עשבים שוטים עם הכשר

קומץ הסדרניקים עם בריסטולים לא ימוטט את צה"ל. רוצח פנאטי שחושב כי היושב במרומים גאה בו לא יזעזע את מוסדות שלטון החוק בישראל. רב שכתב כמה גויים מותר לרצוח ומדוע, לא יצליח להשחיר עוד את תדמיתה הבעייתית של ישראל בקרב הגויים הללו: כל אלה, ארועים מן הזמן האחרון, נתקלו בתגובות ציבוריות של פאניקה משוללת-יסוד, כי הבעיה איננה באירועים עצמם – אלא בהקשר הרחב, ובהכשר הרחב, בו הם מתנהלים.

כשנופלים עלינו, חדשים לבקרים, מעשים ומחדלים של מפירי חוק "רגילים", אנשים הגונים לא מעלים בדעתם להלל ולשבח, לקלס ולתמוך, להבין ולזכות בפרס כספי את הפורעים. אין בציבוריות הישראלית דמויות בולטות שהיו מתגייסות להגן באורח גורף על סרבני-מס או אנשים שבוחרים לחצות את הכביש באור אדום או רוצחים או מפיצי ספרות גזענית. אם יש בה תומכים לסרבני מצפון בצה"ל, הם מתי מעט. הם לא מאוגדים בעמותות שמציעות פרס כספי ותמריץ חומרי לסרבנות, וודאי לא שותפים לאמונה גורפת כי המצפון – יהא טיבו אשר יהא – עדיף תמיד על חוקי המדינה, במצב בו נדמה כי קיימת התנגשות בין השניים.

הבעיה הגדולה-באמת שמניפי הבריסטולים מטיחים בפניה של הציבוריות הישראלית איננה המעשה הפומבי הרגעי שלהם, אלא עיוות עמוק, קשה וממאיר בעצם תפיסת תפקידה של המדינה בחייו של אדם ותפקידו של אדם בחיי המדינה. מבחינה זו לבדה, אין הבדל בין אחיה מלמד מישיבת ההסדר באלון מורה לבין ג'ק טייטל, המרטש המתנחל, לבין הרב יצחק שפירא, זה שספרו מסביר את מי מותר להרוג ומדוע מותר.

שלושתם משתייכים אולי לזרמים שונים ואפילו מנוגדים דיכוטומית באורחות חייהם, אבל הרעיון הבסיסי, העיקרון המכונן של פעולותיהם מצוי בדיוק בעיוות התפיסה הזה, ובכך שבמשך שנים ארוכות, מוריהם הרוחניים והמנהיגים האידיאולוגיים שבחרו לעצמם במקרה הטוב מתעלמים מעיוות התפיסה, ובמקרה הנפוץ - מעודדים את העיוות בדבריהם וגם בשתיקתם נוכח ארועים בהם מתחוור עומק העיוות.

דום שתיקה

כשג'ק טייטל נעצר, חיכיתי לשמוע מה יש לרבנים הראשיים לומר בענין, וכיצד הם מתכוונים להשתמש בסמכותם-מטעם-המדינה כדי למנוע את הופעתו של הטייטל הבא. לא שמעתי אמירות ברורות שלהם על האיסור המוטל על אדם לעשות דין לעצמו. הרבנים הראשיים בחרו לשתוק. כשמניפי הבריסטולים נעצרו, גם אז לא נשמע קולם של הללו, וגם לא שמעתי גינוי גורף שלהם למה שנעשה בין כותלי הישיבות מתוכן יצאו. לא במקרה, גם הרב הצבאי הראשי לצה"ל שותק כדג בענין הזה. כנראה קל יותר ונוח יותר לדבר על היתר סיטוני להריגת אויבים.

עיוות התפיסה בו לוקים פורעים אידיאולוגיים מן הימין הדתי מלווה בשכרון-כוח שמשותף לאנשים החשים כי הם נורא צודקים, יהיו אמונותיהם אשר יהיו. מכאן נובעים חיוכיהם של יגאל עמיר ושל ג'ק טייטל. מכאן תבוא נחישותם של מניפי הבריסטולים הבאים, עוקרי עצי הזיתים, מנאצי החיילים, מניחי המטענים וכיוצא באלה. פורעים קטנים וגדולים שעוד ייצאו בהמוניהם מן המחנה המסוים הזה, אלא אם כן יימצאו, ברגע האחרון ממש, תעצומות הנפש שיאפשרו למנהיגי הציבור הדתי באשר הם, להתלכד סביב רעיון הדמוקרטיה, להוכיח במלים ובמעשים לא רק שהם מגנים את מעוותי-התפיסה אלא גם שהם פועלים לעקירתה של זו מן השורש.

הרי כבר לא די ב"עשבים שוטים" כדי לתאר

 את הנעשה בגינה האידאולוגית המשותפת לחלקים גדולים מדי מן הציבור הדתי. העשבים אינם הבעיה, כי אם המצע הנוח, המאפשר, התומך והמתגמל עליו הם צומחים. אם נמשיך בדימוי הזה, עשב אינו בוחר היכן לצמוח. הגנן הוא זה שבוחר, והגננים הבכירים מתרשלים מזה שנים במשימת הטיפוח של הטוב והישר, ומעודדים בהתרשלותם זו את צימוח הפרא שלהם, עד כי הפרא מאיים להפוך לנורמה.

מערכת המשפט יכולה להשליך את טייטל לכלא עד סוף ימיו. צה"ל יכול לאיים על ראשי ישיבות ההסדר בביטול ההסדר, אבל בהפגנת השרירים הלגיטימית הזו אין די, ואין בה דבר שיכול להרתיע את הסיפור האידיאולוגי הבא. רק מנהיגי הציבור הדתי ומחנכיו יכולים לפעול מתוך מחשבה קדימה, מתוך אחריות חברתית וציבורית שאינה מוגבלת למקרים ספציפיים שמעוררים רעש וסערה של כותרות. האם הם באמת מעוניינים לפעול, או שאולי עיוות התפיסה של הפורעים התנחל גם בלבבותיהם?