טוויטר: שירות הטלגרף של הנרקסיסטים?
מעקב אובססיבי אחרי פעילותם הטריוויאלית של מכרים וזרים אינה הסיבה שטוויטר הפך לסמל המהפכה. לזה אחראים גורמים אחרים; או כמו תמיד: התקשורת אשמה
מה משותף לאופרה ווינפרי, אשטון קוצ'ר, בריטני ספירס, שאקיל אוניל, לאנס ארמסטרונג, סטיבן פריי, ברק אובמה, ביבי נתניהו, מפלגת עלה ירוק, נאס"א, ארנולד שוורצנגר, אל גור, רשת CNN, קונסול ישראל בניו יורק, CBS, הגרדיאן? לכולם יש טוויטר.
נעצור לרגע לטובת אלו שזה עתה הקיצו מתנומת חורף, כדי להסביר את המילה שזרקנו לחלל. מדובר באתר המאפשר לפרסם מסרים בני 140 תווים לכל היותר, ומכאן שמו: "ציוץ". וכן, זה הכל, לא יותר ולא פחות - אין תמונות, אין סרטונים, לכל היותר לינקים בפורמט מקוצר. את תוכן המסרים, אופיים ומספר הקוראים שלהם - מיליון או שלושה - יקבע הגורל או המזל.
כדי להצטרף למצייצים אין צורך בהשקעה רבה. ניגשים לאתר, נרשמים ומתחילים לתעד את החיים באמצעות האינטרנט, מייל, תוכנת מסרים מידיים, פייסבוק או SMS. הממשק נוח ופשוט ומבוסס על תיבת טקסט, מנגנון שמיידע אתכם כמה תווים כיליתם וכפתור Update.
לאחר ההרשמה תוכלו לעצב קמעה את העמוד שלכם, להזמין משתמשים אחרים להתעדכן בעמוד שלכם באמצעות כתובת ייעודית בעלת פורמט אחיד - twitter.com/username - או להירשם כ-Followers (עוקבים) של אחרים, להשיב לעדכוניהם או לסמנם כמועדפים ולחפש נושאים או אנשי קשר מעניינים. בנוסף, תוכלו לקבל עדכוני מייל בכל פעם שמישהו מצטרף לקבוצת הקוראים שלכם או מתייחס למסר שלכם, לקבל תזכורת SMS במקרה והעזתם לא לפרסם דבר במשך 24 שעות או להישאר מעודכנים תמידית בעזרת עדכוני מייל על המתרחש באתר.
תמצית האינטרנט
טוויטר הושק באוקטובר 2006 על ידי ג'ק דורסי (שכיום משמש כיו"ר), אוון וויליאמס (כיום מנכ"ל ואחד המשקיעים) וביז סטון (המכהן כמנהל קריאטיב). החברה, הפועלת מסן פרנסיסקו, אמנם נעדרת מודל עיסקי ברור, וראשיה אינם ממהרים למצוא אחד, אבל היא הצליחה לגייס סכומים מכובדים, שמסתכמים ב-92 מיליון דולרים.
בין המשקיעים: וויליאמס, ג'ף בזוס מנכ"ל אמזון וקרנות הון סיכון בולטות. במהרה קמו לה מתחרים, כמו Pownce (שנרכש על ידי פלטפורמת הבלוגים Six Apart ונסגר בינתיים), Plurk, Jaiku או Yammer, מעין שילוב בין טוויטר לפייסבוק, הפונה לעסקים.
אבל כל אלה לא ממש הצליחו לכבוש את ליבם של הגולשים וטוויטר, שהצליח להתגבר על חבלי לידה בדמות קריסות חוזרות ונשנות, נותר המשמעותי מכולם. החברה אמנם לא מפרסמת נתוני תעבורה מדויקים, אולם על פי נתוני חברת קומפיט, בפברואר התמקם טוויטר במקום השלישי ברשימת הרשתות החברתיות הפופולריות ביותר, אחרי פייסבוק ומייספייס. מנתונים שפירסמה חברת המחקר קומסקור עולה כי בחודש פברואר ביקרו באתר 10 מיליון גולשים מהעולם, עליה של למעלה מ-700% בהשוואה ל-2008. בארה"ב הנתונים דרמטיים אף יותר: בחודש מרץ האחרון זינק מספר משתמשי השירות ב-131 אחוזים, ל-9.3 מיליון גולשים.
