הבנק לא הסביר עד הסוף? הוא עלול לשלם ביוקר
פער הכוחות בין הבנק ללקוח, מורכבות החוזה, ובעיקר - האמון שנותנים הלקוחות, מצדיקים הטלת חובות רחבות על הבנק. ביהמ"ש הכיר בחובה המיוחדת המוטלת על הבנק למסור הסברים מפורטים ללקוח - בשונה מחוזים אחרים בין שני צדדים
כאשר מדברים על "חובת גילוי" המוטלת על הבנק, מתכוונים בדרך כלל לחובתו של הבנק למסור ללקוח את הנתונים ואת העובדות המהותיים לביצוע העסקה. אולם "חובת הגילוי" המוטלת על הבנק רחבה הרבה יותר. על הבנק מוטלת חובה להסביר ללקוח את מהות העסקה, היבטיה המשפטיים והסיכונים הכרוכים בה. בנוסף מוטלת על הבנק החובה לוודא שהלקוח הבין את מלוא המידע שנמסר לו.
מה יותר גרוע? העמלות או הריביות
אי מילוי החובות הללו עלול לגרום לביטול של החוזה הבנקאי, במידה והלקוח יוכיח שהוטעה או שלא הבין את משמעותה המלאה של העסקה.
חובת הגילוי הרחבה אינה מתמצית ביחסים בין הבנק לבין הלקוח. היא חלה גם כלפי ערבים וגם כלפי מי שממשכן נכס שלו להבטחת חובות של אדם אחר. הדוגמה הקלאסית למצבים כאלה היא אשה שחותמת על משכנתא על החלק שלה בדירת המגורים המשותפת, לצורך הבטחת חובות עסקיים של בעלה, או אדם מבוגר שחותם על משכנתא להבטחת חובות של ילדיו.
מדוע ראוי להטיל על הבנק חובת גילוי כה רחבה?
על פי הדין הכללי, אין חובה על צד לחוזה להסביר לצד השני את משמעות העיסקה. אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם ומבין אותו, ולא תישמע מפיו הטענה - שלא אלה הם פני הדברים. יתרה מזו, אדם החותם על מסמך בלי להבין חלק מתנאיו ובלי לבקש הסבר כלשהו מהצד השני, מתנהג לכאורה שלא בדרך מקובלת ובתום לב, שכן הוא יוצר את הרושם כאילו הוא מסכים לכל תנאי המסמך ומקבל אותם.
אולם הדברים שונים בנוגע לחוזים בנקאיים. בתי המשפט הכירו בחובה מיוחדת המוטלת על הבנק. גם אם ניתן ללמוד מהמסמך הבנקאי עצמו את טיבה ומהותה של העיסקה, מוטלת על הבנק החובה למסור הסברים מפורטים לגבי תוכן החוזה ומהות העסקה.
פער הכוחות בין הצדדים, מורכבות החוזה, היתרונות האינפורמטיביים שיש לבנק על פני הלקוח הערב והממשכן, ובעיקר - האמון שנותנים צדדים אלה בבנק, מצדיקים הטלת חובות רחבות על הבנק.
חובת הסבר - גם אם קיבלת ייעוץ משפטי
חובת הסבר מצד הבנק קיימת כל אימת שניתן לצפות כי הלקוח הערב או הממשכן אינו מבין עניין שהוא מהותי מבחינתו. האמון המיוחד שרוחש המתקשר לבנק וניגוד העניינים האפשרי בין טובת הבנק לטובת המתקשר, מחייבים את הבנק לזהירות-יתר ולמניעת הטעיה. הבנק נדרש לגלות מקצועיות גבוהה והגינות מירבית במטרה להגן על האינטרס של הצד השני, ומכאן צומחת חובת ההסבר.
יותר מכך, יהיו מקרים שבהם תוטל חובה על הבנק לייעץ לצד השני ולהסביר לו את מהות העסקה, אף אם האחרון אינו פונה לבנק לשם קבלת הסברים, מכיוון שאין הוא מבין עד כמה הדבר חיוני בעבורו.
מובן כי חובת ההסבר חשובה במיוחד כאשר מדובר באנשים בלתי מתוחכמים חסרי נסיון עסקי. אולם חובת ההסבר אינה מוגבלת למצבים אלה. חובת ההסבר המוטלת על הבנק תחול גם כלפי לקוחות מתוחכמים המסוגלים לרכוש שירותי ייעוץ מקצועיים ולהשיג מידע מהותי בעצמם (אם כי מידתה במקרים כאלה עשויה להיות מצומצמת יותר). גם כאשר הלקוח הערב או הממשכן מקבל ייעוץ משפטי מעורך דין, עדיין האחריות היא על הבנק לוודא שהוא הבין את כל הפרטים המהותיים בעסקה.
ויתור על הזכות בדירה
לפני כשבועיים ניתן פסק דין מעניין בבית המשפט העליון (שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ), הממחיש את חובת הסבר המוטלת על הבנק.
דובר שם בדירת מגורים של בני זוג שהיתה רשומה בטאבו על שם הבעל בלבד. הבעל משכן את הדירה לבנק לצורך הבטחת חובות עסקיים. האישה חתמה לבנק על כתב ויתור, בו היא ויתרה על כל זכות ביחס לדירה ועל כל הגנה העומדת לה על פי החוק ביחס לדירה.
על כתב הויתור הופיעה חתימת עורך דין המאשר שהמסמך נחתם בפניו. כאשר הבנק ביקש לממש את המשכנתא על הדירה, התנגדה לכך האשה בטענה כי מחצית מהדירה שייכת לה.
התברר כי כתב הויתור נחתם על ידי האשה בבית המגורים, לאחר שהבעל הסביר לאשה שהחתימה דרושה לו לצורך עסקיו. עורך הדין אישר את חתימת האשה למרות שהיא כלל לא חתמה בפניו. במילים אחרות, האשה לא קיבלה מהבנק כל הסבר ביחס למשמעות כתב הויתור.
הנזק נחלק שווה בשווה
בית המשפט פסק כי במקרה הנדון שני הצדדים - גם הבנק וגם האשה, לא פעלו כראוי, ולכן חילק ביניהם את הנזק שווה בשווה. מצד אחד האשה פעלה בצורה פסולה. היא ניסתה להתנער מחתימתה, למרות שכן הבינה את משמעות כתב הויתור ואת הסיכון הכרוך במשכנתא בעקבות כתב הויתור. מצד שני גם הבנק פעל בצורה פסולה, בכך שלא סיפק לאשה את ההסברים הנדרשים באשר לכתב הויתור.
בסופו של דבר נפסק, לגבי מחצית הדירה השייכת לאשה, כי רק מחצית מן המחצית משוחררת מהמשכנתא. הדירה תימכר (בכפוף לזכותה של המשפחה לדיור חלוף) ורק רבע מהתמורה תימסר לאשה.
פסק הדין מנתח יפה את חובת ההסבר. אולם החידוש החשוב בו הוא שחובת ההסבר הוטלה כלפי האשה, שהיתה בבחינת "צד זר" באותו מקרה: היא לא היתה לקוחה, ערבה או ממשכנת. כל הקשר בינה לבין הבנק היה קשר חוזי מכוח כתב הויתור עליו חתמה לבנק.
ד"ר רות פלאטו-שנער היא ראש המרכז לדיני בנקאות במכללה האקדמית נתניה ומחברת הספר: "דיני בנקאות – חובת האמון הבנקאית", שיצא לאור בימים אלו
לפנייה לכתב/ת 
