תש"ע בכנסת: גם בלי תקציב, לא יהיה משעמם
לראשונה אחרי שנים רבות, נפתחת השנה בלי מלחמות תקציב. אבל מלחמות אחרות לא יחסרו - על מס הבצורת, עובדי הקבלן, הרפורמה בחברת החשמל, הפיקוח על שוק ההון וחוק בנק ישראל. בקואליציה שברירית ולא תמיד ממושמעת, לא ברור עד כמה ניתן יהיה לדחות את הקדמת הבחירות
נתניהו קנה עד כה שקט תעשייתי בקואליציה תמורת מאות מיליוני שקלים, אבל אין זו פוליסת ביטוח לטווח ארוך. מה יעשה אם העבודה תתפלג? או אם הגשת כתב אישום נגד השר ליברמן תוביל לפרישת ישראל ביתנו? ומה תהיה תוחלת חיי הממשלה, אם הוא לא יוכל לסמוך בלית ברירה גם על התחליף של קדימה, משענת קנה רצוץ בפני עצמה? עד כמה ניתן יהיה לדחות את הקדמת הבחירות?
סימני אי היציבות הפוליטית גוברים על אי הוודאות אם ומתי נצא כליל מהמשבר הכלכלי. מערכת פוליטית לא יציבה לא תחזק את יציבות שוק ההון והבנקים. מי ישמור עליהם? רק המקצוענים של האוצר ובנק ישראל? לסמוך עליהם בלבד זו ברירת מחדל מסוכנת. אמנם יצאנו בשן ועין מהסחרור העולמי, למרות מערכת פוליטית משותקת למחצה שנסחפה לבחירות בעיצומו של המשבר הכלכלי. אבל ההיסטוריה לא חייבת לחזור על עצמה.
באג'נדה המוצהרת של האוצר לא שמורות לשנה הבאה משימות שמדברים עליהן בלשון בומבסטית, אבל כללית מדי ולא מחייבת ומבלי להיכנס לפרטים: האצת התכנית הכלכלית בהקטנת האבטלה, יישום הרפורמות במשק החשמל ובנמלים, התפלת מים בקצב מזורז, והמשך פעולות ההצלה של היצואנים והחוסכים בקופות הגמל והפנסיה, נפגעי המשבר.
כוונות טובות ליחסי ציבור, אם ישרדו את הגיהנום הפוליטי. הוודאות שיצלחו את מכשול אישור הכנסת, ויצאו מלפניה כמו שנכנסו, תלויה בשליטת הממשלה בקואליציה. הרוב איננו מובטח בכל עניין. גם לח"כים יש אג'נדה ממלכתית מוצהרת, אבל יותר לתפארת המליצה. דאגתם למסכנים אלה ואחרים מותנית בתרומת האג'נדה לבחירתם מחדש.
הקרב על מס הבצורת: מרי חוצה מחנות
קחו למשל את הכוכב החדש, מירי רגב, המסתמנת בתור הכבשה השחורה בליכוד, שמאמצת את מודל שלי יחימוביץ' בעבודה. ללכת עם ולהרגיש בלי. היא לא ישבה בחיבוק ידיים בפגרת הקיץ. הצלחת מסעה נגד הכוונה לביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות מעודדת אותה לחסל גם את מס הבצורת, גם כדי לכפר על תמיכת הפזיזה במס למרות האזהרות ממלכוד צרכני המים.
רגב כבר הפגינה מול משרדי רשות המים וכבר יושבת חזק על הזנב של אורי שני. היא לא לבד. המרי חוצה מחנות, ולא לטובת המס המעוות. סוגיית ביטולו תעלה לראש סדר היום של ועדת הכספים אחרי החגים ביוזמת היו"ר משה גפני, עוד אחד מאנוסי התומכים בלחץ המשמעת הקואליציונית. רק גשם שוטף יצנן את התלהבותם. מול החזית הזאת ייכנס האוצר לשנה החדשה ברגל שמאל, אחרי שתכנן להרוויח מהמס הזה 700 מיליון שקל.
משבר מס הבצורת יעצים את משבר מענקי האיזון לרשויות המקומיות, שכבר מעסיק את הכנסת ומאיים על האוצר בכאב ראש חזק יותר אם תתממש השבתת הרשויות ללא הגבלת זמן אחרי החגים. עסקי השלטון המקומי נוגעים בעצבים הרגישים של הח"כים. מדובר במחוזות הבחירה שלהם. גפני כבר הבטיח השבוע שגם בקטע הזה הוא לא ישחק חותמת גומי של האוצר ולא יפקיר את הרשויות אם לא יהיה טיפול שורש בעיוות ההיסטורי הזה.
