אנחנו משפחה (עוד יותר) ירוקה

"הניסוי" המשפחתי שלנו הצליח: תוך שנה עלה בידינולהפחית משמעותית את כמות הפסולת שאנו מייצרים. שאריות המזון הפכו לקומפוסט, שהזין ערוגה ממנה גדלו ירקות לסלט. הפלסטיק עבר למיחזור; הנייר שימש ליצירה (ואחר כך למיחזור), ובצנצנות הזכוכית עשינו שימוש חוזר בכל רחבי הבית. גם השתדלנו להיות מודעים למה שאנחנו קונים, לצמצם את הפיתויים ולא להכניס הביתה אריזות מיותרות. אם משפחה ממוצעת בת ארבע נפשות מייצרת בשנה 2,200 קילו פסולת - אנחנו ייצרנו פחות מ-400.

ואז נולדה לנו בת חדשה.

חשבתי על העניין: האם ההרגלים החדשים שאימצנו, והניסיון לשמור על אורח חיים בר קיימא יעמדו באתגר גם כשמספר הנפשות במשפחה גדל? האם נצליח בכוח ההתמדה להמשיך ולהפחית את טביעת הרגל הסביבתית שלנו? ובכן - הוחלט שהניסוי לא תם; ממשיכים.

התברר לנו שגם מי שמקפיד להכין קומפוסט משאריות המזון לא מצליח להימנע מגל של פסולת שגודש את ביתו. מכיוון שגם מי שמקפיד למחזר אריזות ריקות, מגלה במהרה שאין (בינתיים) בנמצא מערך איסוף למיחזור לרוב סוגי האריזות: צנצנות למיניהן, גביעים של מוצרי חלב, שקיות העוטפות מוצרי מאפה ובשר וכו'.

אנחנו והקומפוסטר, בתמונה מהניסוי הקודם (צילומים: גלעד אוסטרובסקי)

אנחנו משפחה שאוכלת הרבה יוגורט, לבָּנה ולחם, ולכך יש השפעה ישירה על פח האשפה. גביעי היוגורט ומארזי הלבנה והלחם היו חלק נכבד מהפסולת שלנו. אז החלטנו להכין בעצמנו את מוצרי הבסיס שאנו צורכים בכמות גדולה, לחסוך ביקורים במרכול, לחסוך בהוצאות הכספיות וכמובן - להפחית את כמות האריזות שנכנסת הביתה.

ובכן, התחלנו בלחם. זה למעלה משנה שאנו אוכלים רק לחם שאפינו בעצמנו: זה יותר טעים, יותר זול ופחות ארוז. בדרך גילינו כמה דברים: סוגים שונים של קמחים ממקורות שונים, שיטות להשבחת הלחם ומעל לכל את חדוות הלישה. הלישה בידיים, ללא עזרים מכניים וללא צריכת האנרגיה הכרוכה בהפעלת המערבל. ועוד רווח: השיש במטבח נשאר פנוי לעבודת יד ולא נתפס בשלל מכשירים חשמליים. (קבלו עוד מתכון ללחם. והנה עוד אחד, אפילו עם סרטון וידאו)

גם ביוגורט ובלבנה חל מפנה מכריע: החלטנו שמעתה ואילך מכינים בבית ומפסיקים את הקנייה במרכול. התהליך פשוט מעין כמוהו וגם כאן מקבלים בדרך כמה תשורות: מוצר ביתי שטעמו משובח, חסכון ניכר באריזות והתיידדות עם חומרים בסיסיים שמשמשים אותנו בחיי היום יום. (עוד קצת גבינה, מישהו?) 

עכשיו הגיע תור המים: שנת הבצורת האיצה בנו לגשת למציאת פתרון מעשי שיקטין באופן ניכר את צריכת המים הביתית.

המצווה הראשונה היא כמובן חסכון: חסכמים כבר מותקנים זה זמן רב ואת המכונית לא שטפנו (חיכינו לחורף). המקלחות קוצרו ואמבטיות לילדים עשינו רק בשלשות. אחרי פיפי לא הורדנו את המים, ואת הכלים במטבח שטפנו בזרם חלש ושמנו בכיור סיר שתופס את כל העודפים (שעוברים להשקייה). כשמדדנו את צריכת המים החודשית החודשית שלנו היא עמדה על 12 מ"ק (לשש נפשות). זה אמנם נמוך הרבה מהממוצע הארצי העומד על כ–20 מ"ק, אך הרגשנו שאין די בכך.

כשניתחנו את אופן צריכת המים שלנו הגענו לשלוש מסקנות: א. השקייה צריכה להעשות במסורה, אך ורק בטפטוף. ב. דשא הוא צרכן מים גדול ולכן הוא מחוץ לתחום. ג. יש לנצל את המים האפורים להשקייה ולהדחת האסלה.

