סיפורים מג'ונגל העבודה: היום הראשון במשרד

הייתי כלכלן והיום אני קופירייטר. יש לי קורות חיים בעובי של ספר טלפונים. התגלגלתי בין עבודות שונות, פגשתי טיפוסים משונים וצברתי סיפורים משעשעים. אני אחלוק אותם כאן עמכם כדי שתעלו חיוך על פניכם. אם זו לא הייתה הקריירה שלי, גם אני הייתי צוחק. - פרק שני בסדרה.

• עוד בערוץ קריירה
• פרק ראשון בסדרה: "אחים לקיצוץ"
  

לעולם לא תהיה הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשוני. מצויד בתובנה המלחיצה הזו אני נכנס למעלית לקראת יום העבודה הראשון שלי במשרד הפרסום.

אני מביט בשני חבר'ה בג'ינסים קרועים שנכנסו איתי למעלית. טוב, אולי זה לא היה חכם כל כך ללבוש את המכנסים החדשים שאמא שלי קנתה לי לליל הסדר. גם גילוח למשעי כנראה לא כל כך מקובל כאן ולא נותר לי אלא לקוות שהזיפים יצמחו במהרה במהלך היום.

"לחיצת יד של ילדה בת 6"

דניאל הגדול ניגש אלי "איך קוראים לי?" הוא שואל. "אמיר הבן?" אני מנסה. הוא לוחץ את ידי. הלחיצה שלו רפה מאוד. אני מרפה מיד כדי שלא יקבל רושם שאני מתנשא עליו. "לחיצת יד של ילדה בת 6" הוא מצין לעצמו. דניאל הקטן ניגש ולוחץ את ידי. הפעם הלחיצה לוחצת במיוחד. אני מגביר גם את הלחיצה שלי. הוא לוחץ חזק יותר. גם אני. הוא כועס עלי "תרגיע! זה משרד פרסום פה, לא חברת אבטחה".

"טיפוס מתחכם"

אני יושב עכשיו עם עמיר בע' שעושה לי חפיפה. עמיר עוזב את העבודה והוא קצת ממורמר "אתה נשאר פה כל ערב עד השעות הקטנות, קורע את הרקטום ובסוף מה אתה מקבל?! במקרה הטוב מממנים לך את הפיצות". "ובמקרה הרע את הלחם שום" אני מנסה להעלות בדל חיוך על פניו. "טיפוס מתחכם..." הוא אומר לאמיר בא'. אני סותם את הפה ומנסה לבלוע את לחם השום בחזרה.

המזכירה נכנסת ומודיעה שהיא אוספת כסף לשתיה של גלית. "מי זו גלית?" אני מתעניין. "היא מנהלת חשבונות שעזבה לפני חודש והיום אנחנו נפרדים ממנה רשמית".

"אז מה לי ולה? אני שואל. "איך אתה מדבר?! " תוקפת אותי המזכירה "היא עבדה פה 30 שנה, היא היתה נשמה, תמיד אהבה לעזור, יכולת להתקשר באמצע הלילה והיא היתה באה...".

"טוב, טוב" אני מנסה לתקן את המצב ושולף שטר של 50 שקל. היא נדהמת. "50 שקלים?! ראית אותו, זה בטח מרויח כאן יותר משתינו יחד". שוב לא יצאתי בסדר, אבל אני לא מעז לבקש עודף, לך תדע לאן זה יוביל.

לפי הרושם הראשוני שהשארתי עד עכשיו, אני טיפוס שמתלבש מלוקק, מתגלח כמו חנון, לא זוכר שמות, רפה מידי, אגרסיבי מיד, מתחכם, לא נותן כבוד ומיליונר מתנשא.

הבדיחה - על חשבוני

אני חייב לתקן את הרושם הזה עוד בשלב הראשוני. אופיר נראה לי טיפוס לעניין, הוא מספר עכשיו בדיחה על גבר אחד שיצא בבוקר לעבודה וכל אישה יפה שפגש חשב לעצמו "למה אישתי לא כזו (למה לאישתי אין שיער כזה, למה לאישתי אין חזה כזה, למה לאישתי אין רגליים כאלו וכו') כשחזר הביתה אישתו שאלה אותו איך היה לו יומו הוא אמר לה "וואלה, אישתי היקרה, כל היום חשבתי עליך!" הבדיחה מצליחה לגרוף פרצי צחוק מכל הנוכחים.

אני מחליט לתפוס את הגל. "מכירים את הבדיחה על הגבר שעבר ניתוח לשינוי מין?" אני שואל. כולם מנידים את ראשם בשלילה. "אז החברים שלו שאלו אותו אם הניתוח היה כואב והוא ענה להם שהוא כאב מאוד. הקטע שהגדילו לו את החזה הכאיב מאוד, החלפת אברי המין – כאבי תופת, אבל החלק הכי כאב היה כשכיווצו לו את המוח..." שקט בחדר. כמה בנות תוקעות בי מבטי רצח. "חזיר שוביניסט" מפטירה נעמה וכולם חוזרים למקומותיהם.

טוב, אז הלך הרושם הראשוני, אבל מצד שני, מכאן אני יכול רק להפתיע לטובה.

בשבוע הבא: כבר אני מוזמן לשיחת מוטיבציה אצל המנהל.

ניתן לפנות לכותב, רועי פרידלר, בדוא"ל .