מן הרזון ועד הסיליקון: הסלבז שנתנו את הטון

סוציולוגים רבים חקרו את מושג היופי ורבים מהם מאמינים שליופי יש בסיס ביולוגי אבולוציוני המשותף לכל התרבויות. עם זאת, אין ספר ומחקרים רבים מוכיחים זאת, כי הקריטריונים שלנו למודלי יופי כיום מעוצבים בעיקר על-ידי התקשורת, מעצבי דעת קהל ומציאות חברתית, תרבותית וכלכלית, ופחות מהטבע והביולוגיה. בשבוע שעבר פרסמנו כאן את החלק הראשון של הכתבה "מי קובע מיהי יפה" שהתייחס למודלים הנשיים של היופי משנות ה-50 ועד שנות ה-80. לפניכם החלק השני הסוקר את עשרים השנים האחרונות והנשים היפות שמייצגות אותן.  

שנות ה-90

‬מ"הרואין שיק" לשדי סיליקון 

"כיום אנשים מחפשים את הפרקטיות. תרבות הפנאי ואיכות החיים חשובים יותר מאיך שאתה מתלבש", אמר המעצב כריסטיאן לקרואה על אופנת שנות ה-90. שנים אלה לא מזוהות עם אופנה חדשנית. מגמת הצרכנות המטורפת וחסרת התקנה החלה להירגע. פתאום החלו לשים דגש על סטייל, ולתת חשיבות לאיכות יותר מאשר לכמות. הודות לטרנד הניו-אייג' החלו להתלבש בצורה רשמית פחות. אחרי הרגשה של איבוד האינדיבידואל בתוך תרבות הצריכה הכוחנית של שנות ה-80 התאפיינו שנות ה-90 בתרבות של אסקפיזם וחיפוש עצמי.

הובילה את אופנת ה"הרואין שיק" בקמפיינים של קלווין קליין. מודל היופי אותו היא מייצגת הוא סוג של מחאה לתפיסה הצרכנית וההישגית של דור האיקס. מוס היא אנטיתזה לשאר דוגמניות העל של התקופה - סינדי קרופורד, קלאודיה שיפר, נעמי קמפבל ולינדה אוונג'ליסטה. בגופה הצנום ובהבעת פניה המיוסרים של מוס אפשר לראות דימוי לחיפוש המשמעות של הדור הצעיר. סמים – אין (והרי סמים מזוהים עם סוג של חיפוש עצמי) בריאות וכושר – אאוט.

את קריירת הדוגמנות המפוארת שלה התחילה אמנם בסוף שנות ה‭,80-‬ אך היא זכורה היטב משנות ה-90 כחלק מקבוצת דוגמניות העל. קרופורד טמטמה את העולם בזכות השומה הקטנה, שמתנוססת מעל הזווית השמאלית של פיה. בתחילת הקריירה שלה היו סוכנויות דוגמנות רבות שלא רצו לעבוד איתה מחשש שהשומה תרתיע את הלקוחות. בפעם הראשונה שצולמה לשער של מגזין ווג הבריטי, טשטשו, למורת רוחה, את השומה. קרופורד, שהייתה הפנים של רבלון במשך 11 שנים, עם חוזה "צנוע" של שלושה מיליון דולר בשנה, ייצגה גישה חדשה – לא רק דוגמנית, אלא גם אשת עסקים מפולפלת שידעה להפוך את עצמה למותג, עם סדרת קלטות של התעמלות, לוחות שנה ומדריך לאיפור. היא אנטיתזה לקייט מוס. משדרת בריאות בכל רמ"ח אבריה ומייצגת לא רק מודל של יופי, אלא גם מודל של הישגיות והצלחה שמאפיינות את נשות שנות ה-90

קרופורד. אשת עסקים מפולפלת שידעה להפוך את עצמה למותג

ג'ניפר לופז

השחקנית הפורטוריקאית הראשונה שהצליחה לפרוץ את המחסום האתני של מוצאה, והלטינית הראשונה שהוזמנה לעשות קמפיין ל"לוריאל". לופז נודעת בעיקר בשל ישבנה, שתואר בין היתר כשופע, טיטאני, הורס ואדיר. ה"ניו-יורק פוסט" הקדיש כתבה שלמה לשאלה מדוע אחוריה נראים קטנים יותר בפוסטר הסרט "רומן לא חוקי". האם זה משום שהתאמנה בחדר כושר, או שמא הצילום עבר ריטוש. בשנות ה-90 כולן רצו ישבן כמו של ג'ניפר לופז.

