מדוע הפסיכולוגיה האבולוציונית מרגיזה את כולם?
הפסיכולוגיה האבולוציונית, אותו ענף במדעי ההתנהגות שמנסה להסביר את ההתנהגות האנושית באמצעות הברירה הטבעית, מנוגחת מכל הכיוונים. ד"ר גיל גרינגרוז משיב לטענות המבקרים
ראשית, הפסיכולוגיה האבולוציונית מתחילה בדרווין ובתורת האבולוציה שלו. האבולוציה אומרת דבר פשוט מאוד: כשקיימים וריאציות על תכונה מסוימת שעוברת בתורשה, והוריאציות הללו מועילות להישרדות הפרט המחזיק בהן או מגבירות את סיכויי הרבייה שלו, אזי הן תעבורנה בתורשה לדורות הבאים ותהפוכנה נפוצות יותר באוכלוסיה. תהליך זה מתבטא בשלוש צורות עיקריות:
- אדפטציה: התכונה באה לפתור בעיה ספציפית בסביבה שקשורה להישרדות או לרבייה (למשל, פחד מפני נחשים ארסיים)
- תוצר לוואי: תכונה שמשתמרת באוכלוסייה משום שהיא נלווית לאדפטציה (למשל, פחד מנחשים לא מסוכנים)
- רעש: תכונה שקיימת בסביבה ספציפית אך אינה מועברת בתורשה, אך משתמרת בגלל התרבות.
מטרתה של הפסיכולוגיה האבולוציונית, היא לזהות אדפטציות. חוקרי האבולוציה חקרו מאז ומעולם איברים אנטומיים ואת הפיסיולוגיה של חיות ובני אדם, אך רק לאחרונה גברה ההכרה שניתן להחיל את עקרונות האבולוציה גם על הפסיכולוגיה וההתנהגות של חיות ובכללן בני אדם. הכרה זו היא שעומדת ביסוד הפסיכולוגיה האבולוציונית.
דוגמא מובהקת לאדפטציה היא נושא הפחד. בני אדם מפחדים מנחשים, עכבישים, מקומות גבוהים ואנשים זרים הרבה יותר מכפי שהם מפחדים ממכוניות או כלי נשק, על אף שאלו מסוכנים להם הרבה יותר. הפוביות מפני נחשים או עכבישים מתפתחות באופן ספונטני, קשות מאוד להכחדה, עוסקות במושאים ספציפיים, קיימות מגיל צעיר וחוצות תרבויות – מאפיינים ברורים של אדפטציה שהתפתחה כתגובה לסביבה עוינת.
אחד מהמקורות העיקריים לאי הבנה של התחום נובע מחוסר ההבחנה בין גורמים אולטימטיביים לגורמים מקורבים. גורמים אולטימטיביים עוסקים בשאלה למה תכונה מסוימת קיימת ואילו גורמים מקורבים שואלים איך תכונה מסוימת באה לידי ביטוי. לדוגמא, תחושת רעב: "אנשים אוכלים כי הם חייבים לשרוד" זהו ההסבר האולטימטיבי לשאלה מדוע אנשים אוכלים. כלומר, הרעב הוא מנגנון אדפטיבי שמורה לבני אדם לאכול. לעומת זאת, התשובה על השאלה "מה אנשים אוכלים?" תלויה בסביבה בה גדלו, העדפותיהם האישיות וגורמים נוספים. אלו הם הסברים מקורבים והם ישתנו מאדם לאדם ומחברה לחברה.
פחד מנחשים: מסייע לאורגניזם להסתגל לסביבתו ולשרוד (צילום: Thinkstock)
אחת הטענות המרכזיות נגד הפסיכולוגיה האבולוציונית היא שהתחום אינו מדעי. רבים שואלים את עצמם איך באמת אפשר לזהות שתכונה מסוימת מקורה בתהליך האבולוציוני. התשובה היא שהפסיכולוגיה האבולוציונית פועלת ממש כמו כל דיסציפלינה מדעית אחרת. כלומר, החוקר מנסח השערות שנובעות מהתיאוריה שלו ומנסח מבחנים שיבדקו אותן. במקרה שלנו אנו מחפשים עדויות לעיצוב (Design). דהיינו, את מרכיבי האדפטציה שיעידו על פיתרון בעיה ספציפית שקשורה להישרדות או לרבייה בעבר האבולוציוני שלנו.