ניגשנו לתכנון הקמת מערכת של מים אפורים, כשהמטרה היא איסוף של מי המקלחות, הכביסה והברזים, טיהורם במערכת של אגן ירוק ושימוש חוזר בהם להשקייה והדחת האסלה. יש כמובן אפשרות לרכוש ולהתקין מערכות כאלה, אך אנו רצינו לעשות זאת לבד, מבלי להשקיע כספים רבים.

הלב של מערכת המים האפורים שלנו הוא האגן הירוק בו שוהים המים מספר ימים שבמהלכם עובר החומר האורגני פירוק על ידי מיקרואורגניזמים. זהו תהליך טיהור ביולוגי המתקיים בטבע בבתי גידול שונים.

יתרונו הגדול של האגן הירוק הוא שהתהליך אינו צורך כל אנרגיה משום שהמים מחלחלים מטה בזכות כוח המשיכה. יתרון נוסף הוא שהצמחים שמסייעים בטיהור המים יוצרים גם רצועה ירוקה עם צמחים יחודיים טבולים במים, שמרעננים ומגוונים את הנוף מבלי שצריך להשקות אותם.

להקמת המערכת נדרש ידע מקצועי ונדרשת עבודת כפיים. ניצלנו את ההתעניינות של כמה חברים, שרוצים גם הם להקים אגן ירוק דומה בבית, והזמנו אותם לקבל אצלנו הדרכה מקצועית, ועל הדרך לסייע לנו ולרכוש ניסיון.

עוזרים וגם לומדים. שטיח (משומש) מתחת לאגן הירוק

בשלב הראשון חפרנו אגן במידות 2.5 מטר על 1.5 מטר בעומק 50 ס"מ. על קרקעית האגן הנחנו שטיח ישן (שהשגנו דרך אתר "אגורה"). השטיח נועד למנוע חדירה של אבנים בולטות ולהגן על היריעה הפרושה מעליו - יריעה מיוחדת מחומר פלסטי המשמשת בבריכות נוי. היא מונעת חילחול של המים לקרקע (אובדן של המים למעשה).

על גבי היריעה הנחנו שברי רעפים המהווים תחליף מצוין לחצץ בתור מצא בעל שטח פנים גדול. הרעפים לוקטו בשני אתרים בהם הסתיימה עבודת שיפוצים שם הם נותרו ללא דורש ועמדו להישלח למטמנה. ריסקנו את הרעפים לשברים בגדלים שונים, ככל שעולים בגובה המילוי של האגן. את השברים הקטנים שמנו בתחתית ומעליהם שברים גדולים קצת יותר. בשכבה העליונה של הבריכה פיזרנו חצץ בגודל בינוני (עדש ופוליה). לאחר מכן, קיפלנו את שולי היריעה והצנענו אותם בעזרת אבנים נאות כדי שכל האגן יקבל מראה נאה ואסתטי.

האגן מוכן לשתילת הצמחים

עכשיו ניגשנו לשתילה. לצמחים יש כאמור תפקיד בטיהור המים והם גם הופכים לגינה נאה שלא צריך להשקות. שתלנו גומא, קנֶה, סוף, קנָה הודית, אירוס הביצות, שבטבט ונענע משובלת. השתילים נלקחו מאגנים ירוקים אחרים, שם התבססה הצמחיה, גדלה והתפשטה. התקשינו להאמין, אך בתוך שבועות ספורים החלה צמיחה מואצת, כאשר כל הצמחים ביססו את אחיזתם, הרחיבו והעמיקו שורש ונופם הכפיל ושילש עצמו.

הצמחים גדלים בלי השקייה

בד בבד, מתחת לפני הקרקע, התרבתה אוכלוסיית החיידקים ותהליך טיהור המים פעל כמצופה. מהאגן יוצא צינור המוביל את המים המטופלים אל חבית בנפח 120 ליטר, וממנה מתפצלים שני צנורות יציאה. האחד מזין את קו ההשקייה של הגן שלנו, השני מזין את הניאגרה בחדר השרותים. היא עצמה מתמלאת בעזרת משאבה קטנה הנכנסת לפעולה בכל פעם שמורידים את המים.

גם חיסכון במים וגם גינה נאה. היה שווה

מדדנו את צריכת המים בחודשי הקיץ החמים והתוצאות היו מעניינות: 8 מ"ק בחודש בלבד. כאמור, לעומת כ-20 במשפחה ממוצעת.

שלב המסקנות: התמדה היא מילת המפתח, והמסלול שלנו הוא מסלול של למידה, השתפרות והתקדמות מתמדת. הכיוון הוא העיקר; הקצב פחות.

בינתים, התינוקת גדלה ועתה עומדים בפנינו אתגרים נוספים. הראשון שביניהם הוא אתגר ימי ההולדת: כיצד נמנע ממבול המתנות שמרעיפים עלינו ועל ילדינו וכיצד נצליח ליצור דפוס אחר של נתינה וקבלה שאינו כרוך בבזבוז וביצירת הררי פסולת.