כמה עלתה תערוכת אקספו בסין? תלוי איך סופרים
סין תקצבה את הפקת תערוכת אקספו בסכום של 45 מיליארד דולר, אך מה לגבי המחיר ששילמו 20 אלף תושבי רובע מינהאנג, שבו הוקם מתחם התערוכה המפואר. אלו פונו באלימות מבתיהם שנהרסו על מנת לפנות מקום לתערוכה שנערכה, כמה אירוני, תחת הסיסמה "עיר טובה יותר, חיים טובים יותר"
סין ממשיכה במאמציה לרכוש את אמונו של העולם המערבי, מציעה עושר גדול, המתבטא בפרויקטים שאפתניים ומרהיבים, פיתוחים חדשניים והרבה-הרבה כסף. הממשלה הסינית תקצבה את הפרויקט הנוכחי בסכום של 45 מיליארד דולר, שהושקעו באתר התצוגה ובנייה ושיקום של גשרים, כבישים, שדות תעופה, תקשורת ועוד.
התערוכה, לפי הערכות, צפויה למשוך אליה 70 מיליון מבקרים ולשלשל לכיסה של סין, מלבד אהדה מערבית, גם 11.5 מיליארד דולר.
לכאורה, מטרה טובה. חיים טובים יותר הם ללא ספק חזון שכולנו חותרים להגשימו. גם 20 אלף תושבי מרכז שנגחאי חתרו ודאי להגשימו, אולם רצה הגורל והם התגוררו במינהאנג, האזור שאותו ייעדה ממשלת סין לתערוכה. הפתרון לבעיה הסבוכה לא איחר לבוא ובשנת 2005 לשכת שנגחאי לתיאום "אקספו 2010" פשוט העלימה את רובע המינהאג הנחשק, על ידי הרס בתים ועסקים ופינויים של התושבים בכפייה מהאזור. ממש כפי שנעשה לתושבים באזורים אחרים לטובת אולימפיאדת בייג'ינג.
במסגרת הפקת הלקחים הסינית מאולימפיאדת בייג'ינג, שמשכה במקביל לעניין הספורטיבי גם חיצי ביקורת נגד הממשל הסיני, בעיקר בשל הדיכוי האלים של ההפגנות שפרצו בסמוך למשחקים ותועדו על ידי התקשורת הזרה. הפעם הממשל הסיני הקדים תרופה למכה ודיכא בטרם עת כל ניסיון להפגין נגד הפינויים הכפויים.
החל מסוף פברואר 2010 מוחזקים פעילי זכויות אדם רבים במעצר או תחת פיקוח מתמיד של הרשויות, מחשש שימשיכו את מחאתם או ידווחו לעיתונים על הפינויים הכפויים שהתבצעו במהלך הקמת "אקספו 2010".
שן פאלאן, פעילת זכויות אדם משנגחאי,שמחתה נגד הפינויים הכפויים, נעצרה קרוב ל-100 פעמים מאז שנת 2000, עת החלה עונת הפינויים. פאלאן סיפרה לחוקרי אמנסטי אינטרנשיונל כי "לפחות 3,000 משפחות נפגעו כתוצאה ממדיניות הריסת הבתים של הרשויות. הם עניים מאוד ואין ביכולתם למצוא מחסה. אני לא יכולה לחיות בשלום עם הידיעה כי אנשים חיים ככה ואינם יכולים למחות על העניין".
אחת מקורבנות הפינוי הכפוי היא ג'ין יהואה, שהתקיימה בצנעה מרווחי חנות החשמל שהייתה בבעלותה במינהאנג וחלמה לשלוח את בנה לאוניברסיטה. החלום הצנוע נגוז לטובת הפנטזייה העירונית החדשנית כשחנותה של ג'ין נהרסה על ידי הרשויות. עתירתה כנגד ההריסה כמובן לא נשמעה או טופלה.
לפיכך, החל משנת 2004 היא מתעדת מקרים של אנשים כמותה, שאיבדו את בתיהם או רכושם כחלק מפעולות ניקוי השטח הסיני. "רובע המינהאנג היה הרובע האחרון בשנגחאי שנותר בצל פעולות הבניה, סיפרה יהואה והוסיפה: "לפני שבועיים, עוד היו מקרים של אנשים ברובע שהוכו ועצמותיהם נשברו משום שסירבו להתפנות".
מאז החלה להיאבק על זכותה לקורת גג, היא הוטרדה על ידי השלטון המקומי והושמה לעיתים תכופות במעצר בית או נשלחה לתקופות מעצר בכלא. כתוצאה מכך מצבה הכלכלי התערער, באופן שלא אפשר לה להמשיך ולממן את לימודיו של בנה, שנשר בעקבות כך מבית הספר התיכון.
בסיכום העלויות שהממשל הסיני הוציא לטובת התערוכה המדוברת ביותר בעולם נעדר מחיר אחד וחשוב - המחיר האנושי. זכויותיהם הבסיסיות של אנשים פשוטים וקשיי יום כמו ג'ין יהואה ושן פאלאן, נרמסו תחת דחפורי הממשל הסיני, מבלי שמישהו ייתן על כך את הדין.
לפנייה לכתב/ת 