גפני מרבה לאחרונה להיפגש עם ראשי האוצר, שופע רצון טוב לשתף פעולה, אבל טרם הפיג את החששות הקודמים שהוא בלתי צפוי ולחיץ עד גבול מסוים. לשר האוצר יש היום בעיה בוועדת הכספים. גם על מרכז הקואליציה - ציון פיניאן מהליכוד - קשה לסמוך שיביא את הסחורה. הוא חדש בכנסת, ועדיין לא סמכותי כדי לכופף מורדים כמו מירי רגב, שאולי לא תישאר כבשה שחורה יחידה. תלוי כמה נחוש יהיה נתניהו בקטע הפלסטיני.
במקום תקציב: כיבוי שריפות
מהמקדמות האלה, שכבר מחממות את המגרש הפוליטי, אפשר להבין מדוע האוצר נמנע מהצגת תכנית עבודה כמשנה סדורה מחייבת. דיוני התקציב בשנים קודמות, ככל שהיו על סף משבר, התנהלו במשבצת קבועה ובתרחיש שסופו ידוע מראש. החלל הזה יתמלא בכיבוי שריפות, עם סוף לא ידוע, גם סביב כוונות האוצר לקדם את התכנית הכלכלית.
הטיפול בבלימת האבטלה וסילוק הזרים, למשל, עלול לסטות למאבק על הצלת כבודם הרמוס של עובדי הקבלן. שלי יחימוביץ' כבר סימנה את הכיוון, בהוקעת האמינות של נתוני האבטלה. לפי חשבונה הם גבוהים יותר, ולא כוללים את העניים שמקבלים שכר של עבדים. בכנסת מובטחת לרוב קואליציה לטובת הדפוקים, רחבה וחזקה מכל ממשלה.
מנגד, עובדי חברת החשמל ימשיכו בעזרת הח"כים התלויים בקולותיהם את הסחבת ביישום הרפורמה שתכרסם בכוחם. גם הצלת הייצואנים והמפעלים הקורסים או בורחים לחו"ל, לא תתקבל אלא בהסכמת הצדדים. שר האוצר לא מגלה מה הוא מתכנן לטובתם, אם תימשך קריסת הדולר. הוא דחה את חשד התעשיינים שספקולנטים עושים סיבובים על הדולר ועליהם. עוד התחמקות לא תעבור לו בשקט בכנסת בסתיו הקרוב.
כל אלה מלחמות קטנות בהשוואה למערכות השלובות זו בזו שיתנהלו סביב העברת חוק בנק ישראל החדש והרגולציה שמתכנן האוצר להעמקת הפיקוח על קרנות הפנסיה וקופות הגמל. לעומת החוק שיוגש בקרוב לאישור הכנסת, על הרגולציה "רק עושים חושבים ובזהירות, שלא לרוץ קדימה מהר מדי", כהגדרת בכיר באוצר.
באוצר נזהרים מכרישי שוק ההון
ממה נזהרים באוצר? ככל הנראה מנשיכת הכרישים בשוק ההון שהשתלטו על הקופות והקרנות כשיצאו משליטת הבנקים ברפורמה בכר. בוועדת הכספים מעלות אבק תקנות של לחיסול ניגודי העניינים שבהתנהלות חברות הביטוח ובתי ההשקעות. כל גוף מעסיק תחת גג אחד את הברוקרים שמבצעים עבורו את המסחר בניירות ערך שבהן מושקעים כספי הציבור. לא חשוב אם הבורסה עולה או יורדת - גם שהציבור מפסיד, הם גוזרים את קופון העמלות שלהם.
ברור מי לא מעוניין בריסון הברוקרים כפי שמוצע בתקנות של האוצר. לא ברור מי אחראי להקפאה. האוצר וועדת הכספים מתנערים מאחריות להקפאה. הלחצים לכאן ולכאן נעשים בינתיים מאחורי הקלעים. האוצר לא ייצא טוב אם ימשיך לשבת בחיבוק ידיים. שתיקתו כהודאה באוזלת ידו הקצרה לפקח כראוי על התנהלות השחקנים החדשים. לא מעט תלונות מהציבור על התנהלותם מגיעות לאוצר. בשוק ההון טוענים שהתרגילים על כספי הציבור המתגלים לאחרונה הם רק קצה הקרחון, ומשימת הפיקוח גדולה על האוצר. השר, ולאחרונה גם סגן השר, בטוחים שאין כמוהם לפיקוח "דינמי, גמיש ויעיל".
בינתיים מנסים שם לאלץ את חברות הביטוח להעמיד הון עצמי הולם למחזור עסקיהן - משימה קשה ועתירת מתנגדים. באוצר עדיין מקווים לכופף את הסרבנים. את קופות הגמל ינסו לחייב לחפש לקוחות אבודים בתיקים ללא תנועה. יש רבבות כאלה. אם לא יאותרו, לא יוכלו לגבות מהם דמי ניהול. בקופות אין פאניקה. שוקלים שם גם את ריסון הבונוסים לבכירים. נחיה ונראה, כשהתקנות יגיעו לוועדת הכספים, אם בכלל. בינתיים מלים יפות.
