מתי נוכל לשיר בלוז לכחולי המדים?

לפני זמן מה צפיתי בפרק מהסדרה "חוק וסדר" בערוץ הראשון. התובע הראשי החדש פיקח על חקירת רצח שביצע שוטר במהלך הפגנה. החקירה התנהלה בעצלתיים, התובע הממונה עשה בכוונה את כל השגיאות האפשריות ובכירים במשרד המשפטים אמרו לתובע הראשי: "תדאג לכחולים שלנו". כשהתעקש התובע הראשי לחקור ואחר-כך להעמיד לדין את השוטר, הוא נאלץ להתמודד עם האשמות ברדיפת שוטרים ואף נקרא לדוכן העדים. על אשמה זו השיב: "אני רודף פושעים ואחת היא לי אם הם אזרחים או שוטרים".

בטלוויזיה, התעלה התובע הראשי מעל הלחצים ובחר לעשות את הדבר הראוי. אך שאלתי את עצמי מדוע זה לא קורה במקומותינו? היועץ המשפטי לממשלה הפורש, בחר לתקוף את שר המשפטים הקודם על שבמקום להגן על מערכת המשפט הוא הפך "לעומתי" כלפיה.

היועץ הפורש, שרבים יסכימו על מסירותו הרבה לתפקיד ועל נכונותו להילחם בגורמים חיצוניים חזקים, שביניהם אנשי ציבור מוכרים, חושב ככל הנראה שלהבדיל ממערכות אנושיות אחרות הניזונות ומתפתחות מביקורת, מערכת המשפט זקוקה להגנה על מנת לתפקד.

בשנים האחרונות, ביקורת על עבודת המשטרה והפרקליטות נשמעת בעוצמה גוברת בתקשורת ובפסקי דין. שופט בית המשפט המחוזי לשעבר שלי טימן אמר בראיון עיתונאי על המשטרה, שהיא "מטייחת חקירות, בלתי מקצועית" והוסיף: "לצערי הרב, ואני אומר זאת בכנות, המשטרה איננה לומדת לקח וגם הפרקליטות כך".

ייתכן שההכרה בחולשת מערכת המשפט מניעה את הגישה הפטרונית הזו של היועץ הפורש, אשר לדעתי עומדת לה לרועץ. ייתכן גם שיוזמת החקיקה החדשה של משרד המשפטים למסד את הסדרי הטיעון נובעת מהתחושה שלמערכת קושי לבסס כתבי אישום על ראיות. חשוב להזהיר שיוזמה זו שמסמיכה את הפרקליטות להציע "הנחה" לנאשם בתמורה להודאתו, עלולה להביא לכך שהסדרי הטיעון ישתלטו כליל על המשפטים והליך ברור האמת יורחק סופית מבתי המשפט.

במקום לספק תמריצים חיוביים לחוקרים מוכשרים כדי שייצאו מחדרי החקירה וישיגו ראיות, במקום לעודד פרקליטים הגונים להגיש כתבי אישום מבוססים, המערכת נוהגת להגן על שוטרים ופרקליטים שסרחו ומעניקה להם חסינות. כך, בנובמבר 2009 טוהר שמו של האופנוען תומר נעים שנהרג כתוצאה מזריקת קרש על-ידי קצין משטרה. השוטרים העלימו את הקרש

והאשימו את נעים בהריגת שוטרת בתאונה. בעקבות שיחת טלפון אנונימית ההורים מצאו את הקרש ונאבקו במשך שנים כדי לגרום לכך שהשוטרים יועמדו לדין, אך התיק נגדם נסגר והוחלט שאין מקום להעמידם למשפט פלילי. השופטת ציפורה ברון קבעה כי המשטרה התרשלה בהתנהלותה ולכן עליה לפצות את ההורים.

אלו הן רק כמה דוגמאות הממחישות את התוצאה של חסימת ביקורת נחוצה על עבודת המשטרה והפרקליטות. אבל לדעתו של היועץ, כפי שאמר בביקור פרידה שערך במטה המשטרה לקראת פרישתו, זהו דווקא "תור הזהב ביחסים שבין משטרת ישראל לבין מערכת התביעה".

יוסף זהר, תלמיד מחקר במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית וחבר התנועה להפחתת מעמד ההודאה