קדימה אוכל 2
אחרי שבחנו את "אהרוני" מול "שום פלפל ושמן זית", הגיע תורן של "שף בהפתעה" מול "מועדון ארוחת הערב". איזו תוכנית בישול מושקעת ואיזו סתם מייגעת? שילוני טומנת ידה בצלחת
רעבים? (צילום: ירון ברנר)
ככה יוצא שכולם נהנים. השף שמבשל נהנה מיחסי ציבור ומדיבידנדים מהתוכן השיווקי (וברוך השם, יש הרבה, החל מהמטלית שמנגבים איתה את השולחן דרך חומרי הגלם ועד המחבת שמטגנים בה), גוף השידור נהנה מתוכנית זולה להפקה (בין 15 ל-25 אלף דולר לתוכנית. פרק בסדרת דרמה, למשל, עשוי לעלות פי עשר) שמגייסת לא מעט רייטינג ואפשר לשדר שוב ושוב, והצופה נהנה כי אוכל מצטלם טוב, ויש משהו תרפויטי ומרגיע בלראות ארוחה מתהווה.
הטלוויזיה הישראלית התאפיינה בהצתה מאוחרת בכל מה שקשור לתוכניות בישול.
זה התחיל מתוכניות בישול פשוטות וטובות. שף עומד באולפן ומדבר על האוכל שלו. די מהר התחיל הראש היהודי לחשוב איך הוא מתארגן על פורמט יותר מורכב, וככה צצו תחרויות ריאליטי ("המנה של המדינה"), צילומי חוץ ("גידי גוב הולך לאכול" המיתולוגית) ואירוחים למינהם.
בחלקו השני של "מבחן מסך" לתוכניות האוכל, נבדוק שתיים חדשות יחסית, שלוקחות את הפורמט המסורתי עוד צעד אחד קדימה: "מועדון ארוחת הערב" בהנחיית חיים כהן ומרינה מ"ב ("קשת") ו"שף בהפתעה" עם ניר צוק (ערוץ 10).
"שף בהפתעה"
ניר צוק הוא ילד הפלא של הגסטרונומיה הישראלית. בארסנל יש לו כבר כמה תוכניות בישול ("צוקריה", ו"אוכל זה כל הסיפור" למשל), בהן התעצבה דמותו הרוחנית, הבשלנית והטלוויזיונית. כמו בכל תוכנית בישול, גם "שף בהפתעה" נשענת כמעט כולה על אישיותו של צוק. במקרה זה מדובר באישיות קלילה, נעימה מאוד, מפוזרת מעט, ילדותית וסקרנית. צוק במיטבו כשיש לו עם מי לקיים דיאלוג.
צוק בפעולה. מציצנות בריאה (צילום: ענת מוסברג)
על פניו, הקונפסט של "שף בהפתעה" הוא אחלה קונספט. הצוות מגיע לביקור פתע בבית פרטי, בלי תסריט, בלי תחקיר (יש לקוות, כי ככה זה נראה), רק צוק, המצלמות והמטבח האקראי. אחרי פשפוש יסודי במקרר ובמזווה, צוק רוקח מכל חומרי הגלם שהוא מוצא ארוחה. הזדמנות טובה ליהנות מיכולת האלתור של השף, הריאקציה שלו עם אנשים וקצת מציצנות בריאה.
הסכנה המיידית טמונה בבלתי מתוכנן: פרטנרים שלא נותנים קונטרה לצוק, מה שעלול לגרום לתוכנית לצלוע. בפרק הראשון צוק ביקר במטבח של זוג מבוגר מעכו האקזוטית, שמחזיקים, מסתבר, באספקת אוכל מבושל לחצי המאה הקרובה. צוק לא ממש מצליח לפתח איתם שיחה והדיאלוג נשאר ברמת הסמול-טוק שעובר ליד האוזן. חבל, כי החלק הקולינרי זורם ומסקרן, המוזיקה ברקע מענגת ולצוק יש כריזמה שמאפשרת לו להחזיק שידור. אז אולי בכל זאת שווה לתחקר קצת קודם, רק קצת?
