סיקול ממוקד
אבי שושן מתרעם על הסקילה הפומבית לה זכו עמיר בניון ומושיק עפיה כשחשפו בפניו את דעותיהם בענייני אקטואליה ומס הכנסה. מזל שהסינגל החדש של אסף ביטון, על מילותיו המרגשות, החזיר לו את האופטימיות
די לצביעות בעניין בניון ועפיה
כשקיבלתי מעמיר בניון את שירו "אני אחיך" להשמעה ראשונית כאן ב-ynet, לא שיערנו שנינו את עד כמה חריפה תהיה עוצמת הזעקה וגודל השיח הציבורי סביבו. אמנם הבנו שמדובר בשיר מחאה בעל מטען נפיץ שעיתוי פרסומו, ערב יום הזיכרון לחיילי צה"ל, יעורר עניין רב. אבל מכאן ועד לעוצמת ההתנגדות שספג, הדרך ארוכה.
בניון לא לבד. שלושה ימים קודם פרסמתי כאן ראיון נרחב עם הזמר מושיק עפיה בו הוא חשף את דעותיו נגד רשויות המס במדינה והמצב החברתי בארץ. מספיק לקרוא את עשרות הטוקבקים שקראו לעפיה "רמאי" ו"נוכל שגונב מהמדינה" כדי להבין רק במעט את חוסר השקט בה התקבלו דבריו.
אני רוצה לומר לכל אותם אנונימיים שמרגישים מלאכים מאחרי המקלדת, לאנשי התקשורת שהקימו צעקה חריפה וליפי הנפש שהביעו את מחאתם נגד ההתבטאויות של השניים (במיוחד אלה של בניון) - די לצביעות.
"שוטה הכפר", "מוקיון", "זמר שעבר זמנו שמחפש פרובוקציות כדי להיות בתודעה", "הבנאדם התחרפן מהדת", היו רק חלק מהגינויים שספג בניון מאז הפרסום השיר, ונדמה שכל מי שרצה להשמיע את קולו כדי לקבל עוד קצת פרסום וחשיפה לשמו שלו עשה זאת בלי להקשיב באמת לשיר ולהבין נגד מי הוא מדבר.
בניון. בסך הכל אמר מה שרבים חשים (צילום: ענת מוסברג)
בניון, אולי אחד היוצרים הכי אהובים ומוערכים בארץ, לא השתגע או הפך לימני קיצוני שמחרחר ריב, מדון ומלחמה. להיפך, בדרכו שלו הוא רק ניסה לקרב ולחבק ולומר שהוא עדיין אח של אותם גורמים להתרחשויות, למרות שאלו לא מתנהגים ככה. וכמו שבניון בסך הכל רוצה לקרב, כך גם עפיה הוא לא הנוכל והגנב המדופלם שניסו לעשות ממנו. הוא בהחלט ראוי לקצת יותר מאשר הבוז שהופגן סביבו.
כשישבתי מול עפיה והוא סיפר לי על הדירה שמכר כדי לשלם למס ההכנסה, לא יכולתי שלא להזדהות איתו. הרי מי מאיתנו (ויקום אחד שסובר אחרת), לא מקלל את האמא של מס הכנסה בכל עשירי בחודש, עם קבלת תלוש המשכורת? עפיה הביע את מה שרובנו מכריזים בכל שיחת סלון. פתאום, מול דבריו של עפיה, כולם ישרים כמו אהרון הכהן ומעולם איש מאיתנו לא חשב אי פעם לעבוד בשחור כדי להתחמק מתשלום מס. טוב לגלות שאנחנו עם כזה ישר ונקי כפיים.
ובאשר לבניון, האיש רצה לשיר את אשר על לבו וטען שמילות השיר מדברות בעד עצמן. רק לאחר שיחות ארוכות בינינו הוא הסכים להיפתח ולומר את דעתו, מעבר לטקסט עצמו.
עמיר בניון לא ראוי לשנאה שהופגנה כלפיו השבוע מעיתונאים ואנשי תקשורת, וכדאי שנזכור לו את המוזיקה המשובחת שהביא לנו. עפיה הוא אדם שעשה טעות ושילם עליה במחיר כספי שמעטים מאיתנו היו מתאוששים לו היו צריכים לשלם אותו.
אני מעריץ את בניון ועפיה על שנפתחו ולא חששו לומר את אשר על ליבם. בודדים האמנים שמעזים לעשות זאת מפחד שפרנסתם תיפגע והם מסתפקים בשיחרור שירים על שכן שהתפגר, או מלהגים דיפלומטית בראיונות על המעריצים הרבים וההצלחה הגדולה שהם צופים לאלבום החדש שלהם, שהם בטוחים כי הוא-הוא היצירה הכי טובה שהוציאו אי פעם, דבר שלרוב אין לו שום אחיזה למציאות.
בניון ועפיה בסך הכל אמרו את מה שחלק גדול מאיתנו חשים. אני מקווה שבעתיד, במקום לסקול אותם על הדעות שלהם, עלינו להעריך אותם על שאינם פוחדים לחשוף אותן.
אסף ביטון - מספָּר לזמר
הדוגמה הראשונה שעולה בראשו של כל מי שמחליט לנגח את הזמר המזרחי היא איכות הטקסטים: רמה נמוכה, עברית לא גבוהה, ללא חריזה נכונה, משמעות או אמירה.
לכן, כשקיבלתי השבוע את "תור לאהבה" - סינגל השני של הזמר אסף ביטון שמחתי במיוחד. מילות השיר נגעו בי כפי שאף טקסט לא עשה מזה זמן. בזכות מילים פשוטות ולא יומרניות, אך עם המון כנות ונשמה, ביטון הצליח לרגש אותי, כנראה גם בגלל הזדהות אישית שלי עם המילים.
אסף ביטון. בעקבות משה פרץ? (צילום: שי ארבל כהן)
בינתיים אין ספק שביטון, ספר אשדודי שהחליט להגשים את חלומו ולהיות זמר, הצליח אחרי שני סינגלים להוכיח שלא מדובר כאן בעוד חפלאי מז'אנר הכפיים כמו רוב הזמרים בענף, אלא יוצר רגיש שמצליח בסגנונו הייחודי להתבלט מעל הרבה זמרים אחרים. בינתיים, יש לו לאן לשאוף שכן הספר הקודם שהחליף את הפן במיקרופון, הפך להצלחה הכי גדולה בשנים האחרונות, הלא הוא משה פרץ.
