ועל חטא שחטאנו לפניך: חטא "הגאווה"
יום כיפור כבר בפתח, זמן טוב להיזכר דווקא ב"חטא" שנחשב מרכזי בכל הדתות - חטא "הגאווה". חטא שמקושר אצלי לאהבה, ועל אהבה אני לא מוכן להתפשר. האהבה שלי לגבר לא שונה מאהבה של סטרייטים, וזה חטא שאני נושא את דגלו בראש מורם
ביהדות, יום כיפור הוא יום של חשבון נפש וכפרת עוונות. ביום הזה המאמינים מתפללים לקב"ה ומבקשים מחילה על העבירות והחטאים שהם ביצעו נגד בורא עולם ונגד הבריות.
הנצרות, לעומתה, בצורתה המשודרגת של ימי הביניים, הקשתה על מאמיניה לכפר על העוונות שלהם ודרשה לעתים כופר כספי שהיה מועבר למימון עבודת האל בכנסיה, ומצד שני אפשרה להם להגיד כמה משפטים שהיו מכפרים על עוונות.
במאה ה- 13 הגדיר תומס אקווינס את שבעת החטאים שאין עליהם כפרה, ודינם מוות של נפש האדם. החטאים האלה התגלגלו אחר כך לפואמה של אליגיירי, ומשם לסרט בכיכובו של בראד פיט (שהוא בעצמו חטא לא קטן...).
אני לא חושב שיש מי מאיתנו שלא חטא בכמה מהחטאים האלה, כולל עבדכם הנאמן. בעולם כמו שלנו, שבעת החטאים האלה הפכו להיות חלק מהעולם. השאלה החשובה היא למה, והאם אנחנו הופכים את החטאים האלה מחטאים שבין האדם לאלוהים לחטאים שבין אדם לחברו? במקרה כזה, אפילו השם לא ישמור, ונותר לנו רק לבקש מחילה מאותו אדם.
כולנו חוטאים בתאווה הזאת
הרשימה נפתחת בחטא האהוב על כולנו, ובעיקר פה בתל אביב - תאוות בשרים. בניגוד לבדרך כלל, אני לא מתכוון לתאווה לאיזה סטייק מדמם עם פירה בצד, אלא לבשר שלנו. כולנו חוטאים בתאווה הזאת, כולנו רוצים עוד ועוד – את הכי יפה, הכי חתיך, הכי מקסים, ולפעמים מגיעים למצב שבו אנחנו עוברים מאחד לאחד, ממיטה למיטה.
יקפצו אנשים ויגידו שהם חיים בזוגיות נפלאה ומאושרת במשך 30 השנים האחרונות, ואני מאחל להם את כל הטוב שבעולם ולעצמי את היכולת להגיד אותו דבר. אבל גם תאוות בשרים קיימת, והבשר הופך להיות זמין מרגע לרגע, בניגוד מוחלט לעליית המחירים הכללית במשק.
וכן, גם אני חטאתי ועודני חוטא בתאווה הזאת, אבל מנסה בצורה מאוד מודעת להימנע מלהפוך אותה לעניין בין אדם לחברו, ומשאיר אותה ביני לבין הבורא. אנחנו נתחשבן כשאני אגיע.
ואם כבר הזכרתי קודם סטייק, עוד לא הספקתי לנגב את השלולית של הריר ומזדנב לו חטא נוסף, גרגרנות. המבורגר, סטייקים, סושי, פסטות, שוקולד, שניצל, לאזניות של אמא, מה לא.
מי שמסתכל עלי, לא חושב שבאמת יש סיכוי שזה החטא האהוב עלי, אבל יעיד מי שיזמין אותי לארוחה על חשבונו (או לחילופין, מנהל הבנק שלי), שבשביל אדם ששוקל מתחת לממוצע, כמויות האוכל שיורדות במורד הגרון שלי הן עצומות. אבל הגרגרנות מתקשרת ישירות לחטא שלפניה, של עוד אחד ועוד אחד, וממשיכה ישירות אל חברתה הטובה, החמדנות.
החמדנות היא בהחלט דבר נוראי. היא יכולה להעביר אותנו על דעתנו, ולגרום לשחיקת כרטיס האשראי שלנו. היא יכולה למלא את הבית שלנו בזבל, ולהפוך את החיים שלנו לעמוסים בשטויות שאין לצאת מהן. אולי בגלל זה הגדירו אותה הנוצרים כחטא.
