפן בזול?"
מסתבר ש-ynet הקדימו תרופה למכה, ובו-ביום שהתיישבתי לענות על השאלות התפרסמה כתבה מקיפה שהסבירה איך לטייל בזול בטוקיו. הרבה ממה שנאמר בכתבה היה נכון לגבי יפן כולה ולא כל כך נותר לי מה לכתוב. בצר לי פניתי לד"ר מיכל חדד, שהתגוררה ביפן חמש שנים וחרשה אותה מקצה עד קצה, והיא העניקה לי מספר טיפים נוספים עבורכם.
בראש ובראשונה, כדאי שתדעו על קיומו של "בית שלום" – ארגון של נוצרים חובבי ישראל המציע לכל ישראלי אירוח חינם לשלושה ימים, כולל ארוחות בוקר וערב. היות ומדובר בשילוב של "ישראלים" ו"חינם" הרי שבתי השלום השונים (בטוקיו, בקיוטו ובהירושימה) תפוסים בדרך כלל חודשים רבים מראש. לכן רצוי להקדים ולתאם את מועד שהייתכם שם מוקדם ככל האפשר.
על כרטיס הנסיעות המופלא לתיירים Japan Rail Pass כבר סיפרתי לכם בעבר, אולם כרטיס נסיעות נוסף ששווה ציון הוא ה-Seishun18. רכישה של הכרטיס הזה תעניק לכם חמישה ימי נסיעה חופשית ברכבות JR (לא כולל המהירות!), כאשר את הימים הללו ניתן לפצל ולהשתמש בהם לאורך תקופה ארוכה. הכרטיס עולה כ-115 דולר וחשוב לשים לב שהוא ניתן לשימוש רק בחודשים מסויימים מתוך השנה.
שינקנסן - רכבת מהירה (צילום: דנה פאר)
אופציית התניידות נוספת ששווה לבדוק לפני שרצים לרכוש כרטיסי רכבת היא האוטובוסים, שהם זולים יחסית ומתאימים יותר למסלולי טיול מסויימים (בעיקר אוטובוסי הלילה, שגם יחסכו לכם תשלום על לינת לילה). ואם כבר באוטובוסים עסקינן, מוסיפה חדד שבקיוטו שווה לוותר לחלוטין על השימוש ברכבת התחתית ולהתנייע ברחבי העיר אך ורק באוטובוסים, כשקנייה של כרטיס אוטובוסים יומי משתלמת כמעט תמיד.
"אני מגיעה ליפן בקרוב. שווה לנסות קריוקי?"
הסיבה לכך שהקריוקי (או כפי שאומרים כאן: "קראוקה". אם תגידי "קריוקי" אף אחד לא יבין אותך) כל כך נפוץ פה, היא שביפן, בניגוד לישראל, קראוקה זה באמת כיף. תאמיני לי, אני גררתי לשם באוזניים חברים שממש התנגדו לרעיון, ואחרי ארבע שעות שירה רצופה ונלהבת נאלצתי להפעיל לחץ פיזי מתון ולגרור אותם הביתה, כדי שנספיק לתפוס כמה שעות שינה לפני הבוקר.
ביפן אתה לא נכנס לפאב מעושן, מחכה ארבעים וחמש דקות לתורך ופוצח בסדרת זיופים רועמת מול חבורה של זרים מוחלטים. פה אתה שוכר עם החברים שלך חדר קראוקה פרטי, המאובזר במכשיר קראוקה, במיקרופונים ובמכשיר דיגיטלי לבחירת שירים (הן ביפנית והן באנגלית). כדי שההנאה תהיה שלמה ניתן לרכוש גם דיל של שתייה קלה (משתלם בדרך כלל וכולל לפעמים גם גלידות ומרקים), או דיל שכולל גם שתייה חריפה (יקר בטירוף ובדרך כלל לא משתלם).
היפנים משוגעים על קראוקה ויכולים לבלות שם שעות. לא ברור למה, אבל בחדר הקראוקה הם מצליחים איכשהו להתנער מביישנותם הטבעית ולתת הופעות מדהימות (לפעמים נדמה לי שכל היפנים הם בעצם זמרים במסווה). כאמור, גם זרים מתמכרים לזה ומתאהבים בבילוי. ולכן, השורה התחתונה שלי אלייך היא: כן, בהחלט, לכי לקראוקה – הביקור שלך ביפן לא יהיה שלם בלי זה.
"מה המאכל המוזר ביותר שיצא לך לאכול ביפן?"
הופה, שאלה מצויינת. מאז שהגעתי לפה יצא לי לטעום לא מעט מאכלים הזויים, החל בדבש עם מיונז וכלה בדג שעדיין זז על הצלחת (!!!) בזמן שאנחנו תוקעים לתוכו מקלות אכילה. אבל אין ספק שהמאכל המוזר השולט בכיפה, זה שנחרת בזכרוני יותר מכל מאכל אחר, היה הנאטו (nattō) – ולצערי, לא מסיבות טובות...
לא מעט מאכלים הזויים. מסעדה ביפן (צילום: דנה פאר)
נאטו הם פולי סויה שמערבבים אותם עם בקטריות, מתסיסים אותם למשך יממה בחום של 40 מעלות, ואת כל זה הבלילה הריחנית הזאת מכניסים למקרר לשבוע, כדי להוסיף לה אלמנט של צמיגיות ולתת לבקטריה זמן לפרק את פולי הסויה לחומצות אמינו (אני נשבעת לכם שאני לא ממציאה את זה). את התוצר הסופי אוהבים היפנים לאכול עם אורז, לערבב עם ביצה לא מבושלת, או אפילו סתם ככה לשפוך לתוך קערה ולאכול.
אומרים שנאטו הוא "טעם נרכש", שזו בעצם דרך מעודנת להגיד שיש לזה טעם, מרקם וריח של משהו שמישהו אחר כבר הספיק לעכל אותו קודם. לא פלא שבפעם הראשונה שחבריי האוהבים ביפן שכנעו אותי לטעום נאטו, חוויה שצילקה את בלוטות הטעם שלי לנצח, ניתן היה להדגים את הסיטואציה שנוצרה באמצעות הציור הזה:
(>^_^)> ( ;_;) <(^_^<)
(הסבר תלוי-קונטקסט: "שני אנשים החליטו להאכיל חברה שלהם בנאטו, ועכשיו הם צוחקים עליה והיא בוכה").
- לכל הטורים של "יפן זה כאן
"
לפנייה לכתב/ת 
