מארי פיזם: "רוני אמר 'רוז לא תחזור, זה נגמר'"

"הוא לא אמר שהיא מתה. הוא אמר: 'היא לא תחזור, נגמר'. חשבתי שאני משתגעת, נתתי בעיטות עם הרגליים. אמרתי שהוא חייב לעשות משהו, שזה בלתי אפשרי. לא יכולתי לקבל את זה".

במילים אלו תיארה היום (ג') מארי פיזם בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה כיצד נודע לה על מותה של בתה הפעוטה רוז לפני כשנה. האם, שחשפה מוקדם יותר בעדותה את היחסים הסבוכים בין רוז לבין סבה רוני רון, בכתה לאורך העדות והנוכחים באולם התקשו להבין את דבריה.

מארי, הנאשמת ביחד עם רון ברצח, סיפרה על ה-12 במאי 2008, אז חזרה רוז משהות אצל ויויאן, אמו של רון. "רוז חזרה הביתה כאילו לא קרה כלום, זה היה יום

רגיל. באותו יום לא ידעתי שהייתה בעיה. לא קרה ביום הזה שום דבר מיוחד. רוז הייתה איתנו בבית כמה ימים. חזרנו לחיות ביחד כמו לפני שהיא עברה לויויאן".

"באותה תקופה הייתה הרגרסיה של רוז וההתנהגות של רוני, אבל הייתה תקווה, כי התחלנו לחפש מקום בשבילה. רוני הלך לחפש כל מיני מקומות והיא הייתה בבית. גם המשכנו לדבר על בטי (מארי מתייחסת לאפשרות של לשלוח את רוז אל סבתה של רוז בצרפת - ו.ל)". לדבריה, יום אחד היא יצאה עם שתי בנותיה לפארק, ואילו רוני יצא עם רוז. זאת הייתה הפעם האחרונה שבה ראתה את בתה הבכורה.

"רוני אמר לי שרוז בבית ספר צרפתי" 

"רוז הלכה עם רוני", סיפרה מארי, "פניתי כדי ללכת לכיוון הפארק ובערב חזרתי. הוא לא חזר, אז אני טיפלתי בבנות. מתישהו הוא חזר. הייתי חצי ישנה, שאלתי אותו איפה רוז והוא אמר שהיא אצל אמא שלי. הוא אמר 'תשני, תשני, נדבר על זה מחר'. למחרת דיברנו והוא אמר שהיא אצל אמא שלי לכמה ימים. אחרי כמה ימים הוא אמר לי שהיא בבית ספר הצרפתי. שאלתי אותו שאלות, אם יש לה כל מה שהיא צריכה, אם לקח לה בגדים. תמיד שאלתי אותו שאלות ולא קיבלתי תשובות".

פיזם סיפרה כי הקשתה על בן-זוגה וביקשה לקבל עוד פרטים על בתה - אך הוא לא שיתף פעולה. "לא ידעתי אם הבית ספר הזה לפי לוח השנה הצרפתי או הישראלי. שאלתי אותו 'מתי היא תבוא לחופשות, לסוף שבוע?' במשך הזמן התרגלתי שרוני לא עונה לי, עושה ממני מסטיק. הייתי מתחננת אליו שייתן לי תשובות. התחננתי אליו שיגיד לי מה קרה ואז ביום השנה לזוגיות שלנו (לדבריה, ב-18 ביוני 2008 - ו.ל) הוא אמר לי שרוז לא תחזור, שזה נגמר, שהיא לא חוזרת. זה לא היה ברור אבל הבנתי".

"הוא לא אמר שהיא מתה. הוא אמר: 'היא לא תחזור, נגמר'. חשבתי שאני משתגעת, נתתי בעיטות עם הרגליים. אמרתי שהוא חייב לעשות משהו, שזה בלתי אפשרי. לא יכולתי לקבל את זה. זה היה חודש אחרי שהוא הביא את רוז מויויאן בפעם האחרונה. בכיתי, צרחתי, אמרתי לו שהוא חייב לשנות את המצב. לקחתי את הטלפון ורציתי להתקשר למישהו אבל הוא לקח לי את הטלפון מהיד, תפס אותי עם הידיים שלו. אמרתי לו שלא ייגע בי. סגרתי את הדלת וישבתי על הרצפה שעות על גבי שעות. הרגשתי שאני מתה איתה".

"רציתי שיהיה קסם, שהיא תחזור" 

פיזם תיארה בהמשך את הקשיים בהתמודדות עם האובדן. "רציתי, אני יודעת שאי אפשר, רציתי שיהיה קסם, שהיא תחזור. לא יכולתי לקבל את זה. ימים אחרי ימים לא הייתי עצמי, לא יכולתי לעשות כלום. החיים אחר כך היו בור שחור. אני לא זוכרת מה עשיתי ומה לא עשיתי. שכבתי במיטה בוכה. אחר כך אמרתי לעצמי שצריך להמשיך".

כשנשאלה על-ידי השופטים אם לא חשבה לספר למישהו על מה שרוני גילה לה, הסבירה פיזם כי לא רצתה לפגוע במשפחתה.

 "באותו ערב רציתי לספר אבל אמרתי לעצמי שאני רוצה להגן על הבנות שלי. לא רציתי להיות לבד. חשבתי שאני כלום בלי רוני. אף פעם, אף פעם לא הייתי חושבת שזה יכול להיות משהו אחר מתאונה. הוא אמר שהייתה תאונה. אף פעם לא הייתי חושבת שהבת שלי בתוך מזוודה. רוני אמר לי לשכוח, לא לחשוב ולעשות כאילו לא קרה כלום".

מארי סיפרה כי המשיכה לכתוב מכתבים לרון וביקשה ממנו שיהווה עבורה משענת, אולם זה לא קרה. היא הוסיפה כי מצד אחד רצתה לעזוב אותו, אך מצד שני הרגישה שהיא כלום בלעדיו. "הייתי אסירת תודה שהוא קיבל אותי. אני לא יכולה להסביר את זה אבל הוא נתן לי הרגשה שאני לא שווה כלום בלעדיו ואמרתי לעצמי שאני חייבת להמשיך, בגלל הבנות שלי. שמתי הכול בצד ואמרתי שאני צריכה לשכוח. דמיינתי לעצמי שרוז עדיין בצרפת. ניסיתי לשרוד, הדחקתי".