חרמות נגד ישראל: האם הם מצליחים להזיק?

הכלכלה הישראלית חיה בפרדוקס מוזר: בזירה התקשורתית יש תחושה שמדינת היהודים היא המדינה השנואה והמוחרמת ביותר עלי אדמות, שכמעט אין מי שמוכן לעשות אתה עסקים. נדמה כי "כל העולם נגדנו" ושאנחנו בכלל משק סגור בסגנון צפון קוריאה. רק השבוע עלה לכותרות ניסיון להטיל חרם אקדמי נגד ישראל בנורבגיה . הביטוי Boycott Israel בגוגל מעלה כמיליון תוצאות: החרם הערבי הישן, שעדיין תקף בחלק ממדינות ערב; החרם האקדמי   וחרמות האיגודים המקצועיים בבריטניה, חרמות שהטילו איגודים מקצועיים בעולם ואינספור חרמות שהכריזו ארגונים ואנשים פרטיים.

אבל הנתונים הכלכליים בשטח מראים תמונה אחרת לגמריי: המשק הישראלי השתלב היטב בגלובליזציה והוא מבוסס כיום כמעט כולו על ייבוא וייצוא משגשג; חברות ישראליות קונות ומוכרות כמעט בכל מדינה בעולם; מרבית החברות גדולות במשק מחזיקות מפעלים וסניפים בחו"ל, ולרוב החברות הגלובליות יש נציגות בישראל; ישראל נהנית מרשת מסועפת של הסכמי סחר ושת"פ כלכלי , ולמעשה, מעטות הן המדינות שיש להן הסכמים כה רבים. האם המחרימים והשותפים הם אנשים שונים, או שחרמות לחוד - ומציאות לחוד?  

"אני לא חושב שבשטח באמת יש דבר כזה חרם על ישראל", אומר ל-ynet דוד ארצי, יו"ר מכון הייצוא עד לפני כחודשיים וכיום סמנכ"ל בתעשייה האווירית, "נכון, יש חרמות פורמליים, אבל הם לא משפיעים במציאות. יש ייצוא ישראלי לכל מקום - מלבד, אולי, מדינות האויב שגם לישראלים אסור לסחור אתן - איראן, סוריה ולבנון. יש מסחר ישראלי עם סעודיה. יש ייצוא ער מאוד לעיראק. יש מסחר עם רוב מדינות ערב והמדינות המוסלמיות".

איך זה מתיישב עם כל האיבה שמגיעה אלינו משם? 

"לאיש העסקים יש ראש שונה מהראש של הפוליטיקאי. למעשה, הוא עובד הפוך: ככל שהממסד הפוליטי יותר אנטי-ישראלי, ישראל יותר סקסית בעיניו. כל הדיבורים האידיאולוגיים של הטיראן הסורי והגמד האיראני לא מעניינים אותו, ואפילו יוצרים אנטגוניזם. הוא אומר לעצמו, אם האידיוטים האלה כל כך שונאים את ישראל - כנראה שהישראלים באמת מוכשרים. הטכנולוגיה הישראלית נחשבת טובה בכל מקום - וזה מה שמוכר מוצרים. אנחנו הפכנו לביזנס טוב. אין יבואן בשוק התקשורת שלא רוצה סחורה ישראלית - וגם אין ממשלה שלא רוצה".

אבל יש מקומות שבהם הסחורה הישראלית אינה מוצגת ככזאת. הקונים יודעים את האמת?

"אני לא יודע מה יודע הבנאדם הפשוט, שהולך למסגד ושומע הסתה. ברור שמי שצריך לדעת יודע - כלומר, היבואן, וגם הפקיד שמפקח עליו. יש הרבה העלמת עין, ועדיף שהכל יתנהל בשקט".

איך זה נעשה בפועל?

"בערב הסעודית ובעיראק, למשל, מוכרים בהן דרך גופים שלישיים. במרוקו, או באינדונזיה, קונים את הסחורה הישראלית ישירות, אבל מורידים את התג Made In Israel. במצרים קונים ישירות מישראלים אבל באירופה. בירדן יש הרבה מפעלים בבעלות ישראלית . על הסחורה כתוב "Made In Jordan" אבל כולם יודעים מי בעל הבית".