עדויות לעיצוב אפשר למצוא במקורות שונים והשאיפה היא שכולם יתכנסו למסקנה אחת. דוגמאות: ממצאים מחברות של ציידים-לקטים שקיימות גם בימינו, ממצאים ארכיאולוגיים, סתירה בצורת ההתנהגות של בני אדם כיום ביחס למה שהיינו מצפים מבני אדם מודרניים ועוד. חשוב להבין שבמקרים רבים אין אפשרות להוכיח שמשהו אכן מקורו בסיבות אבולוציוניות מהסיבה הפשוטה שבמדע אין "הוכחות" כפשוטן, אלא יש ראיות תומכות או נגדיות שיש לשקול יחדיו.
דוגמא עכשווית מהמחקר קשורה במשימות אחזור זיכרון. ההשערה האבולוציונית טוענת שאנשים יזכרו מילים שקשורות להישרדות או לרבייה טוב יותר ממילים אחרות, ואכן כך התגלה בניסויי שנערך בנושא.
אותם חוקרים שביצעו את הניסוי בדקו גם טכניקה חדשה לשיפור הזיכרון שמבוססת על מילים הקשורות בהישרדות במקום בטכניקות ידועות לאחזור כמו שימוש בזיכרון צילומי. השיטה החדשה השיגה תוצאות טובות בהרבה מהשיטות האחרות ומסקנת החוקרים הייתה שקידוד המבוסס על רמזים הקשורים בהישרדות יעיל יותר.
מובן שלא כל ההשערות במחקרים של פסיכולוגיה אבולוציונית מאוששות. למשל ההשערה שאלטרואיזם המבוסס על ברירת שארים מוביל להומוסקסואליות גברית. כלומר, שהומוסקסואליות מתפתחת כדי שהומואים לא ילדו ילדים משל עצמם וכך ישארו פנויים לעזור לקרובי משפחתם בגידול הצאצאים. כל מחקר צריך להיבחן לגופו, ואכן ישנה אי אחידות גדולה ברמת המחקר בתחום, היות שמדובר בדיסציפלינה חדשה יחסית, הקיימת רק כ-20 שנה.
נעבור לטענה אחרת, הטוענת כי גם אם ההתנהגות שלנו נובעת מעבר אבולוציוני, הרי שהכוחות האבולוציוניים זניחים ביחס לתרבות, ללמידה ולסוציאליזציה, שהם הגורמים החשובים הקובעים את התנהגותו של האדם. הויכוח הנצחי בין המולד לנלמד הוכרע זה מכבר מכיוון שברור ששניהם ממלאים תפקיד חשוב בעיצובם של בני אדם. הראייה הדיכוטומית של "טבע מול תרבות" מפספסת את העיקר: קיימת אינטראקציה בלתי פוסקת בין התהליכים האבולוציוניים לסביבה והפסיכולוגיה האבולוציונית אינה מתעלמת ממנה אלא מעניקה מפתח חשוב להבנתה.
הטענה שפסיכולוגים אבולוציוניים מתעלמים מהשפעת הסביבה מבטאת חוסר הבנה מוחלט ביחס לאופן בו האבולוציה פועלת. אבולוציה אינה מתרחשת ב"חלל ריק" אלא מוכרחה להתקיים לצד הקלט שהאורגניזם מקבל מן הסביבה. ניקח לדוגמא את תחום הלמידה: נהוג לחשוב שלמידה בהכרח מושפעת מהסביבה, אך למידה כלל לא הייתה אפשרית אלמלא הברירה הטבעית עיצבה במוחנו את היכולת ללמוד.
שנית, הרבה פעמים מתייחסים ללמידה כאל תגובה משתנה של אנשים לקלט מגוון שמתקבל מהסביבה. הטענה המובלעת היא שקיים מנגנון למידה שבא לידי ביטוי בסביבות משתנות. אם אכן למידה הייתה כללית ולא ספציפית בתגובה לבעיות אדפטיביות, כפי שטוענת הפסיכו' האבולוציונית, הרי שהיינו מצפים שכולם יוכלו ללמוד כל דבר בכל מקום. בפועל, זה לא מה שקורה.
