בגידה בבוחרים ובמתגיירים

לאחר שוועדת חוקה, חוק ומשפט דנה בהצעת חוק הגיור של יושב הראש שלה, ח"כ דוד רותם, שיבח ח"כ משה גפני מיהדות התורה את ההצעה. הצעת החוק אמורה לכאורה לחלץ את הפקק המונע את גיור עולי ברית המועצות לשעבר, בהמשך להצעות שהגיש רותם בקדנציה הקודמת.

אך השבחים של גפני הדליקו נורת אזהרה כי דבר מה ארע, דבר מה רע. בדיקת הצעת החוק מגלה מדוע הוא משבח אותה: לא רק שהיא לא מיטיבה את המצב, היא מרעה אותו שבעתיים.

בית המשפט העליון קבע שוב ושוב שאין לרבנות הראשית מונופול על הגיור. לעומת זאת, בהצעת החוק הנוכחית מדגישים כי מטרתה היא לעגן בחקיקה ראשית את סמכותה של הרבנות הראשית בתחום הגיור. לא זו בלבד שכך חוסמים את הדרך בפני הכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיבים, אלא שנותנים בידי הרבנות הראשית כלים נוספים לנפות רבנים אורתודוכסים מקלים.

ב-2007 הציע רותם הצעת חוק שבאה להסמיך רבני ערים ויישובים ורבנים אזוריים להקים בתי דין לגיור ולחייב את המדינה להכיר בגיורים אלה. מדברי ההסבר שלו ברור במפורש שמטרת ההצעה היתה לעקוף את מדיניות סרבנות הגיור של הרבנות הראשית. הצעת החוק ההיא פטרה את רבני היישובים מהצורך בהסמכה של הרבנות הראשית לעסוק בגיור. לעומת זאת, ההצעה הנוכחית דורשת הסמכה אישית לעסוק בגיור מטעם הרבנות הראשית.

אם ברצונה של הרבנות למנות רבנים מקלים לעריכת גיור – מי מונע בידה לעשות זאת כבר עתה? ברור שגם אם תעבור הצעת החוק, היא לא תסמיך רבנים שלא ימלאו אחר מדיניותה הנוקשה, ותועלת לגיור ולגרים לא תצמח מהצעת החוק.

חמור לא פחות הוא הנסיון של הצעת החוק להרחיב את סמכותם של הרבנות ובתי הדין הרבניים אל התחום האזרחי, כלומר קבלת אזרחות ורישום כיהודי במשרד הפנים. ההצעה קובעת שאישורי הגיור של בתי הדין ישמשו "ראיה מוחלטת ליהדותו של נושא התעודה בפני כל גורם ולצורך כל עניין".

את מלאכת הטלאים המופרכת של הצעת החוק, אפשר לראות בסעיף הקובע כי ערעורים על החלטות בתי הדין המיוחדים לגיור ניתן יהיה להגיש אך ורק בפני בית דין חדש שימנה נשיא בית הדין הרבני הגדול. המטרה: לנסות למנוע ביטול גיורים של בתי דין מקלים, כפי שקרה לגיורי הרב דרוקמן. אלא שתוקפה של הוראה זו הוא עד 1 באפריל 2014, כלומר עד סיום כהונתו של הרב שלמה עמר.

אם לא מדובר במסמך חקיקה רשמי, אפשר היה לחשוב שמדובר במתיחה חסרת טעם. היא משקפת עד כמה פשט מוסד הרבנות כמוסד ממלכתי את הרגל. במקום להוציא מידי הרבנות את הסמכות לכפות את דעתה על הציבור – מציעים להעמיד את החוק כולו על אדם אחד בלבד, הרב עמאר. ומה יהיה לאחר מכן? אלהים גדול! ספק גדול גם אם הרב עמאר מצדיק את האמון שהצעת החוק נותנה בו. עד היום טרם שמענו ממנו אמירה ברורה בזכות הקלות בגיור.

רק לאחרונה ערך מכון סמית מחקר שהעלה כי 72% מהציבור היהודי הבוגר בישראל מתנגד למדיניות בתי הדין הרבניים שמסרבים לגייר, או מבטלים את גיוריהם של מי שאינם מקפידים על שמירת שבת וכשרות.

לכן, חשוב מאד לחשוף עד כמה התרחקה הצעת החוק הנוכחית ממה שיזם רותם לפני שנה-שנתיים. איך נפלו גיבורים. הרי רותם מייצג את"ישראל ביתנו", שבוחריה מאמינים שהיא פועלת כדי להקל על תהליך הגיור. הצעת החוק של רותם לא רק שלא מביאה שיפור, היא מהווה נסיגה קשה וחיזוק לרבנות הראשית.

בעבר הפגין רותם את כוונותיו הטובות ופתיחותו לצורך בשינוי הסטאטוס קוו. טוב יעשה אם ימשוך ידיו מהצעת החוק המסוכנת שלו. על חבריו לסיעה ולקואליציה להתעורר ולחסום את בלוף חוק הגיור. הפתרון הראוי ברור לעין כל – יש לחזור להבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון וליישמה במלואה. את סמכות הרבנות, כל רבנות, יש להעמיד על בסיס וולונטרי ולא לתת בידה סמכויות ממלכתיות של כפיית דעתה על כלל הציבור.

הרב עו"ד אורי רגב, מנכ"ל עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון