המחוזי נגד השופט מרכוס: "אמא אינה אסירה"
בית המשפט המחוזי בי-ם קיבל ערעור שהגישה ילידת ניו-זילנד על החלטת השופט שהיה אחראי גם לעיכוב בדיקת אבהותו של אבי התאומים בהודו. למרות שאינה דוברת עברית, לא אישר לה לשוב למולדתה עם ילדיה, בני 3 ו-8, בטענה כי "התערו בארץ"
האשה וגרושהּ, שלא נולדו כיהודים, הכירו ב-2001 בניו-זילנד. בין השנים 2005-2006 השלימו הליכי גיור ואף נישאו כדת משה וישראל. במרס 2007, כשנשאה האשה ברחמה את בנם הצעיר, שכנע אותה בעלה לעלות עמו ארצה,
באמצעות מה שהגדירה כמצגי שווא - שכן עד מהרה התקשו השניים למצוא קורת גג ונאלצו להתגורר בדירת חברו של הבעל.
מערכת היחסים בין השניים הלכה והידרדרה במהירות, עד שגלשה גם לפסים אלימים. בנובמבר 2007 הועברה האשה, יחד עם ילדיה, למקלט לנשים מוכות. היא הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לקבלת משמורת על הקטינים, עמם רצתה לשוב למולדתה.
היא הסבירה בעתירה כי לא הצליחה להיקלט בישראל ואינה דוברת עברית, ומאז שהגיעה ארצה הפכו חייה לסבל מתמשך. בית משפט לענייני משפחה קבע, בהתבסס על המלצות שני מומחים שמסרו את חוות דעתם, כי טובת הילדים שיישארו עם אמם.
אלא שהשופט מרכוס החליט שלא להיענות לבקשתה להגר לניו-זילנד, בטענה כי אותם מומחים המליצו להותיר את הילדים בישראל, זאת כיוון שהשניים - בני 8 ו-3 - "התערו בחיים בישראל", ונוכח חשש מפני ניתוק הקשר עם אביהם.
האשה לא אמרה נואש והגישה על כך ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה שהערכאה שבה פסק מרכוס לא ייחסה משקל משמעותי דיו לטענותיה. נוסף על כך, הדגישה כי גם לאחר שהוכח כי בעלה לא עומד בחובותיו הבסיסיות כלפיה ומסרב לשלם מזונות עבורה ועבור הילדים, הופכת משמעותו של פסק הדין להותרתם במצב כלכלי קשה מנשוא.
שופטי המחוזי, חנה בן עמי, דוד מינץ ותמר בזק, החליטו לקבל את ערעורה של האשה והסכימו
עם עמדתה, לפיה תהיה טובת הילדים עם יהגרו יחד עם אמם למולדתה ולא ייאלצו עוד לשהות בישראל בכפייה. "איסור על הגירת הקטינים עלול להביא את המערערת ל'מעין אסירה' בישראל, לגרום לה למצוקה קשה ואף לפגוע בטובת הילדים".
השופטים אף מתחו ביקורת על החלטתו של מרכוס, וכתבו כי אם אכן הייתה האשה נאלצת לעזוב את הארץ ולהותיר כאן את ילדיה, יהיו לדבר השלכות קשות על השניים. כדי שלא לפגום בקשר עם האב, החליטו השופטים לאפשר את הגירת האשה בכפוף להתחייבות מצדה להגיע לישראל עם ילדיה לפחות אחת לשנה למשך 10 ימים, שבהם יוכלו לבלות בחברת האב.
לפנייה לכתב/ת 