פינוק: הקונדוקטור שמכין בריוש וצוק משתף באיך זה לאכול תבנית שלמה.
פיהוק: צוק מתעקש לדבר עם בני זוג עיראקים על תמונות הנכדים. נקסט.
אוברדוז: מפגשים עם האדם הפשוט ברחוב. די, הקונספט הזה הוא לא תחליף לטלוויזיה טובה. תרגשו אותנו באמת.
"מועדון ארוחת הערב"
חיים כהן הוא אחד הוותיקים בתחום הקולינריה הטלוויזיונית. אחרי תשע שנים בערוץ 1 הוא נאלץ לעזוב (או במילים אחרות, מישהו שם שכח לחדש לו את החוזה). אז שידורים חוזרים של התוכנית המצוינת "שום פלפל ושמן זית" עדיין משודרים מולו בערוץ הראשון, אבל כהן בגופו כבר ערק לערוץ השני, שם הוא מעביר עם מרינה מקסימיליאן בלומין שעה ועשרים דקות של מוזיקה, אוכל ואירוחים.
מרינה וחיים ב"מועדון ארוחת הערב". מנה קשה לעיכול (צילום: אלדד רפאלי)
כמו תמיד, "קשת" עושה את מה שהיא יודעת, שזה לייצר בידור. לערבב כמה דברים ביחד ולקוות שייצא מזה משהו אכיל ומרענן. התוצאה במקרה הזה היא יותר לכיוון של הפרעת קשב. ארבעה אנשים באולפן, חיים כהן המאופק בפרצי נסיונות להשתלט על השידור, מקסימיליאן בלומין המחויכת תמידית עם החן המרב-מיכאלי שלה, שולחת ידיים לסירים.
הבלגאן המאורגן של כל מיני דברים שקורים באולפן הוא לפעמים חינני, ולפעמים מציק. ככל שעובר הזמן הסבלנות לתוכנית (הארוכה) הולכת לאיבוד, כי הזינוקים בין הביצועים - לראיונות - לבישולים - לגיחות - לבישול בבית פשוט יוצרים אווירת "הכל כלול", אבל את המנה הזאת קשה לעכל. מרוב שתופסים מרובה הולכים לישון רעבים. גידי גוב הוא דוגמה מצוינת לבנאדם שמוזיקה ואוכל דרים בו בכפיפה אחת. ל"מועדון ארוחת הערב" כדאי להתפזר קצת פחות. לא כולנו גידי גוב.
פינוק: הביצועים של מקסימיליאן בתוכנית. את זה היא עושה מצוין.
פיהוק: מיכל אנסקי ובכלל, כל הבישולים מהבית של משפחת שקר כלשהו. פרנקלי מיי דיר, איי דונט גיב א דאם.
אוברדוז: צחוקים זה דבר נפלא, אבל כשהם באים במינון גבוה מדי הם כבר לא עושים חסד לבעלים שלהם. מקסימיליאן, לתשומת לבך.
השורה התחתונה
מעניין שגם צוק וגם כהן החזיקו ברקורד בתוכנית בישול קלאסית, שף באולפן או בחוץ - מכין אוכל ומדבר למצלמה. בשני המקרים התוכנית הפשוטה לוקחת בגדול את הפורמט המורכב יותר. אבל מכיוון שבתוכניות המתקדמות עסקינן, צריך להודות שהתחרות צמודה, אלא שהמיקוד של צוק והעובדה שהוא תובע פחות תשומת לב מהצופה במובן החיובי, כמו גם אורך התוכנית שלו, שמשאירה טעם של עוד, מעניקים לו את הניצחון. בתיאבון.
לפנייה לכתב/ת 