אבל בינינו, זה לא כיף לפעמים? המחשבה על ללכת ברחוב, לראות משהו שאנחנו אוהבים ולקנות אותו כי פשוט מתחשק לנו? לצערי, יותר מדי פעמים עשיתי את זה, ועכשיו נותרתי עם חור ענק בכיס וחלטורות מזדמנות בשביל לאכול דברים יותר מגוונים מהלזניה המצויינת של אמא.
כשהעצלנות מפריעה לאחרים, היא הופכת לחטא
מיד אחריה בתור עומדת העצלות. עצלות היא חטא סביר, נעים ונוח לבריאות. היא לא תזיק לאף אחד מהסובבים אותך אלא יותר לעצמך. יותר מדי פעמים מצאתי את עצמי מתלבט האם לקום ממרבצי ולכבות את הדי.וי.די שמתנגן על מנגינת הפתיחה של "חברים" בלוּפ, או מחליט שהיום אני אנקה את הבית ומוותר על התענוג לטובת צפייה בעוד פרק של "חברים".
אבל, כשהעצלות מתחילה להפריע לאחרים, אז היא הופכת לחטא - כשאנחנו לא מחזירים טלפון כי "אין לנו כוח", או כשאנחנו מבריזים לדייט כי "אין לנו כוח ללכת עד לשם ברגל עכשיו".
הכעס הזה יכול להיות מופנה כלפי עצמנו, בגלל העצלות שלנו, או הגרגרנות, ולפעמים מופנה כלפי צד ג' (ועם נציגי חברת האינטרנט שלי סליחה). זעם זה לא דבר רע. זעם יכול לגרום לכם לצאת מדעתכם בזמן שאתם מנסים להוציא מישהו או משהו מהראש, אבל בסופו של דבר הוא מה שיעשה את העבודה.
הקנאה יכולה להעביר אתכם על דעתכם
חטא אחד ויחיד הוא חטא שאני לא מסוגל לסבול, הקנאה. הקנאה יכולה להעביר אתכם על דעתכם ולגרום לכם לבצע דברים שמעולם לא חשבתם שתעשו. למשל, אני אישית שמעתי על מישהו שנהג להסתובב ליד הבית של האקס שלו כדי לראות עם מי הוא שוכב. בינינו, זה אולי חטא, אבל מי מאיתנו רוצה לראות את האקס שלו אוכל את הראש של מישהו במסיבה?
החטא האחרון ברשימה הוא דווקא החטא האהוב עלי, הגאווה. אני אקח, ברשותכם, את הגאווה הזאת למקום קצת אחר ממה שהתכוון המשורר. הגאווה הזאת עליה אני מדבר היא הגאווה שלנו, הגאווה בכך שאנחנו חיים בלי לפחד ובלי להתנצל על מי שאנחנו.
הגאווה על כך שלמרות הכל אנחנו מוכנים להצהיר על האהבה שלנו בגלוי ולאור היום. הגאווה הזאת נחשבת לחטא אצל רבים מהמאמינים בכל הדתות, וזה משהו שאני לא מוכן לקבל. זה חטא שאני לא מוכן להתנצל עליו, ולא מוכן להיות מוקע בגללו.
הגאווה הזאת מקושרת אצלי לאהבה, ועל אהבה אני לא מוכן להתפשר. האהבה שלי לגבר לא שונה מאהבה של גבר לאשה או של אשה לגבר, וזה חטא שאני נושא את דגלו בראש מורם בלי לפחד, ושיקפצו לי כולם.
ונותר לי רק לסגור את הטור בנימה קצת יותר אישית – אני לא מאמין גדול בהתנצלויות, שהן חסרות כל משמעות בעיני לרוב, שהרי אם אני מוצא צורך להתנצל, לא הייתי צריך לעשות את זה מראש. אבל לעתים, וזה קורה, אני רק בן אדם, אני מוצא את עצמי פוגע באנשים בלי כוונה תחילה.
בפני כל אדם שמרגיש שנפגע ממני, השנה וב- 25 השנים שקדמו לכך, אני רוצה להתנצל ולהצטער. סביר להניח שהכוונות שלי היו טובות, וכמו שנאמר, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.
שתהיה לכולנו גמר חתימה טובה ושנה מופלאה, שבסופה לא נצטרך יותר להתנצל ולהצטער.
לפנייה לכתב/ת 