איך ולמה עלולה סוגיית הפיקוח על שוק ההון להשתלב בדיוני הכנסת על חוק בנק ישראל? בגלל המחלוקת בין האוצר לבנק ישראל, שלא הוכרעה ברפורמת בכר, מי אמור להיות האחראי העליון, המפקח על הבנקים או הממונה על שוק ההון והביטוח. כל אחד חושב שהוא הגדול מכולם. לאחרונה הציע הנגיד פישר חלוקת עבודה: בנק ישראל יהיה אחראי ליציבות קרנות הפנסיה וקופות הגמל, האוצר ישלוט בפן הצרכני שלהן.
חוק בנק ישראל - ההגנה בהתקפה
בהצעת חוק בנק ישראל החדש אין מלה על הפיקוח הבעייתי, אבל הכנסת מוסמכת לתקן את ההצעה ולקבוע עמדה בסוגיה. באוצר טוענים, "לא יקום ולא יהיה", אבל אין בידיהם די תחמושת להגן את גדולתם. ההגנה שלהם היא בהתקפה על בנק ישראל, שבעיניהם איננו מצטיין אפילו בפיקוח שבסמכותו. "המפקח על הבנקים לא מנע את הפסדי הבנקים מהשקעותיהם הכושלות, שהיו גדולים מהפסדי הקרנות והקופות", טוען הבכיר באוצר.
זה בערך הקו המשוער של מתקפת ההסחה של האוצר שצפויה בכנסת נגד פשרת הנגיד פישר. בהשראת האוצר יכולים ח"כים הנזקקים לחסדיו לדרוך לבנק ישראל על היבלת שבחוק החדש, של פשרת נתניהו בסוגיית הפיקוח על שכר עובדי הבנק. אם כבר פותחים את הצעת החוק לעניין הפיקוח על שוק ההון, למה להסתפק בהצעה להעביר את השכר לפיקוח מועצה מנהלית, ולא להחזיר את הפיקוח בהזדמנות זו לממונה על השכר באוצר?
השר שטייניץ מנסה להקדים רפואה למכת הפיקוח בהקמת "פורום הרגולטורים" של האוצר, בנק ישראל ורשות ניירות ערך. חברי הפורום אמורים לתאם ביניהם מהלכים במקום לאחד אותם ולריב מי יעמוד בראש. כרגע זה בעצם מועדון וולונטרי. הוא מתכנס פעם בחודש, אבל עניינים גדולים טרם הוכרעו שם. ספק אם בכוחו לקבל החלטה מחייבת. הסמכות להכריע במחלוקת, יתכן שגם היא טעונה חקיקה. הרבה דם רע יישפך שם.
כמו לא די בכל אלה, א-פרופו חוק בנק ישראל שיגיע לוועדת הכספים. היו"ר משה גפני צופה "בעיות פוליטיות" באישור ההצעה להעביר את סמכות הנגיד בעניין הריבית לידי מועצה ציבורית למחצה, במקביל למועצה המנהלית. הוועדה תידרש לבדוק גם את היחסים בין הבנק המרכזי למערכת הבנקאית - מדוע הוא מנציח את הדואופול של צמד הבנקים הגדולים, מה מונע בעצם את התחרות שבנק ישראל בנה עליה את הרפורמה בעמלות.
באג'נדה של גפני: ביטול חוק ההסדרים
באג'נדה של גפני שתי משימות יזומות שהאוצר עדיין מתלבט אם לשתף פעולה: בחינת תקפותם של עשרות הפטורים ממס שהתקבלו לפני עשרות שנים וגורמים הפסדי הכנסות מצטברים של 35 מיליארד שקל; וחיסול כאב הראש של חוק ההסדרים. באשר לפטורים ממס, אחרי המכה שחטפו עם מע"מ הירקות, באוצר נרתעים מלחץ דומה של בעלי העניין על המערכת הפוליטית. את סוגיית חוק ההסדרים, האוצר מוכן רק "לבחון מחדש".
גפני לא מסתפק. הוא חותר להעלות את החוק הבעייתי על שולחן הניתוחים של פורום משותף לכנסת ולמשרדי ראש הממשלה והאוצר, וכבר ביקש את עזרת היו"ר החדש של המועצה הלאומית לכלכלה יוג'ין קנדל. "היום זה הזמן לטפל בחוק", הוא אומר ומקווה שהאוצר לא יתחמק כשהוא משוחרר מלחצי התקציב והזמן. היעד שלו: החוק חייב להיות מצומצם ככל האפשר. את הרפורמות אפשר לקבל בחקיקה מסודרת ולא בהולה.
כל זה רשימה חלקית. על כיבוי השריפות בין לבין כבר דיברנו? מה שבטוח, גם שנה בלי תקציב לא תהיה משעממת, לפחות בקטע הפוליטי, ואפילו מעניינת ומועילה יותר אם החלל הזה יתמלא בביקורת תקופתית על ביצוע התקציב הדו-שנתי עם מבט קדימה. גם זה נוהל מוצע שאלמלא עלה באיחור של שנה אולי היה מאפשר היערכות מוקדמת למשבר הנוכחי.
