אמו של ה"צמח" שהתעורר אחרי 23 שנה: ידענו
אמו של רום הובן, שהוגדר כצמח במשך יותר משני עשורים בזמן שהיה עירני לגמרי, מספרת על התקווה שמעולם לא עזבה אותה, על הניסיונות הכושלים לשכנע את הרופאים, וממליצה לאחרים במצבה: "לעולם אל תוותרו". הנוירולוג שחשף את המקרה: "לא בטוח שרופאים טובים יותר היו מגלים את את זה"
במשך יותר מ-20 שנה אמרו הרופאים לג'וזפין הובן שבנה רום נמצא בתרדמת, לאחר שבשנת 1983 נותר משותק כשנפגע בתאונת דרכים. למרות שהרופאים היו משוכנעים שרום הובן מחוסר הכרה ואינו מודע לעולם סביבו, אמו סירבה לקבל את האבחנה הזו - ונלחמה כל העת.
"לעולם אל תוותרו"
ג'וזפין מספרת כי המשיכה להאמין שבנה מבין את המתרחש סביבו במשך אותם 23 שנים שבה הוגדר כ"צמח". לפני שלוש שנים יצרה קשר עם מומחה מוביל למדעי המוח שבחן מחדש את בנה, ומצא כי מוחו פועל כמעט באופן תקין לחלוטין. מהבדיקה
עלה כי הובן סובל מתסמונת "הכליאה הפנימית", וכי על אף שאיבד כל שליטה על גופו, הוא עדיין ער לחלוטין למתרחש סביבו.
לאחר שנחשף הסיפור אתמול (ב'), אמרה ג'וזפין הובן לסוכנויות העיתונות: "המסר החשוב הוא: לעולם אל תוותרו. חייבת להיות לכם תמיד תקווה. בעלי ואני ידענו תמיד באופן טבעי שהוא עדיין איתנו, אולם הרופאים תמיד הטילו ספקות ואמרו שהוא צמח. אנחנו ידענו אחרת.
"אם ביקשתי ממני להניע את עיניו לכיוון מסוים, הוא עשה זאת. הרופאים לא התרשמו ואמרו שמדובר בטיקים של עצבנות או במקריות. הם לא האמינו לנו. ניסינו להעניק לו חיים רגילים ככל האפשר למרות שהוא לא יכול היה לראות. הוא לא היה עיוור אבל הוא היה מוגבל בשל הנזק המוחי ממנו הוא סבל".
ג'וזפין סיפרה גם על חוויות שונות שניסו ההורים להעניק לבנם המשותק: "לקחנו אותו לחופשות לדרום צרפת. האכלתי אותו בכפית, דיברנו אליו והתייחסנו אליו בכל דרך כאילו היה אדם רגיל. כשבעלי הלך לעולמו בשנת 1997 הלכתי לבית החולים כדי לספר לו שאביו מת, והוא סגר את עיניו. לא היו דמעות, אבל הוא הבין הכל. לאחרונה, כשכבר היה מסוגל לתקשר איתי דרך מחשב, הוא העביר לי מסר ואמר: אני מצטער, לא יכולתי לעזור לך כשאבא מת".
"אני לא רוצה להאשים אף אחד". רום הובן במעון בבלגיה (צילום: רויטרס)
רום: "חלמתי על חיים אחרים"
רום הובן מתגורר עתה במעון מיוחד למוגבלים בעיר זולדר שבבלגיה. הוא נעזר במטפל שמסייע לו להקליד את המסרים למחשב, ואתמול כתב: "שמי רום. אני לא מת. האחיות באו, הם טפחו לי על השכם, לעתים החזיקו לי את היד. שמעתי
אותן אומרות: 'אין תקווה'. עשיתי מדיטציות. חלמתי על חיים אחרים. זה כל מה שיכולתי לעשות.
אני לא רוצה להאשים אף אחד, זה לא יעזור. אבל אני חייב את חיי למשפחתי. כל האחרים ויתרו עליי. למדתי מה קורה סביבי כאילו היו אלה פיסות קטנות של דרמה עולמית: הכניסה של רופאים לחדר שלי, הריכולים של אחיות שלא התביישו לדבר על החברים שלהם לפניי. זה הפך אותי למומחה ליחסי זוגיות".
המקרה של הובן התגלה במאמר מדעי שפורסם על ידי האיש שהציל אותו, הנוירולוג ד"ר סטיבן לויירס מאוניברסיטת Liege, שאמר: "הרופאים שלו היו לא היו טובים. אולם אינני יכול לדעת אם אחרים היו מגלים מה הבעיה שלו. המוח הוא כלי מורכב. מדובר בכשל במערכת וברגע שמישהו מדביק עליך תווית של מחוסר הכרה, מאוד קשה לשנותה".
לפנייה לכתב/ת 
