מורשת נתניהו המתחדשת
אם היה מוותר על אתרים שמעבר לקו הירוק ברשימת אתרי המורשת, היתה בכך משום הצהרה לפיה כבר ויתרנו עליהם לטובת "העם הפלסטיני"
צהלות מחנה הימין, כמו קינותיו של מחנה השמאל בעת שממשלת ישראל הוסיפה לרשימת אתרי המורשת שאותם היא מבקשת לשמר את מערת המכפלה ואת קבר רחל - מיותרות באותה מידה.
ארץ ישראל כולה משני עברי הירדן הובטחה לעם היהודי בהצהרת בלפור, שקיבלה לגיטימציה בינלאומית באמנות פומביות, ולכן מה שנכבש בשנת 1948 איננו שונה ממה שנכבש ב-1967. אלה כאלה הם שטחים שהובטחו לעם היהודי כדי להקים עליהם את ביתו הלאומי. מכאן, שאתרי המורשת שעליהם הצהירה ממשלת ישראל אינם יכולים היו להתמקד רק במה שמצוי מצידו המערבי של מה שמכונה הקו הירוק.
זה איננו קו גבול ואין להתייחס אליו ככזה. מעברו המזרחי של הקו הזה לא היתה אף פעם מדינה 'פלסטינית' או כל מדינה אחרת. צבא ההגנה לישראל נעצר שם במלחמת השחרור מסיבות שונות, אבל אף אחת מהן לא היתה נעוצה בכך שמדובר בגבול בינלאומי. מה שנותר לאחר המלחמה הזאת מעברו המזרחי של הקו הזה נכבש בידי מדינת ירדן, עוד פיקציה שנבנתה כדי לגזול מן היהודים את מה שהובטח להם בדין, כמו הפיקציה המתארת את הערבים שחיו בארץ ישראל לפני 1948 כ'עם פלסטיני'. אף פעם לא היה עם כזה, כשם שאף פעם לא היה 'עם ירדני' שהיה זכאי למדינה משלו.
לכן הדרישה לוותר על אתרי מורשת של העם היהודי שנמצאים בשטחים שנכבשו או שוחררו ב-1967, נראתה מלכתחילה הזויה ולא נכונה. קברו של יוסף טרומפלדור הוא בוודאי אתר חשוב למורשתו של העם היהודי שחזר לארצו כדי לחדש בה את לאומיותו, אולם הוא בוודאי איננו חשוב יותר מקבר רחל או ממערת המכפלה שאותה רכש אבי-האומה המיתולוגי אברהם על פי המסורת ב-400 שקל כסף.
בנימין נתניהו חזר בו אפוא מן הגישה התמוהה קמעה שלא לכלול את מערת המכפלה ואת קבר רחל באתרי המורשת של העם היהודי, רק לאחר שהתברר לו שרשימה ללא אתרים שנמצאים מעבר לקו הירוק כמוה כהצהרה מדינית שהעם היהודי כבר ויתר על המקומות האלה לטובת "השלום" עם "העם הפלסטיני".
ועל זה כבר נאמר טוב מאוחר מאשר לעולם לא, שכן לכל צריך להיות ברור לעת הזאת שלנוסחה שלום-תמורת-שטחים אין כל בסיס לוגי או מדיני או אחר. כפי שתיאר זאת שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי, בעת ששאלת הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון נדונה שם, מי שמוותר היום על שטחים שנכבשו ב-1967 יתקשה מחר להסביר מדוע אינו מוכן לוותר על שטחים שנכבשו ב- 1948, או מדוע אין הוא נענה לדרישה להחזיר מאות אלפי ערבים או מיליונים, לפי ספירה של הערבים-עצמם, למקומות שמהם גורשו או עזבו מרצון, תלוי בעמדת המתבונן, בעת המלחמה שאותה ניהל דוד בן גוריון, אבי-האומה המתחדשת.
ההחלטה של ממשלת ישראל לכלול אתרי-מורשת שנמצאים מעבר לקו הירוק ברשימה של האתרים שהעם היהודי רואה בהם את אבני השתייה של לאומיותו עתיקת-היומין, כמוה כהצהרה שאין חשובה ממנה בעת שבמקומות שונים בעולם מנסים לפגוע בעצם הלגיטימיות של המדינה היהודית: העם היהודי נמצא כאן כדי להישאר, לא כדי "להעביר" כאן כמה שנים ואחר כך להיעלם כמו הצלבנים או כובשים אחרים שבאו והלכו.
ד"ר חיים משגב מרצה למשפט במכללת האקדמית נתניה
לפנייה לכתב/ת 
מערת המכפלה
צילום: לע"מ
מומלצים
