סיפורים מג'ונגל העבודה: אחים לקיצוץ

הייתי כלכלן והיום אני קופירייטר. יש לי קורות חיים בעובי של ספר טלפונים. התגלגלתי בין עבודות שונות, פגשתי טיפוסים משונים וצברתי סיפורים משעשעים. אני אחלוק אותם כאן עמכם כדי שתעלו חיוך על פניכם. אם זו לא הייתה הקריירה שלי, גם אני הייתי צוחק.

את יואב אני פוגש בבית קפה במרכז העיר. יואב הוא אחי לנשק. אנחנו שנינו מאותו קיצוץ. אותו חיוך, אותו "סגור בבקשה את הדלת אחריך".

• עוד בערוץ קריירה
• כשהפקידה בלשכת התעסוקה מצקצקת בלשונה

•  מסיבת פיטורים סולידארית לאמא החדשה
  

עבדנו יחד במשרד פרסום גדול וכעת אנחנו נפגשים "על אזרחי", בלי לדבר ענייני עבודה, קידום, שכר, בלי לחץ לחזור למשרד. ובכל זאת יואב נראה די לחוץ. "כבר שבועיים עברו מהפיטורים ונאדה – השוק מת". הוא אומר ביאוש.

- "זוכר איך שהיינו יושבים כאן כמו שני עכברים מבוהלים?", אני מנסה לדובב אותו.

- "מה יושבים? היינו מזמינים בפיתה ואוכלים בעמידה". הוא מעלה זכרונות.

- "זה במקרה הטוב כשהיה זמן, בדרך כלל אכלנו בהליכה".

- "כן... על בירה בחוף הים אפשר היה רק לפנטז".

- "כן אה?! וכושר? למי היה זמן לרכב על אופנים או לשחות בברכה?".

- "בריכה? ספר לא היה לי זמן לקרוא, הייתי מגיע בלילה מחוק לגמרי, מתפייד מול הטלוויזיה וזהו".

- "מעניין אם החברים שלי עדיין זוכרים אותי".

- "מעניין אם אשתי עדיין זוכרת אותי".

- "טוב שזה מאחורינו".

"יחשבו שאני לא עושה כלום"

- "עשו לנו טובה גדולה עם הקיצוצים האלה, תאמין לי".

- "אז מה, שנחתוך לים לאיזו בירה?".,אני מציע.

- "לא, לא עכשיו, אני לא יכול", הוא מתחמק.

- "למה? מה יש לך לעשות עכשיו?".

- "כלום".

- "נו, אז מה העניין?".

- "זה העניין, עכשיו כשאני לא עושה כלום לא נעים לי ללכת לים.... יחשבו שאני לא עושה כלום".

- "אז תקרא ספר".

- "עזוב, אין לי ראש לזה".

- "אולי איזו רכיבה ביער בן שמן?".

- "ככה באמצע יום חול?".

- "כן".

- "השתגעת? מה אני אריסון? אני צריך לעבוד".

- "אבל אין לך עבודה".

- "לא אמרתי שיש לי עבודה, אמרתי שאני צריך לעבוד".

התכנונים נשארו על הנייר

סוף כל סוף יש לנו זמן פנוי, ורק הפרנסה מעניינת אותנו. אני שולף את הקלף האחרון. בית הקפה הקמבודי שחלמנו לפתוח. זה עובד. הצבע חוזר אט-אט לפניו. אנחנו מסכמים על המיקום, השם והסלוגן. אני מזהה ניצוץ בעיניים שלו. אנחנו עוברים על הקונספט של בית הקפה, על התפריט ועל הפלייליסט שיושמע ברקע וייתן את האווירה המתאימה.

אין מה לדבר הקלף ששלפתי עשה את שלו, יואב התעורר, הוא מחייך, צוחק ואפילו מתבקש להנמיך את קולו המתלהב על ידי שכננו לשולחן.

- "הקיצוצים האלה זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לנו" הוא מכריז "איזה מזל היה לנו, ולחשוב שיכולנו להיות שכירים לנצח!".

- "גמרנו עם כל מיני מנכ"לים וסמנכ"לים על הראש". אני מצטרף למאבק הצודק.

- "מהיום אנחנו עובדים רק בשבילנו - בלי טובות מאף אחד!". הוא מרים שוב את קולו.

- לפתע, בעיצומה של הכרזת העצמאות הוא מקבל טלפון ועונה בשקט: "כן... בסדר... כן, כן... בסדר, בסדר..... אוקי קבענו. יאללה, ביי".

- "מה קבענו?", אני מתעניין.

"המשרד הקטן ההוא שהיינו לפני שבועיים ונתנו להם הצעה שהם לא יוכלו לקבל?"

- "כן?..".

- "אז הם קיבלו. והם רוצים שנתחיל שם מחר בבוקר".

-"רגע... אבל... מה עם בית הקפה הקמבודי שלנו?", אני שואל.

-"בקיצוצים הבאים" הוא עונה לי בעצב "בקיצוצים הבאים".

בשבוע הבא: היום הראשון בעבודה.

ניתן לפנות לכותב, רועי פרידלר, בדוא"ל .