היועצת: "אל תגידו לי איך לחנך את בתי"
עמוס, אבא של יפית, לא היה מוכן לקבל את הטענה שבתו מתנהגת באלימות בבית הספר ודחה את בקשות המורה לטיפול בבעיה. מה פתאום שמישהו יגיד לו איך לחנך את ילדיו? ד"ר רותי בן זאב מדברת על המעורבות הגוברת של הורים בבתי הספר - על יתרונותיה וגם על חסרונותיה
כניסתו של עמוס לחדרי, להתייעצות לגבי בתו יפית (השמות בדויים), סקרנה אותי. לעיתים רחוקות הגיע אלי אב לפגישה ללא בת זוגו. זה נעשה במקרים יוצאי דופן שבהם האישה הייתה חולה במחלה קשה, במקרה של גירושין, חד-מיניות או אלמנות, במקרה בו האם הייתה חלק מצוות בית הספר או במקרים בהם חלוקת התפקידים במשפחה יצרה מצב שבו האב לקח על עצמו את האחריות על חינוך הילדים, כולל הקשר עם בית הספר.
עמוס היה מסוג הגברים שבדרך כלל מגיעים לבית הספר לעיתים רחוקות, אם בכלל. הוא היה קצין בכיר בצבא ששירת בחיל קרבי והיה מגיע הביתה בשעות הערב המאוחרות. הוא נעדר מהבית לתקופות ארוכות עקב תרגילים צבאיים או השתלמויות בחו"ל.
החדר שלי, שהיה חדר קטן ואינטימי עם שתי כורסאות נוחות, שטיח ועליו מגובבים צעצועים רכים לצד משחקי קופסא מאתגרים, התמלא פתאום בנוכחותו הגברית של עמוס, שבדרכו לכורסא דרך על השפנפן ומעך את אוזנו בהיסח הדעת. עמוס הגיע לבוש במדי ב' של הצבא, ונראה קצר רוח לסיים את הפגישה במהירות.
יודע מה טוב לילדים שלי
לעמוס ואשתו עופרה יש 3 ילדים - שני בנים ויפית, בת הזקונים. לדבריו, הוא מעולם לא ביקר בבית הספר ובניו לא נזקקו לעזרתה של היועצת.
"מעולם?" שאלתי אותו.
"מעולם. בני אהבו את בית הספר. גם צוות המורים שיבח והילל".
"אז מה השתנה?"
"מה שקורה עם יפית הוא חדש עבורי. היא תלמידה מצטיינת ובכל זאת המחנכת מתלוננת בפני אשתי כל הזמן על התנהגותה האלימה. מזעיקים את אשתי כל יומיים לבית הספר ומספרים סיפורים על כך שיפית משתוללת ופוגעת בתלמידים. בעצם באתי אליך כדי לדעת וכדי להחליט מה לעשות עכשיו. בדרך כלל אני לא אוהב לערב אחרים בהחלטותיי. אני יודע מה טוב לילדים שלי!"
"אתה יכול לומר למה החלטת דווקא הפעם לערב מישהו אחר?"
"אשתי המליצה עלייך. היא סומכת עלייך. אני שונא מטפלים למיניהם. כבר שקלתי להעביר את יפית לבית ספר אחר, אבל הסכמתי לתת לזה צ'אנס".
הוא שלח אלי לרגע מבט נוקב, והיה נדמה לי שהוא שואל אותי, בלי מלים "את בעדי או נגדי?" המחשבה הזו גרמה לי לבחון את עצמי ואת מחשבותיי על יפית בתו.
לפני כשבועיים פנתה אלי מחנכת הכיתה כשהיא מתוסכלת ממצבה של יפית. לדבריה, יפית ילדה עם התנהגות עצבנית, המעוררת אצלה תהיות רבות. "כל השיעור היא מתווכחת איתי וכשאני מעירה לה על התנהגותה היא קמה מהכיסא ללא רשות ופונה לתלמידים בקול רם בזמן שאני מסבירה את חומר הלימוד. היא רבה עם תלמידים ומכה אותם מול עיני וכאשר אני מעירה לה או מענישה אותה - היא יוצאת מהכיתה וטורקת את הדלת, תוך כדי העפת חפציה על הרצפה בצירוף קללות נמרצות".
