האדמה רעדה – אז מה?

כבר כמה ימים שאנו שומעים ורואים על הזוועה בהאיטי. ביום רביעי שעבר, בדרכי לכיתה ללמד (כן, אני משום מה עוסק באותו מקצוע) שמעתי ברדיו את הפרטים הראשונים על רעידת האדמה הקשה.

פתחתי את השיעור בכיתה בקריאת מספר פסוקי תהילים להצלת מאות אלפי האנשים הלכודים והפצועים שם. איני מכיר שם איש, ואני די בטוח שמספר היהודים שם שואף לאפס. לא אמרתי תהילים עבור היהודים שם, אם יש. אמרתי עבור בני האדם.

לאחר בירור בכיתות אחרות, התברר לי שהייתי בין המורים הבודדים שכך נהגו. אמנם אין לי טענה כלפי המורים האחרים של בית ספרי המצויים בלחצים הרגילים של רדיפה אחרי הבגרות. אך משום מה נראה לי שהציבור הדתי קצת מנותק ממה שקורה בעולם.

מה זה מעניין אותי? הגיבה אחת התלמידות. מה לי ולהם?

ואני בעניי, חזקה עלי דבריו הבאים של הרב קוק:

"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם"....אהבת הבריות צריכה טיפול מרובה...המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה... וצרות העין הגורמת לראות בכל מה שחוץ לגבול האומה המיוחדת, אפילו אם הוא חוץ לגבול ישראל, רק כיעור וטומאה, היא מהמחשכים הנוראים שגורמים הריסה כללית לכל בניין הטוב הרוחני, שכל נפש עדינה מצפה לאורו" (בתוך "מדות הראיה, מדת "אהבה").

במילים אחרות, ליד ישיבת מרכז הרב, היתה צריכה להיות פקולטה העוסקת בעמים ובמדינות השונות בעולם. או לחלופין, בתוך כל פקולטה ללימודי מזרח, מערב , או אפריקה, צריך להיות רב או מורה רוחני, שתפקידו לתרום את חלקו מבחינה רוחנית ללימודי אותו ארץ.

האם אין חזונו או דרישתו של הרב קוק רחוקה שנות אור ממה שמצטייר הדמות התורנית המצויה במקומותינו? אולי לא, אבל מה שבטוח יש לנו עוד הרבה מה לעשות. ייתכן שהנזק שתרבויות זרות גרמו לרוח ישראל מאז ימי האמנציפציה גרמו ל"קיפוד", ולעמדת הגנה כלפי כל דבר מחוץ לישראל.

אך, מי

שמבין את לאומיות ישראל באמת, על פי הרב קוק, צריך להיות מחובר בכל נפשו לכל אומות העולם, בבחינת לב באיברים. בבחינת מי שרואה את לאומיות ישראל, לא במובן המצומצם של לדרוש רק את טובת ישראל, אלא לדרוש את טובת ישראל לטובת כל האומות. וממילא, עלינו כבר לתת את הדעת על מה יש לנו לתרום לכלל אומות העולם, גם מבחינה חומרית וגם מבחינה רוחנית.

מאז שיש לנו מדינה, זהו אחת מהמטרות הנעלות של המדינה, אם לא הנעלה שבהם. דווקא ה"דתיים" הם אלו שצריכים להוביל את הקשרים בין ישראל לאומות העולם, על מנת שהם יעמדו על בסיס נכון, ולא מתוך התבטלות כלפי הדתות והתרבויות הזרות. ובינתיים, נתפלל כולנו, להצלה קטנה למסכנים בהאיטי.

רפי אוסטרוף מכהן כר"מ באולפנת "נוה חנה" בגוש עציון