היום הרע של פקמן ומנכ"ל מיקרוסופט

יומו השחור של סטיב באלמר

בשבת בלילה קיבל מנכ"ל מיקרוסופט, סטיב באלמר, טלפון בהול. “עזוב את הכל, ותעצור את החופשה שלך. מחר יש פגישה חשובה שלא מן המניין של מועצת המנהלים".

באלמר, שרצה להרגע לכמה ימים, השכים קום ביום ראשון בבוקר, והגיע למשרדי מיקרוסופט. כשהוא אוחז בכוס המוקצ'ינו שקנה בדרך, אמר (או צעק, כי זה מה שהוא עושה) שלום לארלין שישבה בקבלה. “לך. כולם כבר מחכים לך", היא אמרה בקול שקט והרכינה ראשה חזרה אל המסך.

באלמר צעד מחויך וזחוח לעבר חדר הישיבות, העביר את תג הזיהוי שלו, נכס וצעק “נו, מה כל כך חשוב שגררתם אותי לכאן ביום ראשון?”. 

מר אלברטי, אחד מחברי המועצה שנחשב ליריביו של באלמר, ולאופוזיציה שלו בחברה, אמר "לא פתחת עיתון היום? לא הסתכלת באינטרנט בימים האחרונים?". “לא", אמר באלמר, "אשתי מחרימה לי את הטלפון כשאני בחופש. אחרת אני לא מצליח להתנתק".

אלברטי זרק לו את העיתון ואמר "תקרא". באלמר לגם מהמוקצי'נו שלו, הביט בעיתון ואמר "כן, מזעזע, גרי קולמן ודניס הופר. אמריקה איבדה שניים מהגדולים שלה, אבל מה אתה רוצה ממני?”. “לא, אדיוט", אמר אלברטי, "אני מדבר על הכתבה השניה".

באלמר הביט בכעס על אלברטי. אף אחד לא מעז לקרוא לו אדיוט, ובטח שלא בנוכחות המנהלים. אבל הוא הביט שוב בעיתון ואמר "כן, גרמניה. מי היה מאמין? אבל מה, שמת לב שנורווגיה הביאו את ניל פטריק האריס להנחות? איזה גדול הוא”, אמר באלמר וצחק בקול שמפחיד בדרך כלל את הנוכחים סביבו. אבל לא באותה ישיבה, שבה אלברטי ניהל את העניינים.

"תפסיק להתחכם", אמר אלברטי, “אני מדבר על זה שאפל עקפה אותנו בשווי. אתה יודע איזה נזק זה?”, הוא שאל. "נו בחייך, העפתי את אלרד ובאך הטמבלים”, צחק שוב, “נשיק את הנאטאל, נשיק את הקין, יהיה בסדר, עזוב אותך".

"לא. מאוחר מדי", פסק אלברטי. "אנחנו אבודים עכשיו. אני לא חושב שאתה מודע להשלכות. זו מהפכה בעולם הכלכלה והבורסה. זה חסר תקדים, הדבר הזה".

"שמע, אולי ניקח את בניין 99, אפשר לחלק כל קיוביקל שם לחמש-שש דירות בקלות, נעשה את זה בשושו, נשכיר לסטו...”, מלמל באלמר והשתתק בבת אחת, לשמע אגרופו של אלברטי שהוטח בשולחן בעוצמה.

"תקשיב לי טוב", סינן אלברטי ועיניו רושפות אש, "אם הייתי רוצה לשמוע רעיונות מטומטמים הייתי נכנס לתיבת המייל עם המשוב של הלקוחות. עכשיו קח את הדברים שלך, כולל כל הסוודרים האדומים המשונים שלך, שים בארגז ותעוף לי מהעיניים. ותגיד תודה שבכלל נשאר לנו כסף לארגזים. החבר'ה מהפיתוח, שיעופו מחר, מקבלים שקית ניילון אחת. לכולם. וגם אותה פילחתי מהסבן אילבן ליד התחנת דלק".

באלמר לקח לגימה נוספת מהמוקצ'ינו שכבר התקרר בינתיים, הרכין את ראשו ודחף את עצמו באיטיות אחורה עם הכסא משולחן הישיבות הענק.

הוא קם והסתובב ללכת, ואז הסתובב שוב אל מר אלברטי שעוד ישב בראש השולחן ושאל "תגיד, זה משנה בכלל כמה חברה שלא קשורה אלינו שווה ביום ספציפי בשנה? אנחנו לא נבחנים לפי היעדים הרבעוניים והשנתיים, הרווחים, ההכנסות ועוד כל מיני גורמים רבים אחרים?”

"אה נכון", אמר אלברטי, “לא חשבתי על זה. טוב, תחזור למשרד שלך, אבל הסוודרים האדומים בכל זאת עפים".

יומו של העובד במשרד

בעוד באלמר הציל את משרתו, יומו של עובד מיקרוסופט ולמעשה של כל עובד בהייטק, או סתם עובד בכל משרד שהוא, מתנהל כרגיל.

כל מי שעבד לפחות יומיים במשרד יודע כמה העבודה קשה, וכמה רבות ומורכבות הן המשימות. היום מתחיל ב-9 בבוקר. כלומר, עד 9 וחצי ראש הצוות אמר שזה לא נחשב איחור, אז טבעי שגונבים עוד 20 דקות במיטה.

כשמגיעים ופותחים את היום, ב-9:45, אי אפשר להתחיל את היום בלי הקפה של הבוקר. ויש תור למכונה. תמיד. וגם אבשלום תמיד חייב להשקיע, כאילו הוא איזה בריסטה.

