שנה אחרי: הכסף לא הפך את אלי ארוך לשמח

השבוע התחולל פרק קטן בסיפור ארוך, ארוך: איש העסקים דוד שילוח , המכונה "הצל", הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה ונידון לשמונה חודשי מאסר על תנאי. שילוח הורשע בכך שמסר לשופט יעקב מלץ ז"ל מסמכים מזוייפים, שקיבל מסוחר המעו"ף אלי ארוך, כדי לסייע לארוך בהליך בוררות שהשופט מלץ ניהל באותה תקופה מול בית ההשקעות כלל פיננסים. שילוח הורשע על סמך הודאתו, למרות שארוך עצמו לא הורשע בזיוף המסמכים, כיוון שנמצא בלתי כשיר לעמוד לדין. 

ומה שלום אלי ארוך עצמו? הפרשה, שהסעירה את הקהילה העסקית כולה, הסתיימה לפני כשנה בפשרה, שבה הסכימה כלל פיננסים לשלם לארוך 9.2 מיליון שקלים. חלק מהכסף התגלגל לכיסם של עורכי הדין שסייעו לארוך במאבקו, חלק הלך למס הכנסה, ובסופו של דבר, הגיעו לידיו של ארוך פחות מ-5 מיליון שקלים. סכום זעיר ביחס לכסף שארוך חלם עליו, ועדיין, כסף שלא מעט אנשים היו שמחים לקבל. מה קורה איתו מאז? מה הוא עושה בכסף הזה, ומה הוא עושה בחייו?

חלק ממכריו טוענים שחלק מהכסף הלך להחזר חובות, שארוך נטל על עצמו כדי לממן את חייו בתקופה שבה המאבק הזה עמד במרכזם. ארוך השקיע מאות אלפי שקלים בהשקעות שביצע באמצעות כלל פיננסים לפני כעשור, שהיו העילה למחלוקת, ולשם כך מכר מפעל שנמצא בבעלותו בעבר.

"הפשרה שעשינו עם ארוך הייתה מבוססת על ההנחה, שהוא לא צריך לצאת מכל הסיפור בהפסד", מספר ל-ynet עורך הדין גד טיכו, שייצג את כלל פיננסים בהליכים מול ארוך, "בדקנו כמה כסף ארוך השקיע בפעולות הפיננסיות המקורית, תרגמנו את הסכום למונחי המצב בבורסה של ימינו, והוספנו את הכסף שידענו שהוא יצטרך לשלם לעורכי דינו ולמס הכנסה. כך שאי אפשר לומר שהוא התעשר".   

מה הוא עשה ביתרת הכסף? לפי מה שמספרים מכריו, לא הרבה. ארוך התאשפז בבית חולים פסיכיאטרי במהלך הפרשה ואחר כך השתחרר. הוא עדיין מתגורר עם אמו בדירתם שביד אליהו, ולפי מה שמספרים מכריו, הוא לא חזר לעסקים, לא הפך לבליין גדול וגם לא השתמש בכסף כדי ללמוד או למצוא לעצמו פעילות מעניינת כלשהי, אלא בעיקר יושב בביתו ומבכה את מר גורלו. "הוא לא אחד שיודע להיות מאושר", מספר אחד ממכריו.

ארוך סיפר בעבר כי בן דודו, המתגורר בניו-יורק ונקרא גם הוא אלי ארוך, הזמין אותו לבוא אליו ולהתחיל בחיים חדשים. ארוך אמר בעבר כי הוא חושב להיענות להצעה, אך מאז עברה שנה, והוא עדיין כאן.

"המאבק המתיש הזה הותיר אותו שבור", מספר אחד ממכריו, "הוא נמצא במשך שנים תחת מעקבים של חוקרים פרטיים, שנים שבהן המאבק השפיע על כל פרט קטן בחייו. זה מתיש, וזה גמר את אלי, שאף פעם לא היה אדם קל ושמח".

ולמרות כל זאת, מספרים המכרים, הוא אינו מצטער על המאבק שניהל. "למרות הכל, הוא יצא עם תחושת סיפוק, תחושת ניצחון", הם אומרים, "בצורה שבה הוא מסתכל על הדברים, עצם העובדה שכתב הבוררות לא בוטל ושכלל פיננסים שילמו לו כסף, היא ניצחון שהיה שווה את כל הסיוט. לעמוד בבית המשפט מול טיכו ומול המשנה למנכ"ל כלל, שוקי אברמוביץ', שבמשך שנים לא הסכימו לדבר איתו, ולראות אותם כותבים צ'ק ענק ונותנים לו אותו ביד, זה בשבילו ניצחון. הוא חושב שכך הוא הצליח להוכיח שהוא גאון פיננסי ולא שרלטן ונוכל כמו שהם טענו. זה מה שהיה הכי חשוב לו".

"תמורה כספית אינה קונה עושר וודאי שאינה קונה בריאות", מוסיף אחד ממקורביו של ארוך, "המערכה התקשורתית והאישית שכלל ניהלה מול ארוך פגעה בו ובבריאותו. כוחותיו תשו, והכסף אינו יכול לקנות אותם מחדש. ואולם, סיום התיק וזכיית ארוך במאבקו ודאי החזיר לו את שמו הטוב ומבחינתו מדובר בעניין שאינו פחות חשוב מסכום המיליונים שהועבר אליו".

