עדות בלייר בוועדת החקירה: חגיגה לדמוקרטיה
הופעתו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר בוועדה לחקר מלחמת עיראק העניקה הצצה נדירה להשתלשלות האירועים שהובילו להפלת משטר סדאם. טוני בלייר פרש את שיקוליו ומעשיו, והודה כי לא חזה שעיראק תיפול לידי איראן ואל-קאעידה
בסוף השבוע, במשך לא פחות משש שעות, ענה בלייר לשאלות חמשת חברי הוועדה בראשותו של ג'ון צ'ילקוט. העדות הועברה בשידור חי בערוצי הטלוויזיה הבריטיים ובאתרי החדשות באינטרנט והיוותה הזדמנות נדירה להציץ אל הימים שקדמו למלחמה ולאופן שבו קיבל בלייר את החלטותיו לקראת המהלך הצבאי להפלת סדאם חוסיין.
מעבר לשאלות שעוררה העדות בנוגע לחוקיות המלחמה ול"שאלת מיליון הדולר" - האם היו לעיראק אמצעים להשמדה המונית? - היה מדובר בחגיגה לדמוקרטיה. לציבור הבריטי ניתנה ההזדמנות לשמוע באופן בלתי אמצעי ממנהיגו לשעבר, את הסיבות, ההתלבטויות והמגעים שהתקיימו ערב הפלישה לעיראק.
לפני ואחרי 11 בספטמבר
חלקה הראשון של עדות בלייר התייחס לנעשה במערכת המדינית בשנים 2002-2001. הוא אמר שחוסיין היווה "בעיה גדולה" באותן שנים והאופציה להפלתו "תמיד הייתה שם". לדבריו, מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001 שינתה את ההשקפה בבריטניה ובארה"ב, ובהתאם השתנתה גם מידת המסוכנות הנשקפת מסדאם.
"יעילות הסנקציות שהוטלו על עיראק נשחקה, אבל אי אפשר היה לקחת את הסיכון שטרוריסטים ישתמשו בנשק כימי וביולוגי. ההנחה היתה שפשוט אי אפשר להמשיך כך. לפני 11 בספטמבר סדאם היה מפלצת ואנחנו היינו חייבים לעשות את זה הכי טוב שאפשר", אמר.
מפגינים בלונדון. מחאה נגד המנהיג לשעבר (צילום: AFP)
"אחרי המתקפה זה השתנה. היינו חייבים לשלוח מסר ברור למשטרים שמעורבים בפיתוח נשק להשמדה המונית, שהקהילה הבינלאומית לא תאפשר זאת. המסקנה הייתה אחת - הסנקציות פשוט לא עובדות והבעיה היתה שהיינו חייבים לקבל החלטה".
ראש ממשלת בריטניה הזכיר כי נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון צידד בהפלת משטר סדאם ב-1998 וכי החשש שעיראק מפתחת נשק להשמדה המונית חיזק את הגישה הזו. לכן מתקפת הטרור ב-2001 היתה הקש ששבר את גב הגמל. "בריטניה רצתה גם היא לטפל בנושא הזה ואם זה אומר שצריך להפיל את סדאם - כך יהיה. היה חשוב לבנות קואליציה בינלאומית כדי שארצות הברית לא תרגיש שאין לה ברירה אלא לפעול לבד".
מה נאמר בפגישה עם בוש?
אחת הביקורות המרכזיות על בלייר היא שסיכם עם נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש הבן, על הפלת סדאם בשיחה שקיימו בחוות הנשיא בטקסס באביב 2002. בלייר הכחיש בעדות את הטענה ואמר שהדיונים נגעו למימדים שונים, גם צבאיים, של הבעיה העיראקית אך לא עסקו בפרטים ספציפיים. הוא הוסיף כי בריטניה העדיפה לפעול דרך האו"ם, ובוש לא התנגד לכך - אם מהלך זה יצליח.
"המחויבות היחידה שניתנה לבוש היא שנפעל בנוגע לסדאם. השיטה נותרה פתוחה... לארצות הברית ולבריטניה יש ברית, לא שותפוּת. מעולם לא התייחסתי ל-11 בספטמבר כמתקפה עליהם, אלא כמתקפה עלינו", אמר.
בלייר, המכהן כיום כשליח הקוורטט למזרח התיכון, אף טען שקיים קשר בין ההתמודדות עם האתגר העיראקי לבין קידום התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. "התמודדנו עם איום חדש המבוסס על עיוות של האיסלאם... התהליך במזרח התיכון חיוני להתמודדות עם הבעיה הזו".
לדבריו, בעוד ארה"ב מפרידה בין תהליך השלום הישראלי-פלסטיני למצב בעיראק, בריטניה ראתה ועדיין רואה את המצב במזרח התיכון כמכלול. הוא גם אמר ש"קיים דמיון רב" בין המשבר הנוכחי עם איראן לבין המשבר עם סדאם וכי בריטניה "ערוכה טוב יותר" להתמודד עם האיום הנוכחי.
