סוף טוב בוויטה, סוף רע לרבבות עובדים אחרים

חצור הגלילית נשמה אתמול לרווחה: מפעל ויטה פרי גליל נמכר; הרוכש, זקי שלום, הגיע להסכם עם ההסתדרות, ובא לציון גואל. אכן, זהו סוף טוב לכ-500 עובדים ובני משפחותיהם. אבל התמונה היפה הזאת, אסור שההישג יסתיר מאתנו את המציאות המכוערת שבה נמצאים רבבות עובדים אחרים בימים אלה ממש.

פרי גליל לא נסגר היה בשום מקרה ולא נמצא בסכנת סגירה אמיתית אפילו לרגע אחד. זהו מפעל יצרני ורווחי, שבעליו מכרו אותו בגלל חובות שלא היו קשורים אליו, והשאלה הייתה לא אם יצליחו למכור אותו, אלא מתי, למי ובאלו תנאים. מוטי חזיזה, היו"ר המוכשר של ועד עובדי החברה, ידע זאת היטב, אבל השכיל לגייס את הפחדים האותנטיים של העובדים ואת נקודות החולשה של התקשורת והפוליטיקה הישראלית כדי ליצור מהומת אלוהים שלמה ולהביא לכך שהעובדים קשי היום ימשיכו לקבל את התנאים הסוציאליים המעטים שקיבלו עד כה.

הציבור האדיש בישראל מבין רק כוח, דם, אש וכותרות מאיימות. הוא צריך לראות צמיגים בוערים ועובדים שמתבצרים במפעל ואומרים, בפנים דומעות, שיזרקו אותם מחר לרחוב. פחות מכך לא עושה לו את זה. חזיזה יצר מצג שווא שכזה בגלל שידע שרק כך יגיע להישגים במשא ומתן על זכויות העובדים קשי היום. בצדק, יש להדגיש. מגיע להם כל שקל.

בלי צמיגים בוערים ובלי מוטי חזיזה

אבל במשק יש רבבות עובדים שהיו מתחלפים כעת אפילו עם עובדי ויטה. מה היה לנו השבוע: רשת השיווק ברכת השם קרסה ופיטרה 70 עובדים; קומברס מתכננת לפטר כמה מאות עובדים; חברת האלקטרוניקה פלקסטרוניקס פיטרה השבוע כמה מאות; משחטת עוף העמק ברמת ישי, המעסיקה כ-200 עובדים, הודיעה שכנראה תיסגר בימים הקרובים; מפעל ריאון בצפון פיטר עשרות וחברות ההייטק נורטל וסקופוס הודיעו שיפטרו כמה עשרות. ואלה רק המקרים שנחשפו בתקשורת.  

מאות העובדים הללו נמצאים, בניגוד לעובדי פרי-גליל, על סף פיטורים אמיתיים בשל סיבות בלתי-נמנעות. חברות ההיי-טק והאלקטרוניקה סובלות מירידה בהזמנות, ונאלצות לצמצם את היקף עבודתו; פלקסטרוניקס היא חברת מיקור חוץ, שמגייסת לזמן מוגבל עובדים שכבר פוטרו ממקומות אחרים, ואילו עוף העמק וברכת השם נפלו קרבן למצוקת האשראי ואינן יכולות לגייס כסף למחייתן.

למרבית העובדים הללו אין צמיגים בוערים ואין מוטי חזיזה. אין מי שיזעק את זעקתם במהדורות החדשות ומעל הדוכן בכנסת. רבים מהם ערבים, חרדים ועולים חדשים, אנשים שמצטלמים רע ומפילים את הרייטינג. לרובם בכלל אין ועד עובדים. חלק נכבד מהם עובדי קבלן, שלא נהנו מאותם תנאים סוציאליים שעליהם נלחמו עובדי ויטה. הם ילכו הביתה בלי כלום, ויאלצו להתדפק על שערי עמותות החסד. חלקם גם לא קיבלו שכר. אכן, עובדי ההיי-טק הועסקו בתנאים מצויינים, אך הקדישו לעבודתם את כל עולמם ולא יהיה להם קל להסתגל למצבם החדש.  

אבל התקשורת, ההסתדרות והפוליטיקאים המתיימרים להיות "חברתיים" חייבים להתגייס למענם. אסור להפקיר אותם לגורלם. זוהי חובתנו לכתוב עליהם, לראיין אותם, להביא את הסיפור שלהם לכל בית בישראל. וזוהי חובתן של המדינה וההסתדרות לסייע להם.

פיצויים וקצבאות במקום הזיות

הסיוע לא יבוא ב"פתרון" שימנע את הפיטורים. למכת הפיטורים אין פתרון. זוהי גזרה משמים, או, ליתר דיוק - מוול סטריט, הנובעת ממצוקת האשראי והירידה בביקושים למרכולתה של ישראל בעולם - טכנולוגיה מתקדמת. אין מי שיקנה את עוף העמק, ברכת השם, פלקסטרוניקס וקומברס ויביא מזור שלם למצוקה.

הפתרון לכל העובדים הללו, ולעוד רבבות עובדים שפוטרו ויפוטרו הוא חזרה מהירה למשק שמעניק תנאים סוציאליים הגונים. המפוטרים צריכים פיצויים וקצבאות - לא הזיות והבטחות שווא. ההסתדרות צריכה להיאבק על פיצויי פרישה ולמנוע הלנת שכר גם במקומות עבודה ללא ועד. גם בעסקים קטנים, במרכולים, בשווקים, בחברות כוח אדם, גם במקומות שמעסיקים ערבים, עולים וחרדים, גם בפריפריה של הפריפריה.

הממשלה צריכה להחזיר בדחיפות את מערכת הקצבאות המפוארת שישראל העניקה בעבר לכל אדם שלא עבד. ישראל הפכה למדינה שמתאכזרת למובטליה. התנאים לקבלת דמי אבטלה הם בלתי אפשריים, ורק חלק קטן מהמובטלים יכולים להנות מהם. הקצבאות למי שסיים לקבל דמי אבטלה הן לעג לרש. כל זה צריך להשתנות. ויש גם פתרון נוסף: תוכנית לחופשות ללא תשלום כתחליף למפוטרים, שתקועה כבר שבועות בגלל משחקים עלובים של אגו וכוח בצמרת המשק.

לראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, היה חלק נכבד בעוול שנעשה בעבר לשכבות החלשות ולחסרי העבודה. זאת ההזדמנות שלו להראות שלמד את לקחי העבר. זה הזמן לתקן.