כתב הבוררות שהדהים את המדינה

לא חשוב מאיזו זווית מסתכלים על פרשת אלי ארוך, מדובר בעלילה שניתן היה לעשות ממנה סרט הוליוודי שובר קופות. סוחר המעו"ף מדרום תל-אביב רכש מניות בהיקף ענק וביצע פקודות קנייה ומכירה באמצעות בית ההשקעות אילנות בטוחה, שלאחר מכן נמכר לכלל פיננסים. ארוך טוען שפעולותיו הניבו לו רווח אסטרונומי של עשרות מיליוני שקלים, אך החברה לא החזירה לו את הרווח על השקעותיו. בכלל טוענים שלא היה שום רווח.

ארוך מספר שניגש למשרדי כלל פיננסים, דפק על הדלת וביקש לשוחח עמם על הכסף, אך המנהלים השאירו אותו בחוץ. כך או כך, העניין הגיע לבוררות אצל השופט העליון בדימוס יעקב מלץ, וזה הדהים את המדינה כשקבע כי כלל צריכה לשלם לארוך 96 מיליון שקלים.

כלל מיהרה לערער על הבוררות, ועתרה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה לבטל אותו. במקביל, פתחה החברה במסע של יחסי ציבור כדי להוכיח שהבוררות הייתה מבוססת על זיוף, איומים וקשרים אישיים של ארוך עם השופט בדימוס. דוד שילוח, בעבר חבר טוב של ארוך שסייע לו בהליכי הבוררות מול מלץ, טוען שכלל שכרה אותו במיוחד, והבטיחה לו 20 מיליון שקלים, כדי שיודה שהמסמכים שהעביר למלץ בשמו של ארוך היו מזוייפים. בית המשפט המחוזי סירב לדון בטענות על זיופים כחלק מההליך האזרחי של הדיון בבוררת, וכלל העבירה את הטענות למשטרה, שהעבירה אותן לפרקליטות, שהגישה נגד ארוך כתב אישום חמור, שבסופו של דבר, כאמור, נגמר דווקא בהרשעתו של שילוח. שני הצדדים גייסו לעצמם עורכי דין מהשורה הראשונה, ביניהם רם כספי וגד טיכו, בין השאר, בצד של כלל, ופנינת ינאי בצדו של ארוך.

ככל שהמאבק המשפטי הסתבך, הסלים גם המאבק האישי והתקשורתי בין הצדדים והפך למסע של השמצות הדדיות. ארוך טען שכלל שלחה לשופט מלץ "נערות פיתוי" שסחטה ממנו, כיבכול, הודאה על כך שארוך איים עליו במהלך הבוררות, ואילו כלל טענו שארוך התנהג בבריונות ובאלימות, איים על בכירי החברה והפחיד אותם.

השופט מלץ עצמו הודה שבמהלך הבוררות הופעלו עליו לחצים מצד ארוך, אבל טען שהחלטתו לחייב את כלל בתשלום נבעה משיקולים ענייניים שלא היה להם קשר ללחצים. הפרשה הסתבכה עוד יותר כאשר השופט מלץ מת מדום לב לפני שהספיק להבהיר את החלטתו לבית המשפט שדן בה. 

במהלך המאבק הצהירו שני הצדדים שיאבקו עד הסוף וכי אין מקום לפשרה. אך בסופו של דבר, כאמור, דווקא נחתמה פשרה כזאת. ניתן להעריך שכלל הבינה שהנזק התדמיתי שנגרם לה בדרך אינו שווה את הכסף, ואילו ארוך הגיע להתמוטטות נפשית ולא יכל להמשיך ולהילחם. "שני הצדדים עדיין בטוחים בצדקתם", מסכם גורם המעורה בפרשה, "ארוך עדיין בטוח שהוא הרוויח הרבה יותר ושהגיע לו כל שקל ממה שקבע מלץ, ואילו בכירי כלל פיננסים משוכנעים שמדובר בבריון נטול כישורים פיננסיים שהם אינם חייבים לו אגורה. האמת, אם יש כזאת בכלל, הלכה עם השופט מלץ לקבר. אבל בכל מקרה, אולי טוב שזה נגמר כך ושהאיש האומלל הזה לא יצא מכל הסאגה בלא כלום".

ממקורביו של ארוך נמסר בתגובה: "אלי ארוך ניהל מאבק עיקש ורב שנים מול כלל פיננסים אשר לכל אורך הדרך ניסו להציגו כתמהוני שנטפל והטריד אותם ו'המציא סיפור', כביכול, כדי לזכות בכסף באמצעות תרמית והונאה. כלל לא נסוגו מעמדה לא הוגנת זו תוך שהם נעזרים במיטב יועצי התקשורת וסוללת אנשי מקצוע מהשורה הראשונה ואילו ארוך סירב להיכנע ולוותר. מאבקו של ארוך הוא דוגמא ומופת למלחמת האזרח הבודד מול מערכת אימתנית חזקה ועתירת קשרים. העובדה שכלל פיננסים, שהיא חברה ציבורית, שילמה לארוך 9.2 מיליון שקלים עבור השקעה ראשונית של 300 אלף שקלים בשיא המשבר הכלכלי - מדברת בעד עצמה".