המלך חתם: על הקשר בין טבעת למטבע
התחקות אחר מקורות המילה גושפנקה מלמדת כי מקור הקשר בין המילים טבעת ומטבע הוא בחותמים שנשאו המלכים על טבעתם - חותמים שהעניקו ערך לחוקים, וגם לכסף
כשמדברים היום על המטבע האירופי ועל המטבע האמריקני, או על שערי מטבעות באופן כללי, כבר לא מתכוונים למטבע שאפשר לגעת בו, אלא למושג מופשט כלשהו.
לטורים קודמים של ד"ר תמר עילם גינדין:
בימי קדם, לא היוותה הצורה שיקול בקביעת ערכה של המתכת: גם לפני המצאת המטבעות יכלה המתכת לבוא בצורת תכשיט, מטיל (כלומר גוש בצורה מסוימת) או בצע – המשקל הוא שקבע.
המטבעות הראשונים הוטבעו במאה השביעית לפני הספירה בלוּד (Lydia), ממלכה קדומה באסיה הקטנה. צורתם הייתה אקראית, לאו דווקא עגולה, וההטבעה עליהם היוותה גושפנקה למשקל המתכת. כלומר, הייתה זו צורה חדשה של מתכת, שעדיין הוערכה לפי משקלה, אלא שלא היה צורך לשקול אותה, כי המשקל כבר הוטבע עליה.
הטבעת חותם על מטבע נותנת לו גושפנקה. הקשר בין מטבע לבין גושפנקה אינו מסתיים בעולם המסחר, אלא עובר גם בתחום האטימולוגיה. המילה גושפנקה הגיעה לעברית מארמית, אך מקורה פרסי. לפי המבנה הפונולוגי של המילה – כלומר לפי הצלילים המרכיבים אותה – ניתן לשער שהמילה חדרה לארמית בתקופה הבלתי מתועדת שבין הפרסית העתיקה לבין הפרסית האמצעית.
פרסית עתיקה היא לשונם של המלכים המוזכרים בתנ"ך – אחשורוש, כורש ובני משפחתם. היא מתועדת עד המאה הרביעית לפנה"ס. פרסית אמצעית דוברה בתקופת התלמוד והיא מתועדת החל מהמאה השלישית לספירה. הצורה גושפנקה מקורה בשלב המעבר בין פרסית עתיקה angušta-pāwanaka (אַנְגֻשְׁתַה-פָּאוַּנַקַה) לבין פרסית אמצעית angušt-bānag (אַנְגֻשְת-בָּאנַג).
משמעות הצירוף הפרסי הוא מגן (pāwan) אצבע (angušta) קטן (סיומת aka). מה שנותן את הגושפנקה הוא החותם, ובעולם העתיק החותם היה על טבעת – טבעת החותם כמובן. במגילת אסתר אחשורוש מעניק להמן את טבעתו, ואחר כך גם נאמר שאת הנחתם בטבעת המלך אין להשיב. טבעת היא מגן אצבע קטן, וגם האטימולוגיה העברית מרמזת על תפקיד הטבעת כמטביעה חותם.
בימינו טבעת מתקשרת אוטומטית עם נישואין. ברומא העתיקה, פטרונית הנשים והנישואין הייתה אלת השמים יוּנוֹ מוֹנֶטָה, שבמקדשיה היו מִטְבָּעוֹת, כלומר הטביעו בהם מטבעות. למי שתהה מה הקשר בין נישואין וכסף. מִטְבָּעוֹת נקראות עד היום mint באנגלית, על שם אותה יונו מונטה, וגם הכסף עצמו נקרא על שמה – money.
בעברית בתר מקראית, כלומר עברית שאחרי תקופת המקרא, שימשה המילה מוֹנִיטָה במשמעות מטבע. הרבים של מוניטה הוא מוניטין, ומי שהיה מספיק חשוב – הנפיקו מטבעות שדיוקנו נטבע עליהם, כלומר יצאו לו מוניטין.
הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, ומרצה בנושאים מגוונים במסגרות שונות
לפנייה לכתב/ת 
