לשנה הבאה בירושלים איתך, פולארד
לרגל חג החירות מפרסם ynet ארבעה מכתבים לאנשים שעדיין מחכים ליציאת מצרים שלהם. יוגב אטיאס, תלמיד תיכון, פותח עם מכתב לפולארד: "אמנם אנחנו רק בני נוער, אבל איכפת לנו מאדם שסובל כי רצה לעזור למדינה - והיא זנחה אותו"
שלום אחינו יהונתן,
אתה לא מכיר אותי, אבל אני מרגיש שאני מכיר אותך. שמי יוגב ואני תלמיד כיתה י"ב בתיכון אמי"ת בחצור הגלילית. אני וחברים שלי מתביישים בשם כל העם בישראל על כך שנטשנו אותך. כולנו אומרים בליל הסדר "בכל דוד ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אנחנו כבר יצאנו ממצרים - אתה עוד לא יצאת ממצרים שלך. כבר 25 שנה, חצי יובל, אתה נתון בכלא נורא במדינה שהיא הידידה הטובה ביותר של מדינת ישראל.
מה לי ולחברים שלי ולך, רחוק בכלא האמריקאי, אתה שואל? התשובה היא: הרבה, הרבה מאוד. נכון, יש לנו הרבה עיסוקים: מבחנים, תנועת נוער ובילויים... אבל החברים שלי ואני משקיעים הרבה זמן במחשבה עליך ובתקווה לשחרורך.
כשנולדתי, אתה כבר היית יותר משש שנים בכלא על לא עוול בכפך, על זה שביקשת להציל את העם בישראל. כשאני גדלתי, ישבת אתה בתא מבודד, מנותק מבני משפחה וחברים, מנותק מהעולם. ובשביל מי? בשבילי. הרי כל פשעך היה הרצון להגן עליי - על המולדת שלי ושלך, על מדינת ישראל שבשליחותה פעלת - ושהפנתה לך עורף.
אולי חשבת לעצמך לפעמים שנשכחת, שנעזבת, אבל זה לא נכון, יהונתן. רציתי לספר לך שאצלנו בתיכון פועלים למענך, ועוד אנשים טובים מתנדבים בארץ כולה, משתדלים לעשות הכל למענך. נכון, אנחנו רק בני נוער, אבל איכפת לנו! איכפת לנו מאדם שסובל כיוון שרצה לעזור למדינה והיא זנחה אותו.
הקמנו דוכני הסברה ואספנו חתימות של אזרחים הקוראים לנשיא ולראש הממשלה לפעול במלוא המרץ להביא לסיום את הפרשה הכואבת הזו. חשוב שתדע כמה אנשים כאן במדינה רוצים לראות אותך חופשי!
בעת ביקורו של הנשיא שמעון פרס בחצור בחודש שעבר הגשנו לו בשם כל תלמידי בית ספרינו עצומה הקוראת לשחרורך ופדיונך. הנשיא קיבל מידינו את העצומה והבטיח כי המאמצים להביא אותך הביתה ימשיכו עד להצלחתם. אנו רוצים להאמין לו, אולם לא נקל ראש ולא נרפה מדרישתינו עד שנראה אותך חופשי במו עינינו.
לפני חג הפסח, חג החירות, יצאנו למסע חירות שכבר הפך למסורת בבית ספרינו. צעדנו מחצור לעיר המרד "גמלא" אשר במרומי הגולן, דרך אתרי מורשת קרב וגבורה של חירות ישראל לאורך ההיסטוריה, בדרישה לשחרורך. כמו בשנים קודמות, צעדנו לאורך קילומטרים רבים רצופי היסטוריה ובכל צעד מלווה אותנו התקווה שגם אתה תזכה לחירות שלה אתה זכאי.
פצוע בשטח
חבריי ואני עומדים עכשיו לפני סיום לימודי התיכון והגיוס לצבא. כולנו רוצים לתרום למדינה בה גדלנו, למדינה שהיא הבית שלנו ושל כל העם היהודי. אבל לפעמים מנקרת בלב השאלה: איך המדינה שאנו כל כך אוהבים
ובשבילה אנחנו מוכנים להקריב כל כך הרבה הפנתה עורף לאחד החיילים שלה? כל הזמן אנחנו שומעים איך אסור להפקיר פצועים בשטח - וזה בדיוק מה שאנו מרגישים שעשו לך.
בחג החירות אני חושב, איך יושבים ליד שולחן הסדר האנשים שהפעילו אותך, מי שהיו אז ראש הממשלה ושרי הביטחון, מי שידעו עליך אבל לא דאגו לך רגע אחד אחרי, מי שהקריבו אותך כקורבן ציבור? מה עובר להם בראש כשהם שותים את ארבע הכוסות ואתה יושב באפילה של התא, לבד, נטוש.
אנחנו מתפללים שחג החירות יביא עמו גם את החירות שלך. ועד שזה יקרה - אנחנו נמשיך להסביר, ולהחתים, ולצעוד ולדרוש עד שנזכה לברך אותך "ברוך הביתה, יהונתן!", ולחגוג איתך, בעזרת השם, "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
בברכת חזק ואמץ,
יוגב אטיאס
יו"ר מועצת התלמידים - בית הספר אמי"ת חצור.
לפנייה לכתב/ת 
