אדם לאדם מחשב

עידן השעתוק הדיגיטאלי לא פסח על אף נפש החיה בימינו המודרניים. לכולנו יש סלולארי, מייל ו/או כרטיס פעיל ברשת חברתית. אמצעים ליצירת קשר עם משפחה, קולגות ואנשים יקרים ללבנו נשמרים עכשיו בכרטיסי sim ובכתובות מקוצרות בתיבת הדואר ברשת, במקום להיות צרובים בתאים האפורים בזיכרון שלנו.

לטורים קודמים של האנרכיסט הסמוי:

• מיומנו של אנרכיסט סמוי
  

• האנרכיסט הסמוי בביקור שורשים בירושלים
• אנרכיסט סמוי אורח - אנרכיסט ערבי
  

כמה פעמים מצאתם עצמכם יושבים בבית מול הטלוויזיה בסוף יום עבודה מפרך, מדפדפים ברשימת אנשי הקשר בנייד או ברשת החברתית ומחפשים להתקשר ולתקשר כדי להרגיש קיימים? כל אדם הפך לחוט ברשת, כמעט לכל אחד יש פרופיל, רשימות של אנשי קשר, חברים קבועים בפייסבוק.

סרמאגו' ב'על העיוורון' יצר מציאות סוריאליסטית בה שני זוגות עיניים נפגשים והחלפת המבט מוסיפה קורבן נוסף לעולם של אור לבן וחלבי. העולם עיוור, המדיה היא העיוורון החדש, שכל מי שנכנס למעגל שלה קשה לו להתנתק ממנו. אני רואה בעיוורון את חוסר היכולת לצאת מהתכנים המובנים, מהקודים החברתיים, ומעולם המושגים של הרשת החברתית שאנו חלק ממנה. העיוורון כמטאפורה לעידן האח הגדול שהוא בעצם אנחנו. כולנו אוסף של מולקולות המתאחד לכדי קהל שאינו מודע לעיוורון בו הוא לוקה כלפי סביבתו.

אורגניזם מכניזם, מתוך עידן השיתוק הדיגיטלי. צילום: global art village 

מתי ישבתם עם מישהו זר בבר ופיתחתם איתו שיחה אישית ומעמיקה? מתי יצאתם לסופר השכונתי והכרתם שכן חדש? מתי יצאתם לחוף הים והזמנתם מישהו לא מוכר לחלל חייכם ללא סיבה, אינטרס מיני או נוסטלגיה משותפת? מתי חידשתם את החברויות וההתקשרויות שלכם? מערכות התקשורת האלו מגבילות את יכולת הראייה שלנו אל מחוץ לטווח המחיה הטבעי שלנו.

אנו מייצגים את נופינו, עולמינו, חיינו, ההיסטוריה האישית שלנו, כל מי שאנחנו, במסכת

הרשת הפרושה לפנינו. מתהדרים בדמיות ובמסכות, פורשים שמות בדויים, עיסוקים חדשים, בלוגים אישיים ומקצועיים, עדכונים שוטפים, הלוקים בגרפומניה, המעדכנים מה אנו עושים בכל רגע נתון בשאיפה ליצור לינק עם נפש המחוברת און-ליין בצד השני.

מפגש מקרי ולא מתוכנן יכול לייצר ערך גדול בעשרות מונים ממפגש קבוע, מתוכנן ומתויק ביומן. רגעים בהם אנו מוצאים מראה חדשה בפינה בתוך הכרך הסואן. מתי נפגשנו עם מישהו ללא כל אינטרס? עצרנו להקשיב למישהו עצוב בו נתקלנו בקרן זווית? מתי פתחנו את דלתנו לשכן ולא בשביל כוס חלב או סוכר? אנו חיים בעידן בו הטכנולוגיה הפכה להיות הכלי המרכזי בצורות ההתקשרות בחיי היום יום שלנו, והיא גם הכלי המעוור את עינינו ולא מאפשר לנו לצאת מהמעגלים המוכרים לנו.