התנהגותה החריגה של יפית החלה כבר בשנה שעברה, אבל אז הייתה במינונים נמוכים ובעזרת שיחות עם האם, התנהגותה השתפרה. השנה המצב החמיר והשיחות עם האם לא מועילות. להיפך, האם מאוד מסויגת והקשר בין המחנכת לבינה הפך להיות טעון. לאחרונה האם כעסה מאוד על פניית המחנכת ואמרה שהיא מבקשת לא להטרידה יותר עם הבעיות של יפית.
בית הספר אשם!
כדאי להבהיר, התפקיד הראשי במיגור הבריונות והאלימות בבית הספר הוא של הצוות החינוכי, אולם להורים תפקיד חשוב בסיוע לתהליך השיקום. לעיתים, פניית בית הספר למעורבות ההורים בתהליך, מעוררת חילוקי דעות ומאבקי כוח בין המשפחה לבית הספר. הורים רבים, הנחשפים לראשונה לעובדה כי ילדם הוא ילד אלים, מתקשים לקבל זאת ומגיבים בניסיון להעלים עובדה זו ולתלות את האשם בסביבה הלימודית של הילד.
אחרי הפגישה הראשונה שלי עם עמוס, לא היה לי ספק שהוא הגיע עם החלטה מגובשת לגבי המשך דרכה של בתו יפית. הוא החליט על פתרון הבעיה עוד לפני הפגישה איתי וגם הוסיף שהגיע לפגישה רק כדי לרצות את אשתו. במהלך הפגישות הבאות שלי עם עמוס, נבנתה מערכת יחסים שאפשרה לסדוק את "החומה" שנבנתה בין עמוס לבין בית הספר, ולבנות מערכת יחסים חדשה, הבנויה על אמון הדדי.
מעורבות הורים במערכת החינוך הנה תהליך ההולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות. התהליך הוא אוניברסאלי ומחקרים רבים בארצות שונות מאשרים עובדה זו.
מצד שני, יותר ויותר מתחדדת זעקתם של המורים הטוענים שהדרכים שבהן מגדלים היום ההורים את ילדיהם, אינן מאפשרות למורים לעשות את עבודתם כראוי. ההורים מתערבים יתר על המידה, הם מפנקים או מזניחים את ילדיהם, הם מנגחים את המורים במקום לפתור את הבעיה של ילדיהם, הם לא מבינים את תפקיד המורה כמחנך ואינם מסוגלים לשתף פעולה עם בית הספר. בצורה זו נפגעת סמכותם של המורים לעבוד בצורה מקצועית.
ההורים מצידם, תופסים את גישתם של המורים כסגירת בית הספר בפניהם וזלזול בדרכם החינוכית. עמוס הרגיש מאוים על ידי המערכת החינוכית. הוא דאג שהתנהגותה של בתו מתדרדרת והמערכת אינה מתמודדת עם הבעיה. הוא לא ראה בשיחותיה של המחנכת עם המשפחה שיתוף בבעיות של יפית, אלא מצב שבו המחנכת "הפילה" את הבעיה עליו כהורה. יתירה מזאת, ההורים רואים בהצלחת ילדיהם - הצלחה שלהם. באותה מידה, אם הילד נכשל, הם רואים זאת ככישלון שלהם. עמוס, שהיה רגיל בחייו המקצועיים להכריע בהחלטות חשובות, לא היה מוכן לקבל את תווית ה"נכשל".