מה קורה בטורקיה?

"הטורקים ממשיכים לקנות מאתנו. בשקט, אבל בלי הסוואה. אני לא יודע על אף עסקה שבוטלה. הטורקי החילוני הממוצע אוהב את ישראל ולא אכפת לו מהדיבורים הפוליטיים".  

וברשות הפלסטינית?

"הרשות לא הייתה יכולה להתקיים יום אחד בלי סחורה ישראלית. למעשה, כל הפריחה הכלכלית שיש עכשיו בגדה המערבית מבוססת על מסחר עם ישראל".

היצואנים הישראלים מגיעים לשם בעצמם, או שולחים שליחים? או אולי משתמשים בדרכון זר?

"הם מגיעים לכל מקום. אני עצמי הייתי הרבה פעמים במדינות מוסלמיות - במרוקו, באינדונזיה, במלזיה. השבוע קיבלתי הזמנה אישית להגיע לתערוכה גדולה במפרץ הפרסי. ואני הולך רק עם דרכון ישראלי. אני ישראלי. יש מקומות שצריך להסתיר את הזהות, מסיבות ביטחוניות, אבל לא הייתי נכנס למדינה שלא מקבלת את הדרכון שלי". 

אז החרם הערבי הוא פיקציה?

"החרם הערבי הוא כישלון מוחלט, כמו כל החרמות נגדנו. בעבר הוא השפיע, כי הסחורה הישראלית לא הייתה אטרקטיבית כמו היום. המוצרים שלנו היו לאו-טק, כאלה שאפשר לקנות בכל מקום. מהרגע שהתחלנו למכור מוצרים מתקדמים - וזה נכון גם על התעשייה המסורתית, לא רק על ההייטק - הפוליטיקה לא מעניינת אף אחד".

יש כאלה שאומרים שישראל הרוויחה מהחרם: שהוא הכריח אותנו להיות יצירתיים ולהוכיח את עצמנו.

"אני לא חושב ככה. היצירתיות הישראלית נובעת מהאופי שלנו ולא משום חרם. החרם גרם לנו נזק בעבר, וטוב שהוא כבר לא אפקטיבי".

החרמות הרשמיים, הטוטאליים, נכשלו. אבל יש הרבה חרמות פרטיים, שלא נועדו לסלק אותנו לגמריי מהשווקים אלא רק לצמצם את הייבוא מישראל. הם עובדים? 

"יש פנאטים בכל מקום. ההיקף זה משתנה ממדינה למדינה. יש אזורים בדרום אפריקה, למשל, שהסחורה הישראלית נמכרת שם במסווה בגלל חרמות כאלה. אפשר לראות בסופר באירופה אנשים שרואים תווית ישראלית וקונים מוצר אחר. אבל הם פרומילים בודדים מהאוכלוסייה".

הפגנה נגד ישראל בפקיסטן (צילום: רויטרס) 

"החרם נגד ההתנחלויות דווקא אפקטיבי"

החרמות מלווים את ישראל מאז הקמתה. ארגונים פלסטיניים החרימו סחורה של היישוב היהודי כבר בשנות ה-20', והליגה הערבית הצטרפה אליהם והטילה את החרם הערבי ב-1945. מרבית החרמות הפרטיים נולדו בשנים האחרונות והתפשטו באמצעות האינטרנט.