קומו! סגרו את המחשב והסלולארי לחמש שעות וצאו לבר, בית קפה, סופר שכונתי, ייצרו היכרות חדשה מחוץ למעגל הקיים ברשימת הקשר במייל או החברים לפייסבוק. פעלו פעולה אנרכיסטית סמויה ואינטימית כנגד העיוורון של התקשורת החדשה. אנשים, עשו לכם חברים מחוץ למעגל, היכנסו למעגלים חברתיים רחבים ומקוריים יותר, כאלו שיעניקו לכם ביטחון ביכולת האישית שלכם כחלק מקהילה גדולה יותר, כזו הפתוחה לנפשות ועולמות חדשים ואינה מתקיימת וירטואלית אלא היא ממשית, כאן, בחיים האמיתיים. בואו ננסה, מי יודע מה נעלה ברשת.

תגיד, השתגעת? שאני אשבור את המילה של אמא לא לדבר עם זרים? שאהיה נחמד לשכנים ואדע איך קוראים להם? שאקשיב לאיזה קבצן ולא רק אזרוק לו איזה שנקל? שאכיר בחורה כמו בסרטים, באמת ממפגש חושי של הקשבה והתבוננות מעבר למסכים ולסטריאוטיפ החקוק במוחנו מהו יפה או נכון ואילו אנשים הם חלק ואילו לא?. אם לא, חבל. אנחנו הישראלים יצרנו את המישמש הגנטי הכי גדול על הגלובוס. ערבוב הגנים הזה שהתרחש בתהליך הקמה בן 61 שנה ייצר את הזהות החדשה המורכבת מאלפי גוונים ותרביות במרחק של כמה טיפות אומץ ונחישות ומספר צעדים במסדרון אל הדלת ממול.

מנוי לא זמין/ בועז חזן

שיר: בועז חזן, מתוך מילמולים. דימוי: global art village 

חמשת החושים

אנו חוטאים לעצמנו כשאנחנו מתעלמים מהחושים הישירים שלנו. מוותרים על להריח מישהו, ללטף את ידיו באגביות, להתחבק תוך כדי הליכה, סתם להקשיב לקולו של אדם אחר ושונה, להרגיש שאין מה לחשוש או להסתיר, להיות אורח בכל הזמנה נאותה של ההזדמנות הנקרית בדרכנו, שיכולה לתרום לנו, לשנות בנו משהו ולהוסיף ערך מוסף לחיינו. המחשב משתמש בחוש הראייה, והמגע הוא טכני, מועבר דרך עכבר מנוכר וקר. מחקרים כבר

הוכיחו שחלק משמעותי מהכימיה, המשיכה בין מינים שונים, נעשית באמצעות חוש ריח. טכנולוגיה שאף אתר הכרויות וירטואלי אינו יכול לספק או להחליף, אבל הרבה פעמים אנחנו מוותרים על תקשורת בין אישית, והחוויה החושית הראשונית של הנפש העכשווית, הדיגיטאלית, נפגמת.

רודולף שטיינר, אבי תורת האנתרופוסופיה, התייחס לדיאלוג הבין חושי כאל כלי התפתחותי ממדרגה ראשונה, המייצר קשר ישיר בין האדם לטבע, ופעל לעידוד יצירה רב חושית - למשל, לימוד הקריאה והכתיבה בשיטות מגוונות המשתמשות בחושים כולם. הרלוונטיות של התפיסה זו יכולה לשפוך אור על דרך לאיזון בין המערכות. טכנולוגיה היא כלי מבורך אך אל לנו לשכוח שזהו רק אמצעי שאינו יכול לפגום בטבעיות הנחוצה נואשות לנפשנו.

המגע הישיר הולך ונקטע על-ידי צלצולי טלפון ומסרונים. הכול נחווה כמו סרטונים קצרים ואינסופיים שניתנים להורדה ביו-טיוב. אולי עוד שנתיים ייוולד באיכילוב שיבוט דיגיטאלי שנוצר על-ידי פרחי הטכנולוגיה של אינטל. האח הגדול כבר כאן, ומה עם האח הקטן? הייצור האמיתי שנולד בספרו של ג'ורג' אורוול 1984, זה החושף נבואה המתממשת בדורנו אנו?. הקשיבו ללב הפועם והמחפש אותנטיות בלתי אמצעית וצאו מן המעגל הווירטואלי, ולו לחמש שעות בלבד.