בין ההורים למורים
חגית גור, מרצה בסמינר הקיבוצים לנושא ביקורת פדגוגית וגליה זלמנסון-לוי, מנהלת המרכז לפדגוגיה ביקורתית בסמינר הקיבוצים, התייחסו לנושא במאמרן "יחסי הורים בית ספר – נקודת מבט ביקורתית". לדבריהן, התייחסות מערכת החינוך להורים כאל מקשה אחת – רק באמצעות הזהות ההורית שלהם, שמה את ההורים בעמדת חולשה ומרוקנת אותם מהידע שצברו במהלך חייהם.
ההורים מגיעים עם ידע בחינוך ועם עמדות מוצקות לגבי הציפיות שלהם ממערכת החינוך. מערכת החינוך, שרואה את עצמה כאוטוריטה בנושאי החינוך, לא מוכנה לקבל תכתיבים מההורים. כתוצאה מכך, המפגש בין ההורים למערכת החינוך רווי מתח והדיאלוג עם בית הספר הוא דיאלוג כוחני.
לדברי ד"ר בלהה נוי, מנהלת אגף שפ"י – שירות פסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך, תפקיד היועץ הוא לסייע לצוות החינוכי לשפר את התקשורת בין ביה"ס להורים, כדי שצוות המורים יבין, יכיר ויקבל את עמדותיהם של ההורים ויחסם לבית הספר. לדבריה, חשוב שהצוות יעבור מתקשורת חד-סטרית, שבה צד אחד אקטיבי במסירת מידע וצד שני פאסיבי בקבלת מידע, למפגש דו-סטרי שבו כל צד נותן ומקבל, תורם ונתרם.
המלצותיי
- המרקם העדין של היחסים בין ההורים לצוות החינוכי הוא זה שמפלס את דרכם של הילדים בנבכי מערכת החינוך וחורץ את גורלם ההשכלתי, ההתנהגותי והחברתי. לכן, השיתוף בין ההורים לצוות החינוכי הינו תהליך משמעותי ומכריע בהשתלבות הילדים בבית הספר.
- התפקידים השונים של ההורה והמורה ביחס לילד יוצרים ציפיות שונות להערכת התפתחותו. להורה אחריות מוחלטת על הילד, הנמשכת לאורך שנים, ואילו למורה אחריות ספציפית ומוגדרת בזמן. לכן חשוב שההורה יעמוד על זכותו להביא לידיעת הצוות החינוכי את עמדותיו ואת תפיסתו לגבי מצבו של הילד. עם זאת, חשוב שהוא ישמע מהצוות החינוכי על עמדת בית הספר ביחס לילדו. ההורה צריך להפנים שאין לצוות החינוכי עניין להכשיל תלמידים, שהרי בית הספר מעוניין (ממש כמו ההורה) בהצלחת תלמידיו.
- האם אפשר לגשר בין שתי התפיסות ולהפיג את החשדנות והעוינות כשמדובר, לעיתים, בתפיסות מנוגדות להחלטות גורליות? העדר נוסחת קסם, אין פירושו העדר אפשרות לצעדים ממשיים שיובילו להתקדמות חיובית של שני הצדדים. הידברות ותקשורת פתוחה וחיובית עשויה לצמצם את מרחב המתיחות ואף ליצור מצב של פעולה משותפת בה מוגדרים תחומי ההסכמה והמטרות המשותפות.
במקרה של יפית, עבודה משותפת של מחנכת הכיתה, המורים המקצועיים המלמדים באותה כיתה והצוות הטיפולי הכולל גם את פסיכולוגית בית הספר וגם את שני ההורים - הביאו לכך שכולם יצאו נשכרים. מצבה ההתנהגותי של יפית השתפר, ההורים למדו להכיר ולהוקיר את עבודת הצוות החינוכי והתקשורת בתוך המשפחה ובין המשפחה לבית הספר השתפרה מאוד.
אין ספק, תקשורת טובה בין ההורים למערכת החינוך מביאה לכך שילדינו יוצאים נשכרים.
- ד"ר רותי בן זאב, יועצת חינוכית.
לפנייה לכתב/ת 