החרמות אינם עשויים מיקשה אחת. הם באים מחוגים חברתיים שונים וממניעים שונים. חלקם פועלים מאנטישמיות ולעתים מחרימים גם סחורה יהודית, חלקם מוסלמים קיצונים וחלקם באים מהשמאל האנטי-ציוני. חשוב לציין שלצד החרמות נגד הסחורה הישראלית כולה, יש גם חרמות שמופנים רק נגד סחורה ביטחונית או סחורה שמקורה בשטחים. החרם הסלקטיבי הזה קיים גם בחוקי האיחוד האירופי, שמעניק לסחורה ישראלית פטור ממכס רק אם נוצרה בתוך הקו הירוק. החרם הזה מגובה, למעשה, בהסכמת ממשלת ישראל, שמחייבת את הייצואנים לכתוב על הסחורה היכן נמצא המפעל, כדי לאפשר לאירופים לחייב במכס סחורה מההתנחלויות ולפטור סחורות אחרות. החרם הזה עלה לאחרונה לכותרות כשממשלת הולנד פתחה בחקירה נגד אהבה ים המלח ב"חשד" שמוצריה מיוצרים בשטחים, ופקיד מכס בגרמניה סירב לאשר פטור ממכס לסודה קלאב, מסיבה דומה.

דוד ארצי מתייחס גם לחרמות הסלקטיביים הללו בביטול. "זה מיושם באופן חלקי בלבד", הוא אומר, "רק מתנחלים קיצוניים מתעקשים לציין שהסחורה מהשטחים ומשלמים מכס. הרוב כותבים 'פתח תקווה' או 'ירושלים', והפקידים באירופה לא ממש בודקים. מדי פעם אנחנו נופלים על פקיד פנאט, לפעמים מוסלמי, שמתעקש לבדוק, ומטפלים בו נקודתית".

בניגוד לחרמות נגד הסחורה הישראלית כולה, שאף ישראלי אינו יכול להשתתף בהם, בחרמות נגד הסחורה מהשטחים משתתפים גם רבבות ישראלים, ערבים ויהודים. חלקם גם פועלים בגלוי בחו"ל ללבות את החרם ומספקים מידע על הגאוגרפיה המקומית ללקוחות שמעבר לים.

האם המחרימים עצמם חושבים שהחרם הצליח? "החרם נגד רכישת סחורה מהשטחים הוא אפקטיבי", אומר אדם קלר, ראש צוות החרם על ההתנחלויות בתנועת השמאל הקיצוני גוש שלום, "יש עשרות אלפי ישראלים שבודקים את הסחורה בסופר ולא קונים אותה אם היא מהשטחים. אנחנו מניחים שבחו"ל מדובר במיליונים".

איך הם יודעים? רוב היצרנים כותבים שמות של יישובים בתוך הקו הירוק.

"זה נכון, אבל אפשר לחשוף את התרמיות הללו. מולטילוק, למשל, ייצרה בעבר בברקן ורשמה את שם המפעל במקום אחר. לפני כמה שנים מולטילוק נמכרה לחברה שבדית, ואחד מארגוני זכויות האדם בשבדיה הגיע לברקן, צילם את המפעל וגם את הפלסטינים שהוא הוקם על אדמתם המופקעת. החברה השבדית התנצלה והודיעה שהמפעל יעבור למודיעין, וכך היה. ליינות ברקן קרה משהו דומה: בעבר, הכנסנו אותם לרשימת החרם. לפני כמה שנים התחלנו לקבל טלפונים, שאמרו: עזבו אותם, הם עזבו את ברקן ועברו לקיבוץ חולדה. אבל אני צלצלתי ל'מפעל' בחולדה ושאלתי איפה מייצרים את היינות, ואמרו לי, בברקן. ואז התברר שיינות ברקן עומדים להימכר להייניקן, וארגוני זכויות אדם בהולנד התחילו ללחוץ על הייניקן ולאיים עליה בחרם. וב-2007, המפעל באמת עבר מברקן לחולדה".

איך אתה יודע?

"כי הם ביטלו את חוזה השכירות בברקן. מה גם שהם הודיעו לבורסה שהם עוברים, וזאת עבירה פלילית לשקר בהודעה לבורסה".

אלה חרמות פרטיים. אבל איך עובד החרם הממשלתי?

