צ'כיה נותרה לבדה: פולין אשררה את אמנת ליסבון

הרפורמות מרחיקות לכת, אך המכשולים עוד בדרך. נשיא פולין, לך קצ'ינסקי, אשרר בצהריים (שבת) את אמנת ליסבון בטקס חגיגי בארמון הנשיאות שהועבר בכלי התקשורת המקומיים. בכך, הפכה צ'כיה למדינה היחידה ביבשת שלא אשררה את האמנה, שאמורה להביא לרפורמה במוסדות האיחוד האירופי.

טרם החתימה, קרא הנשיא הפולני לאיחוד להישאר פתוח לקבלת חברות נוספות, בהן גם מדינות הבלקן וגאורגיה. "יש כעת 27 מדינות חברות, ואני משוכנע שזה איננו הסוף", אמר קצ'ינסקי. "האיחוד האירופי, שהוא ניסיון מוצלח וחסר תקדים בהיסטוריה האנושית, אינו יכול להיסגר בפני מדינות המעוניינות להצטרף אליו", הוסיף.

בראשית אוקטובר, שנה וקצת אחרי שדחו אזרחי אירלנד את האמנה במשאל עם, הם הצביעו מחדש בנושא, ולשמחתם של תומכי האיחוד האירופי ברחבי היבשת, החליטו לאשרה ברוב ברור. האישור הביא עמו ציפיות לזירוז הליך האשרור הכולל. על האמנה להיות מאושררת בכל אחת ממדינות האיחוד האירופי כדי שתיכנס לתוקפה.

המכשול העיקרי בדרך להשלמת הליך האשרור הוא כעת נשיא צ'כיה, וצלב קלאוס, שלפני חודשים ספורים עוד כיהן כנשיא התורן של האיחוד האירופי. קלאוס, שאינו נמנה על התומכים הבולטים באירופה של הגוש הכחול, אמר כי אין בכוונתו לאשרר את האמנה עד שבית המשפט החוקתי בארצו יפסוק בעניין.

עם זאת, אמר ראש ממשלת צ'כיה, יאן פישר, כי הוא מאמין שמדינתו תאשרר את האמנה עד סוף השנה. הפרלמנט הצ'כי אישר את האמנה, אולם היא עדיין צריכה לעבור את אישור בית המשפט ולהיחתם על ידי הנשיא. אם צ'כיה לא תאשרר את האמנה עד לאביב, ייתכן שאירופה תתמודד עם משבר פוליטי לאורך כל קמפיין הבחירות הכלליות בבריטניה, שייערכו עד הקיץ הבא.

האמנה בת 250 העמודים, נחתמה בבירת פורטוגל

בדצמבר 2007 ונחשבת לגרסה מדוללת של החוקה האירופית. היא נועדה לחזק את הנהגת מוסדות האיחוד האירופי, להוביל להתייעלות בתחום גיבוש מדיניות החוץ ולהפוך את תהליך קבלת ההחלטות להוגן יותר כלפי החברות החדשות והקטנות יחסית של הארגון.

על מנת לחזק את הנהגת האיחוד האירופי, שכיום מתחלף נשיאה מדי חצי שנה, מסדירה האמנה, בין היתר, את בחירתו של נשיא למועצה האירופית. הנשיא שיהיה ל"פנים של אירופה", אמור להיבחר על-ידי מנהיגי המדינות השונות, לכהונה בת שנתיים וחצי. בניגוד לחוקה האירופית שנדחתה ב-2005, האמנה החדשה אינה כוללת כל אזכור של נושאים סמליים, כגון המנון משותף או דגל. עם זאת, היא  נתפשת על-ידי רבים כחיונית לשם ייעול התנהלותו של גוש המדינות, שתפח מ-6 ל-15 מדינות ובשנים האחרונות ל-27 מדינות.