"סדאם היווה סכנה לתהליך במזרח התיכון... הערכת האיום שנשקף ממנו הייתה קשורה ישירות לאופי משטרו. הוא השתמש בנשק כימי על הכורדים. סדאם היה זדוני וייתכן שגם פסיכופט. הוא השתמש בנשק להשמדה המונית על עמו וגם במלחמת איראן-עיראק, וללא ספק החזיק בו". בלייר התייחס גם לקשר בין המשטר העיראקי לאל-קאעידה, ואמר כי היה זה קשר "מודחק" והדגיש כי מדינות נחשלות הופכות קלות יותר לחדירה עבור ארגוני טרור.
המסמך המפוקפק: היה נשק או לא היה?
חלק מרכזי אחר בעדותו של בלייר התרכז במסמך מודיעיני שפורסם בספטמבר 2002, כחצי שנה לפני הפלישה ובו נטען כי סדאם יכול להפעיל את הנשק הכימי והביולוגי שלו בתוך 45 דקות מרגע מתן פקודה. בדיעבד התברר שהמסמך התייחס לנשק כימי וביולוגי לטווח קצר ולא לטילים ארוכי טווח, אולם במסמך ניתנה לעובדה זו משמעות רחבה יותר.
עדות בלייר מוקרנת על מסכים בתחנת רכבת בלונדון (צילום: AFP)
בלייר הודה שלמסמך, שהיה משמעותי ביותר בצידוק שניתן למערכה בבריטניה, ניתנה משמעות רחבה מדי, אך הכחיש כי לשכתו הורתה לשירותי המודיעין להכליל מידע זה. עם זאת, הוא לא הכחיש כי ניתן היה לטפל במסמך טוב יותר. למרות זאת, המשיך בלייר לגונן בחלק זה על טענתו כי היה קיים מידע "מעל לכל ספק" שבידי סדאם נשק להשמדה המונית.
"דאגתו של מנהיג אינה השאלה אם המידע המודיעיני נכון או לא, הוא סומך על שירותי המודיעין שעושים את עבודתם נאמנה. הדאגה שלו היא - בהנחה שהמידע נכון - מה הוא יעשה בעניין?" אמר. לדבריו, גם בדיונים שהתקיימו באו"ם בשלהי 2002 השאלה על סדר היום לא הייתה אם לסדאם יש נשק להשמדה המונית, אלא מה לעשות נגדו.
"לא האמינו שאל-קאעידה ואיראן יערערו את המצב"
בהתייחס לפלישה עצמה אמר בלייר שבריטניה לא העריכה שמנגנוני הממשל העיראקים יקרסו לחלוטין. "לא חשבנו שאל-קאעידה ואיראן ייכנסו וישחקו את התפקיד ששיחקו". לדבריו, השפעות אל-קאעידה ואיראן בדרום עיראק כמעט הובילו לכישלון המשימה הבריטית.
"סדאם הודח במהירות אך בנות הברית נותרו במצב שונה מזה שהן ציפו לו בתחילה. הנחה נוספת לפיה איראן לא תבצע פרובוקציות השתנתה אף היא, כשהיא החלה לתמוך ב'צבא מהדי' של מוקטדא א-סאדר. היו דיונים רבים על הסוגיה השיעית-סונית, אך אנשים לא האמינו שאל-קאעידה ואיראן יערערו את המצב".
בלייר אמר שממשלתו העריכה בתחילה כי איראן "תהיה מרוצה" ו"תצפה מהצד" בהדחת סדאם חוסיין. "אין לי ספק שאם סדאם היה נשאר בשלטון, היום הוא היה מתחרה מול איראן על נשק גרעיני ותמיכה בארגוני טרור. אין יום שאינני חושב על האחריות שלי למלחמה בעיראק וכך צריך להיות. אך אין לי ספק שאם הוא היה נשאר בשלטון, גם היום היינו מתמודדים איתו במצבים קשים יותר".
"אני חושב שאנו חיים היום בסביבה שאין בה ביטחון", הודה בלייר. "חשבתי זאת גם אז, וזו הסיבה שאני נוקט היום בעמדה תקיפה כלפי איראן. טיעונים רבים שהיו תקפים כלפי עיראק, תקפים גם היום כלפי איראן. אך אם אתם שואלים אותי אם אנחנו בטוחים יותר היום, האם עיראק בטוחה יותר ללא סדאם ושני בניו - אני מאמין שכן".
הפעם היחידה במהלך העדות שבה נשמעו קריאות מחאה מהקהל, שבו ישבו בין היתר גם משפחותיהם של חלק מקורבנות המלחמה, הייתה כשבלייר נשאל אם הוא מצטער על משהו. "יש לי אחריות, אך אין בי צער על הפלת סדאם חוסיין. אני חושב שהוא היה מפלצת, אני מאמין שהוא איים לא רק על האזור אלא על העולם, ובהתחשב במצב שבו היינו אז וגם היום, אני מאמין שהעולם בטוח יותר".
החלק האחרון של דבריו התייחס בלייר לטענה שהדחת חוסיין היא זו שהביאה להתעוררותה של איראן ולניסיונה לזכות בהגמוניה אזורית. "הגיע הזמן שנלמד שהדרך להתמודד עם משטר דיקטטורי אחד, אינה לגבות משטר דיקטטורי אחר. התשובה הטובה ביותר למה שמתרחש באיראן, הוא לאפשר לעם העיראקי את החופש והבחירה החופשית לה אנו זוכים".
לפנייה לכתב/ת 
