טרור על הגלים
בפעם השלישית השנה נתפסת איראן עם הבגד ים למטה, אבל אולי שווה לה לאבד כמה ספינות. איך זה יעזור לנו באו"ם?
לאיראן יש שלושה ערוצים עיקריים בהם היא מעבירה נשק לחיזבאללה - שלושתם עוברים ללבנון דרך סוריה. הפשוט והקל הוא "ערוץ המימון" - איראן משלמת לסוריה, וזו מעבירה נשק ורקטות מתוצרתה ל"קליינטים" בלבנון. ערוץ נוסף הוא הנתיב היבשתי: איראן מסליקה נשק ותחמושת במכולות מסחריות-כביכול, אותן מטעינים על משאיות או על רכבות משא החוצות את הגבול לטורקיה, משם לסוריה וממנה ללבנון. אבל כך אי אפשר להעביר כמויות גדולות של נשק ותחמושת, בעיקר לא רקטות כבדות וארוכות. קיימת גם סכנה של תאונה או חשיפת המטען. לכן מעדיפה טהרן לשלוח את מטעני הנשק הגדולים בדרך הים לנמלי סוריה, משם מעבירים אותם השלטונות הסוריים בדרך יבשתית לחיזבאללה.
ספינות אלו מוסמכים על פי החלטת מועצת הביטחון 1701 לבדוק כל ספינה חשודה. האיראנים גם יודעים כי ספינת סוחר, שיצאה מנמל איראני ויעדה המוצהר הוא לבנון, תעורר חשד. לכן משיטה איראן לסוריה את מטעני הנשק המוסווים בספינות סוחר, המפליגות בדגל של מדינה זרה ומצוידות בשטרי מטען כוזבים. הספינה טוענת את הנשק בנמל איראני, בדרך כלל בנדר-עבאס שלחופי הים ההודי, משם שטה דרך הים האדום, מפרץ סואץ ותעלת סואץ לים התיכון. אחר-כך מפליגה צפונה בנתיב סחר ימי רגיל, מרוחק מחופי ישראל, לנמל טרטוס או לנמל לטקיה שבסוריה.
אלא שגם ערוץ זה אינו פשוט. ספינות מלחמה גרמניות, דניות והולנדיות, השייכות לכוח הימי של יוניפי"ל, משייטות מול חופי לבנון במטרה למנוע הברחת נשק לחיזבאללה בדרך הים. צוותי
דבר המלחים
"לא ידענו על הנשק"
חנן גרינברג ודניאל אדלסון
ה-FRANCOP עשתה דרכה ממצרים לסוריה, דרך קפריסין ולבנון. אבל בלב ים שובשו התוכניות. צוות המלחים, שהופתע לפגוש את לוחמי השייטת, טען שלא ידע מה יש במכולות. מחברת הספנות הקפריסאית נמסר ל-ynet: "אנחנו רק מסיעים, לא רשאים על פי חוק לבדוק את המטען"
אוניית הסוחר, שלכד הלילה חיל הים, היא המקרה השלישי השנה בו נתפסת איראן "על חם" בנתיב זה. בינואר עצרה ספינת קרב אמריקנית את ספינת הסוחר "מנוצ'גורסק" בים האדום. נמצאו עליה 98 מכולות עם נשק וציוד לייצור נשק, שמקורו בתעשייה הצבאית האיראנית ואשר יעדו היה סוריה. הספינה, בבעלות רוסית וצוותה רוסי, הפליגה בדגל קפריסין. העילה המשפטית ששימשה את הצי האמריקני ואת ממשלת קפריסין לחיפוש עליה ולתפישת מטענה היא החלטת מועצת הביטחון 1747 ממארס 2007, שהטילה 'חבילה' שנייה של סנקציות על איראן בגלל העשרת האורניום. בין השאר נקבע בה כי לטהרן אסור לייצא נשק, ולמדינות החברות באו"ם אסור לקנות ממנה. מקרה דומה היה בתחילת החודש שעבר, כאשר חיל הים האמריקני עצר במפרץ סואץ את הספינה הגרמנית "האנזה אינדיה", גם הפעם - עם נשק שיוצר באיראן ונשלח לסוריה. הפעם זה קרה תחת דגל נוחות של מלטה, ולכן לשם הופנתה הספינה.
אז למה הם ממשיכים?
האירוע הלילה היה שונה. לישראל יש אמנם זכות, על פי החלטה 1747, לעצור את הספינה ולבדוק אותה, אבל אין לה זכות ברורה לתפוס את הספינה ומטען הנשק שנשאה ולהפנות אותם לנמל אשדוד. הספינה גם לא שייטה במים הטריטוריאליים של ישראל. לכן נראה שהפעם תפתור ישראל את הבעיה המשפטית באמצעות שימוש בהחלטה 1701 של מועצת הביטחון, האוסרת על העברת נשק לחיזבאללה.
ההישג המודיעיני והמבצעי שרשם לעצמו צה"ל במבצע זה, כמו במבצעים קודמים (קארין איי, למשל), הוא ברור. הוא כה ברור, עד שאין ספק שהאיראנים מודעים לעובדה שנתיבי העברת הנשק
שלהם "שקופים" למעשה לסוכנויות הביון הישראליות והאמריקניות. לכן עולה התמיהה, מדוע הם ממשיכים. הסבר אחד הוא כנראה האפשרות - הקרובה לוודאות - שעל כל אוניית נשק מוסווית שנתפסת, מצליחות שתיים או שלוש להגיע ליעדן. הסבר אפשרי נוסף הוא שכנראה זול יותר לאיראנים לאבד כמה משלוחים בדרך הים, מאשר לשלם את המחירים המופקעים שדורשת מהם סוריה עבור נשק מתוצרתה שהיא מספקת לחיזבאללה. ייתכן גם כי איראן שולחת לחיזבאללה בדרך הים מערכות נשק מתוצרתה, שאינן מיוצרות בסוריה או שהן במחסור במלאי הצבא הסורי.
בכל מקרה, ברור שהברחת הנשק נמשכת, אף שטהרן מפרה בכך ביודעין את החלטת מועצת הביטחון. אין בכך שום פלא וגם לא הוכחה לנחישות מיוחדת במינה; הסיבה היא שעד כה לא נענשו איראן או סוריה על-ידי הקהילה הבינלאומית על ההפרות, וגם אין שום סימן שמישהו ינקוט בעתיד צעדים נגדן בעניין זה. כך או כך, סביר שישראל תפיק הלילה יתרון דיפלומטי מסוים מפרשת הספינה - כמו גם מניסוי הרקטה הכבדה של חמאס - בדיון על דו"ח גולדסטון בעצרת הכללית של האו"ם.
הספינה בנמל אשדוד
צילום: PAR
מומלצים
