לחן מטומטם, מילים אינפנטיליות
מבט עגום על היבול החדש של שירים מזרחיים מעורר געגועים לשנות ה-90 ותחילת האלפיים. כיום, גם הזמרים-לכאורה הצעירים וגם האמנים המבוססים, מוציאים יצירות אנמיות
צר לי על נידם, כי אל המסקנה הזאת אפשר להגיע כבר מהאזנה ראשונה לשיר. למה איש לא אמר לה, כשנכנסה למשרדי החברה שהחתימה אותה? אולי רוצים לגזור קופון על חשבון הבחורה הצעירה, שבסך הכל רוצה להגשים חלום.
זהר ארגוב. אין צורך להרחיק (צילום מיכאל קרמר)
נידם היא רק סימפטום עדכני לתופעה גדולה יותר של אמנים לא מוכרים שמוציאים מדי חודש שירים לא טובים בתקווה לתהילה. התחושה שמתקבלת היא שכיום אין שום סף כניסה לעולם המוזיקה, זאת בניגוד לעבר, הלא רחוק כל כך יש לציין, כשהסלקציה הייתה גדולה יותר והתחום לא היה פרוץ כמו היום. נדמה כי כל אחד שחושב שהוא יודע לשיר מגייס סוללה של אנשים שהאינטרס שלהם לאו דווקא טובתו האישית, הכל למען מטרה שנידונה לכישלון מראש.
אם הבעיה הייתה רק בקרב "זמרים" צעירים - ניחא, אבל היא גם מנת חלקם של חלק גדול מהאמנים הבולטים בז'אנר. רק תראו את השירים שמוצאים היום השמות הגדולים בז'אנר, כמה מהם באמת טובים? כמה מתוכם ישארו איתנו גם בעוד חצי שנה? האם משהו מהם ישרוד ויהפוך לסוג של קלאסיקה? אייל גולן, בכיר זמרי הז'אנר, הוציא רק לפני כשנתיים להיטים המצוינים כמו "לוחמת" ו"הוזה אותך מולי". לעומת זאת, הסינגל הראשון מאלבומו החדש היה "על חבל דק" האנמי, שיר שפעם אולי היה נכנס רק כסותם חורים להשלמת האלבום.
חדד. פעם היתה בגן עדן, עכשיו היא "מיס מיוזיק" (צילום: דודו אזולאי)
דוגמאות נוספות לא חסרות. אחד השירים הכי יפים של קובי פרץ הוא "יום הולדת", הבלדה המרגשת הזאת לא רואה ממטר את "אולי" הסינגל החדש מאלבומו הבא. בכל זאת, עם מה הוא פתח את הופעותיו בהיכל נוקיה? וממה הוא מתעלם ולא שר בכלל? התשובה בגוף השאלה. סטלוס ואורן חן חתומים על "שלך" ו"אתה הילד שבקשתי" המעולים, יש בכלל מקום להשוות אותם ל"יופי לי ולך" הדבילי שהוציאו השנה? שרית חדד אחראית על "הייתי בגן עדן" ו"שלום חבר" קורעי הלב, היום לעומת זאת, היא "מיס מיוזיק".
אין לי כוונה לקחת אתכם אחורה רחוק עד לשנות ה-80 ולבקש שתסתכלו על השירים של זהר ארגוב, חיים משה ובעז שרעבי מאותם שנים כדי לראות איך מדרדרת המוזיקה המזרחית. בואו נסתפק בשנות ה-90 והאלפיים: היש מה להשוות בין "אישה יפה" של פיני חדד, "שבועת אוהבים" של ישי לוי, "בתוך הלב" של זהבה בן ו"מחפש את הדרך" של איציק קלה למה שיוצא היום? היש באמת שיר אחד שיכול להגיע לפסגות של השירים האלו?
אם אתעקש ואצטרך למצוא שירים שעשו לי את זה השנה, אוכל למנות אולי שלושה, וגם זה בקושי. "דף חדש" של יואב יצחק, "האחת שלי" של ישי לוי ומה שמסתמן כרגע שיר השנה שלי, "שוברת שתיקה" של מושיק עפיה. חבל רק שמלבד "האחת שלי" אף שיר לא עבר פלייליסט במקומות החשובים שחלקם אף העדיפו לקדם זוועות מוזיקליות ולו רק בגלל הטרנד.
אני מקווה שיחול איזה שינוי בז'אנר, כי אחרת שנות הקיפוח הולכות לחזור. רק הפעם לא יהיה על מה להתלונן, כי בעוד שפעם הוא נבע מגזענות נטו, הרי שכעת הוא יהיה מסיבה אחת בלבד, טעם מוזיקלי טוב.
לפנייה לכתב/ת 