ישנם דברים שניתן ללמוד בקלות רבה וללא שום מאמץ, למשל שפה, ולעומת זאת ישנן התנהגויות שקשה מאוד להכחידן גם באמצעות למידה – למשל, פחד מנחשים. דוגמא נוספת היא הרתיעה האוניברסאלית שיש לבני אדם מפני גילוי עריות. לרתיעה זו יש היגיון אבולוציוני מכיוון שהזדווגות עם בני משפחה מובילה לעתים קרובות ללידה של צאצאים בעלי הפרעות גנטיות. קל לראות שלהתנהגות כזו יש עיצוב ספציפי והיא לא חלק מלמידה כללית להירתע מבני אדם בכלל.
לא ניתן להסביר את הרתיעה הזו גם על ידי מודלים קלאסיים של למידה (התניות קלאסיות או אופרנטיות) ובכל מקרה אין שום עדות לכך שנעשה מאמץ כלשהוא ללמוד את הרתיעה הזו. דווקא המקרים החריגים והיוצאים מן הכלל מדגימים בצורה הטובה ביותר את אופי הרתיעה: מחקרים על ילדים שגדלו בלינה משותפת בקיבוץ מראים בבירור איך הרתיעה הזו התפתחה אצל חברי אותה קבוצת גיל למרות שלא מדובר בקרובי משפחה.
הסיבה לכך היא שבעבר האבולוציוני אחים ואחיות גדלו יחד באותו הבית וגורם זה הוביל להתפתחות הרתיעה. תנאי הסביבה השונים בקיבוץ מחקים את הבית המסורתי ולכן הרתיעה מתפתחת למרות שלא מדובר באחים ואחיות. מחקרים מצאו שילדים שגדלו יחד בקיבוץ מעולם לא התחתנו זה עם זו משום שהחשיבו אחד את השנייה כאח או אחות.
לעומת זאת, במשפחה המורכבת מילדים חורגים אפשר לראות שבמקרים מסוימים הרתיעה מפני גילוי עריות אינה קיימת. במיוחד נכון הדבר כשמדובר בילד שאומץ בגיל מבוגר יחסית או במקרים בהם מצטרפים ילדים נוספים למשפחה כתוצאה מנישואים שניים. במקרים רבים מתפתחים קשרים רומנטיים בין אחים חורגים (ולפעמים מעורבים בהם יחסים אסורים). המשיכה הקיימת במשפחות הללו מראה, שהתפתחות הרתיעה מגילוי עריות מתפתחת בגיל מוקדם מאוד. כלומר, אם ילדים אינם גדלים יחד בתקופה הקריטית, קיים סיכוי שלא תתפתח אצלם הרתיעה מפני גילוי עריות.
המסקנה כפולה: תיוג התנהגות כ"נלמדת" לא מלמדת אותנו דבר מבחינה מדעית על הצורה שבה דברים נלמדים. הדבר רק מצביע על כך שלמידה היא מרכיב אחד של תכונה מסוימת. גם תיוג של התנהגות כ"אבולוציונית" לא מלמדת אותנו הרבה משום שכל התנהגות היא אבולוציונית היות שהאדם הוא תוצר אבולוציוני. בנוסף, למידה ואבולוציה אינן תיאוריות מתחרות להסבר התנהגות כלשהיא. למידה מחייבת קיומו של מנגנון אבולוציוני ובלעדיו לא הייתה מתקיימת כלל.
כמו כל תחום מדעי אחר, גם לפסיכולוגיה האבולוציונית ישנן מגבלות והיא אינה מסוגלת להסביר כל תופעה: הומוסקסואליות, התאבדות או אורגזמה נשית הן התנהגויות שעדיין נשארו בגדר "חידה אבולוציונית". לחוקרים האבולוציוניים אין מכונת זמן שבאמצעותה הם יכולים לחזור לעבר האנושי שלנו וללמוד ממנו, אך בידם די כלים כדי להתמודד עם החידות השונות. יש לקוות שהביקורות השונות על התחום תעזורנה לפתח את הפסיכולוגיה האבולוציונית ולא תשלול אותה כפי שמנסים לא פעם לעשות כוחות פוליטיים או אידיאולוגיים.
המאמר התפרסם בבלוג של ד"ר גיל גרינגרוז, אנתרופולוג אבולוציוני המלמד באוניברסיטת ניו-מכסיקו
לפנייה לכתב/ת 