לופז. כולן רצו את הישבן שלה

פמלה אנדרסון

מודל יופי חדש שצמח בסוף שנות ה-90 הוא מראה הברבי הזנותית-בלונדינית, רזונת, בעלת שפתיים מפתות. כמו הישבן של לופז, כך גם חזה של אנדרסון הפך לאידיאל יופי. יש שיגידו שאנדרסון שמה את החזה הסיליקוני על המפה. המראה הזנותי שהפך לאופנתי מעיד על אכזבתן של נשים מהפמיניזם, שקרא להן לא להיות אובייקטים מיניים. נשים רצו שיסתכלו עליהן, ושינו את המוטו בהתאם – גברים רוצים שדיים, ולנו אין בעיה להראות להם אותם.

שנות ה-2000

כולם רוצים להיות סלב

הפיגוע במגדלי התאומים, המלחמה של האמריקאים באפגניסטן, המלחמה המתמשכת נגד עיראק והאיום האיראני על המערב הם האירועים המעצבים של העשור עד כה. יחד עם אסונות טבע קשים שפוקדים את העולם כמו הצונאמי והוריקן קתרינה בארצות-הברית, יש תחושה אפוקליפטית שסוף העולם קרב ובא. התחושה הזו מעוררת לאומנות ורגשות פטריוטיים מצד אחד, אך גם צורך באסקפיזם מצד שני. תרבות הצריכה חוזרת, ובגדול. בשנות האלפיים זה לא רק המותג שקובע, אלא הסלב שמקדם אותו. כולם רוצים להיות סלבז, להיראות כמו סלבז ולחיות כמו סלבז. הפופולריות של תוכניות הריאליטי הפכה את הדבר לאפשרי. היופי נהיה נגיש לכל המשלם: בוטוקס, סיליקון, מתיחות פנים, שאיבות שומן והרמת עפעפיים הם האופיום החדש להמונים. כביכול, כיום יש ריבוי ומגוון של מודלים של יופי, אך בפועל כשנשים מבקשות ישבן כמו של ג'יי לו, חזה כמו של פמלה אנדרסון ואף כמו של האלי ברי, היופי הוא כבר לא דבר אינדיבידואלי, אלא סוג של שיבוט.

בתקופת מלחמות יש תמיד חזרה למודל יופי נייטרלי, שלא מראה יותר מדי רגשות ותשוקות. תרון, זוכת פרס האוסקר בעלת הפנים הבובתיות, מתאימה בדיוק לקטגוריה. לא מעט כוכבות נוטות כיום להקרין הבעה של "לא קרה לנו כלום". ניסיון החיים האמיתי שלהן אינו בא לידי ביטוי בפניהן או בהבעותיהן. אצל חלק זה קורה כתוצאה מניתוחים פלסטיים, שכבות של איפור וריטושי פוטושופ.

אנג'לינה ג'ולי

בשנים האחרונות מקובל להצמיד אליה את התואר "האישה היפה בעולם".‬ העיניים החתוליות והשפתיים העבות והחושניות של ג'ולי, מעניקים לה מראה אקזוטי. שפתיים בשרניות הן סמל לחושניות. שפתיים עבות מאפיינות את היופי השחור, שנתפס בעבר כנחות בעיני הכובש הלבן. היופי השחור והאקזוטי נכנס לאופנה בשנות ה-70 וה-80, בעקבות קידום השחורים באמריקה. כיום קיימות השפעות שלו על היופי המערבי, אך הוא בולט בעיקר כשהוא מנותק מהמקור ומחובר, כמו במקרה של ג'ולי, לאישה שתווי פניה לבנים אופייניים.

ג'ולי. היופי השחור כובש כשהוא מנותק מהמקור 

האלי ברי

השחקנית השחורה הראשונה שזכתה בפרס האוסקר, החלה את הקריירה שלה בשנות ה-80. כשהייתה בת 17 זכתה בתואר "נערת העשרה" בתחרות היופי של ארצות הברית. ב-86' נבחרה לסגנית הראשונה של מלכת היופי של ארה"ב. ברי, בת לאב שחור ולאם לבנה, היא שחורה עם תווי פנים של אישה לבנה. שערה חלק ולא מקורזל, ועורה כמעט לבן. תווי פניה מתקרבים במראה שלהם לתפיסת היופי המערבי, מה שאומר שלמרבה הצער, העולם המערבי עדיין מכתיב את סטנדרט היופי העולמי.

ברי. שחורה עם תווי פנים של אישה לבנה