"השיטה השמינה אותנו". תירוצים בלי תיק

בעוד שעות ספורות יושבעו שרי הממשלה החדשה, שתהיה הגדולה והיקרה בתולדות המדינה. בין השרים שיושבעו יש גם לא מעטים שתקפו את הממשלה הקודמת על כך שהיתה מנופחת מדי. הבוקר (יום ג') כולם נשמעים אחרת: "זו שיטת הממשל שלא מותירה ברירה", הם מצטדקים.

ממשלת נתניהו השנייה - סיקור מקיף ב-ynet:

• ליברמן: אם נאבד את החוץ, אנחנו בחוץ
• גם יהדות התורה בפנים - עם סידור לכל ח"כ
• השלושים של ביבי: כך תיראה ממשלת נתניהו
• היום הסוער: ממשלה בחבלי לידה
  

ח"כ מיכאל איתן, שנדמה כאילו הוא מסתובב במסדרונות הכנסת מאז ומעולם, ימונה היום שוב לשר בממשלה. הפעם הוא יהיה שר ללא תיק הממונה על שיפור השירות הממשלתי לאזרח - תפקיד שנרקח במיוחד עבורו, לנוכח מצוקת התיקים. איתן, שנחשב מאז ומתמיד לח"כ ישר והגון, מודה כי "אין ספק שמדובר בסימפטום של מחלה שאנחנו חולים בה, וזו מחלת השלטון המעוות. צריך לשנות את כללי המשחק של שיטת המשטר".

"אני מודה שנאבקתי ברעיון של ממשלה מנופחת בעבר", הוא אומר, "ועדיין אני חושב שצריך לתקן זאת. אבל צריך להבין ממה זה נובע - משיטת הבחירות, שאינה

מותירה ברירה למרכיבי הממשלה אלא להקים ממשלות גדולות. הראשון להבין זאת היה אריק שרון, שידע שכדי לשמור על קואליציה, הוא צריך קרוב ל-61 בעלי תפקידים. המצב היום הוא כמו אופניים ללא דוושות. ראש הממשלה מתבקש לנסוע, אבל אין לו אפשרות אלא באמצעות קניית היציבות במינויים".

בשיטה הנוכחית, מסביר איתן, "באה מפלגה כמו הבית היהודי לראש הממשלה, ובגלל סכסוכים פנימיים, מבקשת שלושה תפקידים, ורוצה לשנות חוק יסוד ולקבל את החוק הנורווגי, בשביל עוד אחד מחבריה שבחוץ. שלושה ח"כים מכתיבים לכל הקואליציה התחייבות לשנות חוק יסוד. בקואליציות המורכבות ממפלגות רבות, המחיר הוא ריבוי בעלי תפקידים - מפאת האינטרסים והיותם לשון מאזניים".

שינוי השיטה המעוותת, טוען איתן, הוא חובתה של הממשלה שבה יהיה חבר. "עם 37 שרים וסגני שרים, יו"ר כנסת, יו"ר סיעה, יו"ר קואליציה, בעלי תפקידים בוועדות הכנסת ועוד, תהיה ממשלה. מה שבטוח, אם הממשלה לא היתה כזו, לא היה ניתן להרכיב אותה. אפשר להעביר ביקורת, ללעוג ולומר שזה לא בסדר, לדרוש לאחד משרדים. אני מסכים לזה במאה אחוז. אבל מי שרוצה לתקן את המצב באמת, צריך להצטרף לתביעה לשנות את שיטת הבחירות. צריך לשנות את כללי המשחק".

"יקר, אבל לא כמו עוד בחירות"

גם שר התחבורה המיועד, ישראל כץ, מודה כי המצב הנוכחי בעייתי. "דעתי לא נוחה מהמחיר, אבל אני לא מתחסד. הממשלה הרחבה היא במקום שכל שנה יהיו בחירות - וזה יעלה הרבה יותר. ברור שיש דילמות בין הגודל שמצטייר כבעייתי לנושא שיטת המשטר. אבל אם הממשלה נופלת, אין אפשרות לשנות דבר. בזמנו נתניהו היה זה שהקים ממשלה צרה (18 שרים בלבד ב-1996), וראינו למה זה גרם - לפגיעה ביציבות השלטונית".

כץ מודע לכך שהממשלה הרחבה שתוקם גורמת לאי נחת בציבור הרחב. "אני מניח שאני יודע מה תהיה דעת הקהל בסוגייה הזו, אבל הציבור מספיק בוגר ומנוסה לשפוט אותנו אחרת - אם נבצע תהליכים כלכליים שלא בוצעו בחודשים האחרונים. מעבר לכך, אני סבור שהפעם יש לנו סיכוי לשנות את השיטה, משום שההרכב שונה וגם האופוזיציה תיתן ידה ותתמוך".

אז אם הבעיה היא השיטה, מדוע בעצם תקפו אנשי הליכוד את הממשלות הקודמות על גודלן? "מילאנו את תפקידנו כאופוזיציה באופן לגיטימי", מנסה כץ להתחמק, "אבל האמת היא ששיטת הבחירות והפיצול הם הסיבה המרכזית - גם בימי אולמרט ושרון".

"לא אהיה גורם מיותר בממשלה"

השר המיועד יוסי פלד, שימונה לשר בלי תיק, שולף גם הוא את אותו התירוץ. "אני לא הייתי שותף למו"מ הקואליציוני ואני לא יודע מה היו האילוצים", הוא אומר, "אבל צריך להבין שאם היינו מקימים ממשלה צרה אמנם לא היו כל כך הרבה שרים, אבל יכול להיות שהיינו הולכים לבחירות בתוך שנה".

פלד אומר כי הוא מתכוון ליצוק תוכן בתפקידו, שבשלב זה עדיין לא ברור לציבור, וגם לא לו עצמו: "אני לא מתכוון לא לעשות כלום. אני סבור שאם לא אנסה, לעולם לא אדע אם אני יכול להזיז דברים בממשלה. מה שבטוח, אני לא מתכוון להיות גורם מיותר בה. יכולתי להיות שר לפני עשר שנים אם הייתי רוצה, וסירבתי".

ומה עם בני בגין, האיש שהצניעות היתה לשמו השני? גם הוא יצטופף סביב שולחן הממשלה, בתפקיד הנכבד של שר בלי תיק, אבל לכתבה הזו הוא לא ממש הסכים להתראיין. "אני מודה לך על העלאת הסוגיה המעניינת", הוא אומר, אך לדבריו, זה כחמישה שבועות הוא אינו מתראיין לתקשורת, ואם יהיה לו דבר מה לומר בנושא, לאחר ההשבעה, הוא לא יהסס לעשות זאת.