אבל כל אלה פרטים טכניים, שלא באמת מספקים תשובה להצלחה המסחררת של האתר, שאפילו פייסבוק חוששת ממנו קמעה. העילה המרכזית לשינוי העיצובי שהשיקה הרשת החברתית הפופולרית לפני כמה חודשים היא הרצון להילחם במתחרה התמוה, בבחינת למה לכם לפתוח טוויטר אם אפשר לעדכן את אנשי הקשר שלכם במתרחש בחייכם באמצעות שינוי סטטוס בפייסבוק?
הסיבות לכך שטוויטר מאיים על הבלוגים דורשי תשומת הלב מחד ואת הצורך בפגישה אמיתית או שיחה מלב אל לב עם חברים או בני משפחה, מאידך - מורכבות יותר. האמת היא שטוויטר הוא יותר מסך התכונות שהוא מציע. טוויטר הוא תמצית האינטרנט של ימינו.
משהו חדש ומבלבל
האתר, שזוכה לתשומת לב תקשורתית אובססיבית כמעט, חלקה פארודית וחלקה עניינית, מככב בקומיקסים ומשמש נושא לאינסוף דיונים ברשת ובעיתונות הטכנולוגית - הוא תופעה. פארחד מאנג'ו, עיתונאי טכנולוגיה אמריקני, ציין לאחרונה בטורו במגזין Slate, כי בניגוד לטכנולוגיות תקשורת כמו מיילים, מסרים מידיים, בלוגים, סקייפ או רשתות חברתיות, טוויטר אינו מהווה תחליף למדיום תקשורתי ישן.
"טוויטר שונה. הוא לא מייעל או מאיץ פעולות שעשינו בעבר, אלא אם אתם נמנים על אלה שנהגו לקשקש מסרים על קירות של שירותים. זו צורת תקשורת זרה לגמרי (...) שיוצרת משהו חדש ומבלבל", כתב.
מי ידע שאסף מתוערר ב-11?
חובבי השירות, לפחות אלה נטולי המודעות ומאותגרי הציניות, יאמרו לכם שמדובר בכלי חברותי מאין כמותו, המאפשר לדעת בדיוק במה עוסקים חבריכם בכל רגע נתון (הנחת היסוד היא שכולם טורחים לעדכן את השירות בכל רגע נתון), ופותח בפניכם עולם שלא הכרתם.
מי ידע שאסף מתעורר רק ב-11 בבוקר, סיגל מעדיפה מסעדות תאילנדיות, ניצן צופה אדוקה בסרטי סינמטק וחגי נמצא ממש עכשיו בחתונה של בת דודתו? לכאורה, מצאתם דרך להיות מעורבים בחייהם של חבריכם בצורה שלא היתה אפשרית בעבר. למעשה, היא לא היתה קיימת כי איש לא נדרש לה. מעקב אובססיבי אחרי פעילותם הטריוויאלית של מכרים וזרים אינה הסיבה שטוויטר הפך לסמל המהפכה. לזה אחראים גורמים אחרים; או כמו תמיד: התקשורת אשמה.
האתר זכה לתשומת ליבו של המיינסטרים במהלך אירועים חדשותיים כמו דליקות הענק בקליפורניה, פיגועי הטרור במומבאי, הטבח באוניברסיטת וירג'יניה טק, נחיתת האונס של טיסה 1549 של US Airways בנהר ההדסון, הפגנות המחאה במולדובה ודרמות אחרות.
