פרופ' מת"א בסכנין: נסראללה? אולי מסתערבים

לא רק ערבים מציינים את יום האדמה . בעצרת המחאה המרכזית אתמול (יום ג') בסכנין נאם לצד מנהיגי הציבור הערבי גם פרופ' גדי אלגזי, ראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב. בשיחה עם ynet הוא הסביר ש"התהלוכה היתה שקטה, ושני פרובוקטורים רעולי פנים הפכו אותה למשהו שהיא לא היתה אמורה להיות".

אלגזי התייחס לרעולי הפנים שהניפו תמונות של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ובכיר הארגון הלבנוני שחוסל, עימאד מורנייה. לדבריו, היו אלה שני פרובוקטורים שמהווים מיעוט בצפון, "או אולי מסתערבים שרוצים להבעיר את השטח".

המאבק לפי אלגזי הוא לשם שיוויון זכויות מלא לפלסטינים בישראל ובשטחים. "מדובר במיעוט לאומי פוליטי שנאבק לקבל את אותן זכויות להן זוכים כלל אזרחי ישראל. 10,000 אנשים הגיעו לסכנין כדי לומר למדינה לפעול אחרת, להכיר להכיר בצרכים ובזכויות של שכנינו המיעוט הלאומי".

הוא הזכיר את הבדואים שהפגינו אתמול בדרום, לדעתו הנפגעים הגדולים ביותר. "הם נושלו מ-94 אחוזים מהקרקע שהיתה בבעלותם, הם רצו להפריח את השממה באמצעות חקלאות אך כעת נשאר להם רק גטו קטן בו הם חיים. ההבטחות שניתנו להם בתחילת שנות החמישים היו שתוך זמן קצר יוחזרו לאדמותיהם. מאז לא נתנו להם לחזור".

פרופ' אלגזי השווה את הבדואים למיעוט האינדיאני בארצות הברית ואמר כי "להם נתנו קזינו ואלכוהול ולבדואים נשאר רק עוני ופשע".

לדברי אלגזי, כל עוד ישראל לא תגיע לפשרה היסטורית, האיום הקיומי עליו ממשלות ישראל מדברות כבר עשרות שנים יימשך. "כשאנו בנויים כטנק בתנועה באמצע המזרח התיכון, העמים שסובבים אותנו ימשיכו לפחד שנמשיך את הכיבוש. אנו צריכים להשתנות, לקבל את האחר, וכך להתקבל על ידי הפלסטינים והערבים שסובבים אותנו. גם אני השתתפתי בפעולות בלתי אלימות בשטחים. בסופו של דבר כאשר מכירים אותם, את אלה שמהם אנו פוחדים, כשאנו יודעים מה הילדים שלהם רוצים ועל מה הם חולמים, אנו מבינים כי כמונו הם שואפים לחיות בכבוד, בלי שדורכים עליהם".

"לא דיברתי על פוליטיקה כדי לא להרוס את אווירת החג"

אלגזי לא היה היהודי היחיד בהפגנות אתמול. קובי סניץ, תושב תל-אביב בן 38, שלא שירת בצה"ל, מחה על מה שהגדיר אלימות הצבא בהפגנה בבודרוס שליד רמאללה. "זאת לא מערכת דמוקרטית כאשר קבוצת אנשים יושבים להם בחדר ממוזג במרחק עשרות קילומטרים, ונותנים פקודות לחיילים בשטח. החיילים מצידם צריכים להתנגד למעשים בלתי מוסריים. עצם העובדה שמאיימים עליהם כי ישבו בכלא אם יסרבו פקודה רק מראה עד כמה המצב קשה".

למרות ההתנגדות לשירות בצה"ל ולצבא בכלל, גם סניץ מבין כי מדינת ישראל לא יכולה להתקיים ללא צבא. "למרות שאנחנו חייבים צבא עם אחוז קטן בהרבה של חיילים, הניסיון המתמשך של השלטון לומר כי מרחפת מעלינו סכנת קיום הוא מוגזם. אנו גרמנו להיווצרות מיליוני פליטים במחנות, חלקים נרחבים מהמדינה נכבשו מסוריה, לבנון ופלסטין והפכנו להיות כל מה שההיסטוריה והעבר הלא רחוק הזהירו אותנו מפניו".

רימון הלם מתפוצץ, אתמול בבודרוס. "לא דמוקרטי" (צילום: רויטרס) 

רבקה וילקומרשון, יהודיה אמריקנית הנשואה לישראלי, באה להפגנה המרכזית בבודרוס "כדי לבטא סולידריות ולקרוא לממשל הישראלי לסיים את מדיניות הכיבוש בשטחים". היא הסבירה כי עצם העובדה שנולדה בארצות הברית כמיעוט דתי ולמרות זאת תמיד זכתה לשיוויון זכויות ולחופש, גרמה לה להצטרף לארגון "קולות יהודיים לשלום", בו חברים קרוב ל-100 אלף גולשים.

"את מי שעתיד היה להיות בעלי הכרתי לפני קרוב לעשור. כשהתחתנו החלטתי שאם אני גרה בארץ הזאת אז אני חייבת להיאבק למען זכויות המיעוטים פה", אמרה ל-ynet. היא לא צועדת בראש המפגינים כי "יש לי שתי בנות קטנות והצבא יורה המון גז ולעתים כדורי גומי. אני לא מהאמיצות שמסתכנות ונכנסות לעימותים".

רבקה שחגגה שלשום את ליל הסדר עם משפחת בעלה - שלא תמיד מסכימה עם דעותיה ופעולותיה - הסבירה כי מבחינתה הגרסה המודרנית לפסח היא החירות שאנו יכולים להעניק לפלסטינים - "ואז השלום לא ייראה כל-כך רחוק". לדבריה,

"בערב החג עצמו למרות שהיו כאלה שדיברו על פוליטיקה אני נמנעתי מלהצטרף לשיחה, כי לא רציתי להרוס את אווירת החג". בעלה ששירת בצה"ל לא מתנגד להגעתה להפגנות, ואפילו בתה בת ה-7 כבר הפגינה. "הגעתי לבודרוס היא קיום החג הלכה למעשה".

מתנחלים שהביטו אתמול מהצד בזמן שהפלסטינים חורשים את האדמה, הציעו לרבקה לזכור את המשפט איתו מסיימים את ההגדה - "בשנה הבאה בירושלים הבנויה, זאת האמונה שלנו". רבקה סיכמה, "אין פתרונות קסם, יש פערים גדולים בין שני הצדדים, אבל אני מלאת תקווה כי בסוף נוכל למצוא את דרך המלך לשלום".

Read this article in English