"זה יותר מסובך. פקיד המכס הוא בירוקרט, הוא לא פעיל זכויות אדם ואין לו מוטיבציה לחקור לעומק. בגלל זה אנחנו מפעילים כבר 10 שנים לחץ על האיחוד, במטרה שלפקידים תהיה הנחיה מפורשת לבדוק כל סחורה מישראל ולא להאמין שהסחורה מיוצרת בתוך הקו הירוק".

אתה לא חושש לפגוע במדינה? אם הפקידים באירופה יעשו תחקיר על כל סחורה מישראל, הייצוא הישראלי כולו יתעכב וייפגע.

"אני מאוד לא רוצה לפגוע בייצוא הישראלי ובמדינת ישראל. אבל הכיבוש וההתנחלויות מסכנים את ישראל הרבה יותר מפגיעה בייצוא. אם אני עושה משהו שפוגע בכיבוש, אני עוזר למדינה פי אלף ממה שאני מזיק לה". 

כשאתה פוגע במפעלים מההתנחלויות אתה פוגע גם בעובדי הייצור הפלסטינים שלהם. זה לא מפריע לך?

"זה מפריע, אבל שוחחנו על כך עם אנשי איגודים מקצועיים פלסטיניים, וגילינו שהם בעד החרם. גם האיגודים המקצועיים של השחורים בדרום אפריקה היו בעד החרם נגד האפארטהייד. נלסון מנדלה אמר לעולם: תפגעו בפרנסה שלנו ותשחררו אותנו מהמשטר הזה. לפלסטינים יש פוטנציאל גבוה לשגשוג כלכלי, אם הם יחיו במדינה עצמאית שתשלוט על גבולותיה ותנהל מסחר עם העולם, וזה שווה גם במחיר הפיטורים של פועלים פלסטינים".

אתה באמת חושב שחרם על מוצרי ההתנחלויות יכול להביא לסוף הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית?

"כן. אנשי עסקים לא חושבים על פוליטיקה אלא על העסק שלהם, ואם הם ידעו שסחורה בהתנחלויות לא יכולה להימכר, הם לא ישאירו שם מפעלים וההתנחלויות לא יוכלו להתקיים".

אתה עושה את אותן סלקציות נגד מדינות אחרות? כשאתה קונה סחורה בריטית, אתה בודק אם היא לא יוצרה בצפון אירלנד, וכשאתה קונה סחורה סינית אתה מוודא שהיא לא מטיבט?

"ככלל, אם אני רואה סחורה מסין וסחורה לא-סינית, אני מעדיף תמיד שלא לקנות סחורה סינית גם אם היא יותר זולה. לא רק בגלל טיבט, אלא בגלל שפועלים סיניים עוברים ניצול גס ואכזרי. אני יודע שאי אפשר לא לקנות סחורה סינית בכלל אבל משתדל לקנות אותה כמה שפחות. בכלל, אני משתדל לא לקנות ממי שפוגע בזכויות אדם. לא חושב שהייתי קונה סחורה מתוצרת מיאנמר, למשל, אם הייתי נתקל בה. להגיד שזה אפשרי באופן מלא? שאפשר להחרים את כל המדכאים ועושי העוול בעולם? לא. ואני גם לא מנסה. מה שקורה כאן חשוב לי יותר ממה שקורה במקומות אחרים. זאת המדינה שלי, והכיבוש מזיק לה אז אני מחרים אותו". 

מה אתה חושב על החרמות נגד מדינת ישראל כולה?

"אני מתנגד להם נחרצות. גם לאלה שפועלים מאיבה למדינה, וגם לאלה שחושבים שזאת הדרך להיאבק נגד הכיבוש. אנחנו חושבים הפוך - צריך להדגיש כמה שיותר את ההבדל בין השטח החוקי והלגיטימי של ישראל שמוכר בחוק הבינלאומי, והשטח הכבוש שנמצא מחוץ למדינה אפילו מבחינת החוק הישראלי עצמו. אני גם חושב שהחרם על המדינה כולה הוא לא אפקטיבי. אפשר לכפות על מפעלים לעבור מהשטחים לתוך הקו הירוק. זאת מטרה ריאלית. אי אפשר לעשות דבר כזה למדינה שלמה".