אז ניגשים למחשב, ועוברים על מיילים בינתיים. אולי משהו חשוב נשלח בלילה. הנה, יש מייל ממש חשוב עם סימן קריאה אדום. הכותרת שזועקת “גדול רמקולים!” לא יכולה להעיד על משהו לא חשוב. הרי כתוב במפורש: "גדול".

אז פותחים, ואז היוטיוב נתקע כמובן. איפה פאבל ועירית מהתמיכה כשצריך אותם? צריך לראות משהו גדול ביוטיוב. שולחים להם מייל ויוצאים לסיגריה.

כשחוזרים, היוטיוב עובד. אפשר לראות את הסרט. אבל תיכף יש ישיבת צוות, אז מעבירים את הזמן בסוליטר. אבל רק בגלל שהפארמוויל חסום אצל כולם. חוץ מדני. הוא התקמבן ואמר שהוא צריך את זה פתוח "לצורכי עבודה". מה מחלקת רכש צריכה פארמוויל? בשביל לרכוש את העגבניות שרי למטבח לארוחת בוקר? אחח, הדני הזה.

הישיבה משעממת. מדברים על אותם דברים יום אחרי יום. מזל שאפשר לשחק ב"ג'ולז" באייפון, או לקרוא בטוויטר תלונות של אנשים אחרים שנמצאים בישיבה משעממת ולא אוהבים ג'ולז.

יוצאים מהישיבה, וכבר צהריים. כבר צריך לצאת ללאנץ'. אבל איפה ענת? למה כל פעם צריך לחכות לה, והיא לא יכולה להגיע בזמן? יורדים לחכות לה. עוד סיגריה. אחרי חצי שעה היא מגיעה ומתנצלת "הייתי בטלפון עם פראג. הם תמיד מתקשרים בשעות האלה".

אין מקום בסושיה. רוצים לחכות 15 דקות ותקבלו שולחן? מחכים. צריך לאכול טוב בשביל להיות עובדים יעילים עם תפוקה גבוהה.

חוזרים מהלאנץ' והגיע עוד מייל חשוב "תעביר לעשרה חברים, מחפשים ציפורן נדירה לתרומה". משום מה יש מצגת שמלווה לבקשה הזאת, ששוב תוקעת את המחשב. עירית! תשדרגי לי את הזכרון כבר, יא אללה. כמה פעמים אפשר להזמין חצי גיגה? יש פה מצגות עם דובי מזמר לצפות בהן!

כבר שעות אחרי הצהריים, שניה לפני שהוכלים לחכות שוב בתור לקפה נזכרים – יש הרמת כוסית לרוחמה מהנהלת חשבונות. היא הביאה עוגה שגיסה אפה. הוא קונדיטור. צריך לרוץ, אחרת יגמר וישארו רק הקצוות השרופים. “אז מה, לאן היא הולכת מפה?”, שואלים בדרך את ההיא החדשה ממשאבי אנוש, שאף אחד לא זוכר איך קוראים לה. "היא לא מתפטרת, נדמה לי שזה יום הולדת, או שמקדמים אותה".

והנה, לפני ששמים לב, היום הקשה עומד להיגמר, כבר 17:50 בערב ועוד מעט צריך ללכת.

היום כמעט היה יכול להיות יעיל בצורה מושלמת, אבל אז באו החבר'ה של גוגל, אלה שאומרים שהמוטו שלהם הוא "לא להיות מרושעים" ותקעו את כולם.

כן, הפקמן החמוד שלהם, שחוגג למשחק המחשב הקלאסי יום הולדת שלושים, בזבז לכולם כמעט חמישה מיליון שעות עבודה יקרות.

אחרי זה מתפלאים שמיקרוסופט הגדולה מזדנבת אחרי אפל. לך תנהל כלכלה ככה.

בשולי החדשות

• אסור להביא אייפד לאצטדיון היאנקיז. המכשיר יוחרם בכניסה יחד עם ההגיון בספורט, ואז אפשר לשבת ולצפות בבייסבול. 
• מזל טוב! 20 שנה ל-Windows 3. זהירות לא לנשוף חזק מדי על הנרות, שלא יקפוץ מסך כחול.
• סטארטאפ חדש מציע לכם להעלות את כל התא הקולי לרשת. או במילים אחרות - לא להחליף את הסיסמה שקיבלתם עם הטלפון.
• בגלל תקלות ברשת, משרד החינוך העיבר חלק מהעותקים של הבגרות במתמטיקה בפקס. הורים, שימו לב לצמיחה בסעיף התשלומים "שכלול ושכפול", וכן "סטנסלים".
• יותר מרבע מאוכלוסית העולם מחובר לרשת. בדיוק רבע מהם כותבים ברגע זה במסנג'ר "ערה?"
• באלמר לא ינאם בכנס המפתחים של אפל. ואם כבר מדווחים על דברים שלא יקרו, סנטה קלאוס לא ירחף בג'ט-פאק כשהוא לבוש טוניקה צהובה ויפזר שטרות של דרכמות יווניות מעל איי הבתולה כשהוא מקלקל את הסוף של "אבודים" למי שעוד לא צפה.
• משחקי זינגה, ובהם פארמוויל, ישולבו ביאהו. חסכון אדיר בזמן נרשם כשגולשים רבים לא יצטרכו יותר ללחוץ Ctrl+T בשביל לפתוח לשונית חדשה בדפדפן.
  

(טכנופובי הוא טור סאטירי)