גולדסטון מעורר שאלות

עיקר הטענות בדו"ח גולדסטון, מופנות נגד שיקול הדעת של משפטני צה"ל, אנשי מחלקת הדין הבינלאומי (דבל"א), שהתירו פעולות שמחברי הדו"ח סבורים כי הן אינן חוקיות.

הארוע העיקרי אותו מבקרת הוועדה, הינו הירי על תחנות משטרה פלסטיניות באקט ההתקפי הראשון במהלך המלחמה, שבו נהרגו עשרות שוטרים פלסטינים. גולדסטון מתווכח עם הטענות הישראליות, לפיהן שוטרים אלו היו יעד לגיטימי, כיוון שהם חלק ממנגנוני הביטחון של החמאס וחלקם אף נטלו חלק בפעילות הצבאית של הארגון. לדידו של גולדסטון אין בטענות אלו די כדי להכשיר את הפגיעה המכוונת, שכן שוטרים רבים לא נוטלים חלק בפעילות הצבאית ובכך לא מיושמת האבחנה בין מי שמשתתפים באופן פעיל בלחימה, לבין אלו שעסוקים בפעילות שיטור אזרחית.

דבל"א רואה עצמה בחזית המלחמה על הפרשנות המשפטית, שמנסה להתאים את הכללים למציאות המשתנה של איום הטרור שעושה שימוש באזרחים לצרכיו. לדידם, אין בכללי הדין הבינלאומי ודיני הלחימה משום תשובה מספקת למצב הייחודי עימו צה"ל מתמודד בלחימה באיו"ש ובעזה.

אך צה"ל ודבל"א בראשו, צריכים להציג את עמדתם בימי שלום, ולא רק כתגובה לביקורת, ולהביא לשינוי בכללים הבינלאומיים. אם ברצוננו להיות חלק ממשפחת העמים, אז במשפחה כמו במשפחה - לא שוברים את הכללים ולא מצפים שכולם יתיישרו לפי עמדת הבן הסורר. יש צורך בשכנוע, בהסבר ובהידברות עם הגורמים השונים שעוסקים בתחום. בסופו של דבר גם חברים אחרים במשפחה מתמודדים עם דילמות דומות באפגניסטן, בעיראק ובמקומות נוספים.

גולדסטון מתווכח גם עם נהלי האזהרה המוקדמת שהפעיל צה"ל, שכללו אזהרות והוראות בכתב לצאת מהאזור המותקף (לא מספיק ספציפיות לטענתו), באמצעות טלפונים (לא די ברורות לאן עליהם להתפנות) ולבסוף גם לגבי נוהל "הקש בגג" - כולם נועדו לאפשר לאזרחים בלתי מעורבים להמלט מאזורי הלחימה בטרם ייפגעו.

צה"ל נקט כאן גישה דומה לזו שהפעיל במלחמת לבנון השנייה – סילוק האוכלוסייה האזרחית על מנת לאפשר לכוחות הקרקעיים לחימה בסביבה נטולת דילמות ככל האפשר. אך גם כאן וגם בלבנון לא ניתן להשיג 100% הצלחה, בייחוד במצב בו על פי הבנת האזרחים אין אזור בטוח בטווח השגתם.

על צה"ל לשקול בסיבוב הבא להכריז על שטח המרוחק ככל האפשר מאזורי הלחימה שבו תוכל האוכלוסייה האזרחית לחסות תוך הבטחת תנאים הומניטריים בסיסיים.

לדידו של גולדסטון, כל פעולה מלחמתית של צה"ל ב"עופרת יצוקה", היא פרי של מחשבה מוקדמת ותכנון מדוקדק. אך הוא וצוותו כנראה שכחו, מאז פשטו מדים, כי המלחמה היא ממלכת האי וודאות. לחימה בשטח בנוי ורווי אוכלוסייה מייצר וודאות אחת – שיהיו טעויות אנוש שיגרמו לנפגעים חפים מפשע. בדו"ח מתואר מקרה שבו כוח צה"ל הורה למשפחה להכנס לבית ומספר שעות לאחר מכן נורתה אש פגזים לבית שגרמה לנפגעים רבים. גולדסטון מתעלם מכך שממש באותה דרך מצאו את מותם חיילי גולני שנכנסו לבית שאליו נורתה לאחר מכן אש כוחותינו שגרמה לנפגעים רבים.

שימוש בלתי פורפורציונלי בכוח, מציין גולדסטון, היה בתשתית התפיסה המבצעית של צה"ל. הוא נסמך בקביעתו על דברי פוליטיקאים ואנשי צבא שקבעו כי על העזתים להבין כי "בעל הבית השתגע" וכי על כל בית שייפגע בשדרות יש להרוס שכונות שלמות בעזה - אסטרטגיית ה"דאחיה" על שמה של השכונה השיעית בלב ביירות שנמחקה במהלך מלחמת לבנון. אין ספק שתפיסה מסוג זה איננה מתיישבת עם דיני הלחימה שמחייבים לבחון כל יעד טרם התקפתו אם נעשה בו שימוש צבאי קונקרטי.

בנוסף יש לבחון את התועלת הצבאית המושגת מול סיכון חיי אזרחים בלתי מעורבים (שם קוד מכובס לילדים, זקנים, נשים וסתם בני אדם שאינם נוטלים חלק בלחימה). ישראל צריכה להחליט אם שימוש בלתי פרופורציונלי בעוצמתה הצבאית (מה שבעליל אינו מתיישב עם דיני הלחימה) הינו חלק מהאסטרטגיה שלה ליצירת הרתעה, והאם באמת יש בכך משום הרתעה לטווח ארוך. לא בטוח שהתשובה לכך היא כל כך ברורה. מה שברור הוא שקשה יהיה להמשיך לטעון כי צה"ל הינו הצבא המוסרי ביותר בעולם.

בימי תחילת האינתיפאדה השנייה החלה קבוצה קטנה של מחבלים לירות מאזור בית ג'אלה אל בתי שכונת גילה בדרום ירושלים. בהיעדר יכולת לאתר את מקורות הירי, התגובה הצה"לית היתה להשיב אש ל"מטרות מופללות" - אלו היו בתים שידענו שהם נטושים ולא קיימת סכנה לפגיעה בבלתי מעורבים.

כמפקד בגזרה זו באותם ימים ראיתי את האיוולת בתגובה הסתמית שנועדה לצרכי יחסי ציבור (מצלמות הטלוויזיה שידרו בשידור ישיר את התמונות האטרקטיביות של "הנחילים האדומים" של הכדורים הנותבים) ולא נתנה מענה אמיתי להגנת השכונה. כאז כן בימי הפגזת שדרות בתקופת "עופרת יצוקה" - רק כשצה"ל נכנס קרקעית ותפס את השטחים מהם נורו היריות נפסקה התופעה.

צה"ל נמנע מירי בלתי מבחין ונזהר מלהרוס בתים מיושבים, גם כאלו שנורו מהם בעבר יריות לעבר גילה. האם יהיה בכך די כדי להבטיח שגילה לא תספוג שוב התקפות מכיוון בית ג'אלה לאחר שהרשות תשוב לשלוט בבית לחם באופן מלא? לא בטוח. מה שאולי יותר בטוח הוא שאופיו המוסרי של צה"ל חשוב יותר לחוסננו, וליכולתנו להגשים את החזון הלאומי של עם ישראל בארצו.

רון שצברג, סא"ל וראש מטה חטיבת חי"ר במיל'