כנופיה וירטואלית
במרבית המקרים הללו, היו אלה משתמשי טוויטר מקומיים שהודות לסלולרי הצליחו להקדים את כלי התקשורת הממוסדת ושימשו כמקור למידע, עדכונים שוטפים מהשטח וציטוטים. מאחר שהשירות הופך את העולם לקטן ומקושר יותר ונותן פומבי להתרחשויות שבעבר היו נאסרות לפרסום או מתגלות רק בדיעבד, עיתונאים רבים הפכו את טוויטר למנה קבועה בארוחת המקורות שלהם והוא צבר תאוצה ואולי אפילו הילה של אמינות ויוקרה.
אבל ליכולת להישאר עם האצבע על הדופק בכל עת יש גם צד בעייתי: טוויטר אינו רק מנוע חיפוש אקשן בלתי-מתווך בזמן אמת, שמאפשר לעקוב אחר הלך הרוח של גולשי העולם; טוויטר הוא אמצעי יעיל לא פחות להפצת דיסאינפורמציה ולארגון של מה שהסופר והבלוגר ניק קאר מכנה Hashmobs (ביטוי המורכב משתי מילים: mob, שפירושה המון או אספסוף ו-Hash - סולמית - הדרך בה מסומנים נושאי שיחה בטוויטר).
הכנופיות הווירטואליות הללו מתקיימות אמנם בבועה, אבל לאור גודלה ומידת השפעתה, יש להן כוח לעורר היסטריה ומהומה גם בעולם האמיתי. ענקית המסחר האלקטרוני אמזון טעמה את נחת זרועו של ההמון המשולהב הזה בשבוע שעבר, כשהואשמה בצנזור ספרים בעלי תוכן הומוסקסואלי בעקבות תקלה טכנית במנגנון הקיטלוג שלה.
חסר לנו מקום לעדכן את העולם?
"טוויטר הוא הטלגרף של הנרקסיסטים", כתב קאר לפני שנה. "אתה לא רק כוכב התוכנית, כל מה שקורה לך הופך לכותרת, לאירוע תקשורתי (...) נרקסיזם הוא רק ממשק המשתמש של הניהיליזם כמובן, ושירותים קיטשיים להפליא כמו טוויטר מאפשרים לנו גם להתענג על ההתעסקות העצמית וגם, במקביל, להכיר בריקנות הבסיסית שלהם", איבחן.
כבני אדם שחיים ממילא בעידן של עדכון בלתי פוסק וחיבור קבוע, האם מה שחסר לנו זה מקום שבו נוכל לעדכן את העולם שאנחנו אוכלים צהריים במסעדה איקס, מתכוננים לפגישה עם וואי או עושים דרכנו לעבודה ברכבת? לא סביר.
כמו תוכניות ריאליטי בטלוויזיה, כך גם באינטרנט; התחושה של קירבה ואינטימיות מזויפת שטוויטר ודומיו מעוררים בנו היא שמרתיעה ומקוממת. בניו יורק טיימס חשפו לאחרונה, כי רבים מהסלבריטאים והפוליטיקאים שפועלים לכאורה בטוויטר, בעצם שוכרים "מטווטרי צללים", אנשים שיכתבו עבורם את העדכונים. יתרה מכך, גם אם נתעלם לרגע מהקלות הבלתי נסבלת שבה אנחנו מוותרים על הפרטיות שלנו ועל התרומה של הניתוק וההתבודדות הזמנית, הרי שטוויטר גורם לנו להתעלם מעוד צורך אנושי בסיסי: לחוות את הכאן ועכשיו. החיים המודרניים בכלל והאינטרנט בפרט טומנים בחובם את הפיתוי לפרק את ההווה ללא יותר מזמן שבו אנו מתעדים את העבר לטובת העתיד.
"החיים בזמן אמת לא משנים רק את טבעו של הזמן ומכחידים את העבר והעתיד. Realtime משמיד את החלל האמיתי. מעביר אותנו מחלל תלת-מימדי ומציב אותנו בחלל הדו-מימדי של המסך. אותו 'עולם אינטימי נייד' הולך וסוגר עלינו. המימד שאנו מאבדים בדרך", כותב קאר בבלוגו, Rough Type, "הוא העומק".
לפנייה לכתב/ת 
