הפסקת אש עם חמאס

לסגר שהוטל על רצועת עזה לאחר שתנועת חמאס השתלטה עליה, היה הגיון מדיני, ביטחוני ואסטרטגי. החמאס אינו מכיר בישראל. הוא מפעיל טרור נגדה ומקשה על הסדר בינה לבין הרשות הפלסטינית.

אלא שמטרת הסגר - להביא לקריסת שלטון החמאס ברצועה, לא הושגה. יש לארגון שליטה אפקטיבית בעזה. במשך החודשים האחרונים הוא אף הצליח לקבע בתודעה הבינלאומית את האמונה שהסגר גרם למשבר הומניטארי, מה שמניע ארגונים ומדינות שוחרי טוב לפעול למען תושבי עזה ולארגונים ומדינות שוחרי רע לנצל את הסגר כדי לפגוע בישראל. למשט לעזה שסוכל ולאחרים שוודאי יבואו בעקבותיו, השפעה הרסנית על מדיניות החוץ והביטחון של ישראל.

נראה שממשלת ישראל, או נכון יותר "שבעת" המופלאים" (השביעייה), מקובעת במדיניות הקיימת. הם דנים בימים אלה אלו שינויים (שיפורים) לבצע במדיניות הקיימת, פתרונות שימתנו ולו זמנית את הלחצים הבינלאומיים על ישראל (שיש בהם מידה לא קטנה של צביעות).

אך ישראל טועה. הקלות על הסגר, הקמת ועדת בדיקה ואפילו נכונות לפיקוח בינלאומי על כניסת מוצרים לעזה - לא יסיימו את ההתכתשות סביב נושא שיגורן של ספינות "הומניטאריות" לעזה. אחרי "מרמרה" יגיעו ספינות נוספות ושוב נעמוד במצב שלא נוכל לנצח בו.

מדיניות ישראל כלפי החמאס מחייבת שינוי יסודי, תפנית של 180 מעלות. לא פחות. במקום לבחון מן היסוד את המדיניות כלפי החמאס, על הממשלה לבחון מדיניות חדשה. הפוכה מזו שהופעלה עד כה, שלא זו בלבד שלא הניבה את התוצאות המקוות, אלא סיבכה את ישראל פעם אחר פעם. ממשלת ישראל חייבת לשנות את הפרדיגמה. ליטול יוזמה. לא הרפתקנית חלילה, אלא כזו שתשרת את ישראל בין אם תצלח ובין אם תכשל.

מה עושים? ישראל תציע לחמאס באמצעות מועצת הביטחון או ארה"ב, שביתת נשק בלתי מוגבלת בזמן; במסגרת זו יוחלפו כל עצורי החמאס בגלעד שליט; יוסר הסגר הימי; ימוסדו מעברי הסחורות והשירותים בין ישראל לעזה. ישראל אינה זקוקה לאלפי העצירים הביטחוניים. מעצרם אינו מונע ניסיונות לפגע בנו. ישיבתם בכלא לא מקדמת את החזרת גלעד שליט. היא מקשה על קידום הסדר עם הרשות הפלסטינית.

מי יתנגד (חוץ ישראלים מתלהמים) לניסיון כזה? הסדר כזה טוב לישראל. הוא חיוני לחמאס. הוא ישרת את מדינות ערב המתונות; ימתן את רצון החמאס לערב את איראן (השיעית) ואת טורקיה (שמעורבותה נוגדת אינטרס מצרי); יסיר מעל גבה של ישראל את הצורך להסביר ולהתנצל על המצב בעזה; יקודם בברכה על ידי מוסדות בינלאומיים. שביתת נשק בלתי מוגבלת בזמן עשויה לקבע מצב של לא שלום לא מלחמה, עד אשר יבשילו התנאים להסדר קבע.

האם הממשלה בהרכבה הנוכחי מסוגלת לעשות את התפנית הנדרשת? כנראה שלא, וחבל. אולי אחרי שיקראו חבריה את שורותיה של פורשה נלסון, מ"ספר החיים והמתים הטיבטי", ישעו לקבל את ההצעה. 

"אני הולך ברחוב. במדרכה יש חור עמוק. אני נופל לתוכו. אני אבוד... אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש חור עמוק. אני מעמיד פנים שאיני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב . אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת.

אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש חור עמוק. אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת... כוחו של הרגל. עיני פקוחות. אני יודע היכן אני. זו אשמתי. אני יוצא מיד.

אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש חור עמוק. אני עוקף אותו.

אני הולך ברחוב אחר".

דוד ארבל, בכיר לשעבר בקהילת המודיעין