הזדמנות לניעור מערכת המשפט
חיים רמון אולי לא יתלהב, אבל דווקא משפטו יוכל לשמש כלי לניגוח כל מה שהיה כה לא ראוי באורווה שזקוקה לניקוי
למעלה משנתיים חלפו מאז שנגזר דינו של חיים רמון, שר משפטים לשעה, אבל הרוחות טרם נרגעו. ארבעת מכתבי ההתרעה ששלח מבקר המדינה, בין השאר לפרקליטת מחוז תל אביב ולמי שעמדה אז בראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, בוודאי לא הולכים להתנדף באוויר הצח.
שר המשפטים יעקב נאמן, שנכפה כביכול על בנימין נתניהו בידי אביגדור ליברמן, יהיה כנראה אחד מהדוחפים העיקריים למיצוי הדין בפרשה עקומה זאת. גם בוועדת חוקה חוק ומשפט לא יניחו מן הסתם לממצאיו של מיכה לינדנשטראוס להעלות אבק על אחד המדפים. מי שעומד בראשה, דוד רותם, בוודאי ירצה להראות שלא בכדי זכתה ישראל ביתנו בכל התפקידים הבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק. אם מצרפים לשניהם גם את השר לביטחון פנים, אף הוא מאותה מפלגה, אפשר בוודאי לומר שרוח חדשה מתחילה לנשב במקומות שנשלטו במשך יותר מדי שנים בידי גורמים שבית מדרשם היה אחר לחלוטין.
חיים רמון אולי לא יאהב את העובדה שדווקא משפטו משמש קרש קפיצה נוח לניגוח כל מה שהיה כה לא ראוי כאן במשך כל-כך הרבה שנים. כך לדוגמא, ההשתלטות הלא-מרוסנת של בית המשפט העליון על כל מערכות השלטון האחרות, תוך מתן עדיפות בולטת להשקפת עולמם של שופטים שהתמנו לכל ימי חייהם על פני זאת של נבחרי ציבור העומדים למבחן לפחות כל ארבע שנים.
אבל נדמה שדווקא רמון כמו יעקב נאמן צריך להיות מרוצה מהעובדה שמישהו מבקש לנקות את האורוות. למעשה, רמון עצמו ביקש להתחיל בכך, והוא אף הצהיר על כך סמוך למינויו לתפקיד שר המשפטים בכנס של לשכת עורכי הדין. אלא שאז כבמטה קסמים נולד כתב האישום נגדו.
דניאל פרידמן ביקש להמשיך בניעור המערכת שכה הייתה זקוקה לניעור - אבל המשימה צלחה בידו רק חלקית. שופטים בדימוס יצאו להגן עליה בחירוף נפש כשפיהם מלא בגידופים ובנאצות. יש אף לא מעטים שסבורים כיום, שהטריקים והשטיקים המשפטיים שננקטו נגד אהוד אולמרט, כמו העדות המוקדמת של משה טלנסקי, מהלך לא-שיגרתי שביקש ליצור מצג-שווא של התחלת המשפט נגד ראש הממשלה, נועדו למטרה אחת ויחידה: להיפטר משר המשפטים שלו.
אינני יודע עד כמה תורת הקונספירציה הזו מבוססת, אבל מהספר "עושה הכובעים – דין ודברים עם אהרן ברק" המתעד שיחות שקיימו עימו אריאל בנדור וזאב סגל, עולה ומבצבצת תמונה מאוד ברורה של הדרך שבה נשלט בית המשפט העליון במשך עשרות השנים האחרונות. מה שמצדיק שינויים מרחיקי לכת גם בהרכבה של הוועדה לבחירת שופטים. היא צריכה לשקף מגוון דעות רחב. היא איננה יכולה להתנהל עוד כמעין כת סגורה. אם השופטים רוצים בסמכויות-על נרחבות, עליהם להתכבד ולשטוח את סדר יומם האישי בפומבי לפני שהם מתמנים לתפקידם הרם. בארה"ב, לדוגמא, עובר המועמד שמציע הנשיא חקירה פומבית בפני ועדה מיוחדת של הסנאט. אין שם סודות. אין דילים. אין הפתעות.
לא עוד מונוליטיות משפטית כמו שראינו בעת שנדונו בבית המשפט העליון עתירות הנוגעות לזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. שלטון החוק איננו יכול להישאר עוד סיסמא ריקה מתוכן. הפלורליזם המחשבתי הוא נשמת אפה של כל שיטת משפט. מכאן אף הצורך במתן ביטוי גם לשונה וגם למיוחד. מבקר המדינה נתן את האות. השינוי צריך להיות מהיר וחד – ויצטרך להתחיל מן הקודקוד.
ד"ר חיים משגב מרצה במכללה האקדמית נתניה
לפנייה לכתב/ת 
