גן העדן הנסתר: טיול בנחל עמוד

בנחל עמוד יש מגוון של כל מה שאמור להיות בארץ זבת חלב ודבש: עצי תות, תאנה, זית, חרוב, אגוז ועוד. רוית נאור ובנה, איתי, יצאו לתור את הנחל המוכר במסעם בשביל ישראל. פרק 6

רוית נאורפורסם: 24.06.10 , 10:49

בכלל לא משנה כמה פעמים תבקר בנחל עמוד, תמיד תמלמל לעצמך עד כמה המקום הזה נפלא, ואיך בכלל שכחת שגן עדן נמצא ממש כאן, מעבר לסבוב (של כביש 866).

צריך מעט סבלנות, וחצי שעה של צעידה נוחה וקלה לערך, כדי להיזכר וכדי להבין, עד כמה הנחל מדהים! וזו לא הגזמה פרועה לקבוע שמדובר באחד המקומות היפים בארץ: ירוק כל השנה, קריר, מסתורי, שופע בריכות מים צלולים, מפלים, גשרי עץ, מעברי מים, עצים שנשלפו מיערות הגשם בדרום אמריקה ושקט. כל כך הרבה שקט בניגוד למדינה שרגילה לדציבלים גבוהים מדי, כל השנה.

גן עדן של מים קרים ומפלים (צילומים: רוית נאור)

רוית ואיתי בשביל ישראל - הקטעים הקודמים:

טיול אגדה: בעקבות רובין הוד ביער ברעם בצפון

וכל היופי הזה עמד לרשותנו בחג המים. זה היה היום השני ובו צעדנו ברציפות בשביל ישראל. ניצלנו את איסרו חג (ויתרנו על העלייה לרגל) ובמקום ירושלים, צעדנו בקטע השישי בשביל ישראל - נחל עמוד. כיוון שצעדנו "רק" 12 קילומטרים, שרירי הרגליים היו במצב סביר, ומעט רוח קרירה בחסות מזג האוויר המושלם (כנראה בפעם האחרונה לאביב-קיץ זה) סייעה לנו, ויצאנו לדרך.

מתחילים בירוק

מחניון יער מרון עוברים במעבר תת קרקעי, מתחת לעיקול כביש 866, ומיד יורדים לאפיקו של נחל עמוד, שבקילומטר הראשון לא מסגיר כמעט דבר מהיופי האצור של השמורה. בהדרגה הירוק נהיה סמיך יותר ויותר, וסוגר מכל הכיוונים, עד שאתה מוצא את עצמך לכוד בערוץ מוצל ומפותל, משופע בצמחייה שלא הייתה מביישת שום סרט הרפתקאות המתרחש בליבו של הג'ונגל - אבל בנחל עמוד זה שווה אף יותר - כי בג'ונגל יש בעלי חיים מסוכנים אבל לא בנחל עמוד.

תחילת המסלול ליד כביש 866 חניון יער מרון

בנחל עמוד יש מגוון עצום של כל מה שאמור להיות בארץ זבת חלב ודבש: עצי תות, עצי תאנה (ובעוד כחודש יהיה פריים המתוק ביותר), עצי זית ועצי חרוב לרוב. עצי דולב, אגוזי מלך ואלונים, משמשים רק כרקע ירוק יותר של התפאורה הרומנטית הזו, והרעש היחיד שאתה שומע הוא קול צעדיך ופכפוך המים הזורמים בחלקו הראשון של המסלול.

הדרך משופעת בבריכות מים קרירות וצלולות, וניתן ללכת במים עד למפלים הקטנים, להצטנן ולמלא מצברים לקראת הקטע הבא. במסלול כמה גשרי עץ החוצים את הנחל וזולות לעצירה ולמנוחה. נוסף על אלה, בריכות השכווי (על שם נחל שכווי הנמזג לנחל עמוד) הן הדובדבן האמיתי של הדרך. בפעמים קודמות שבקרתי כאן התנקזו אל הברכות מטיילים רבים למדי. הפעם כאמור, למעט מספר מצומצם של חבר'ה צעירים שצועדים את שביל ישראל מדרום לצפון, לא פגשנו נפש חיה, וזאת לכל אורך המסלול העליון!

גשרי עץ מעל למים זורמים

כשבעה קילומטרים מתחילת המסלול, וכשני קילומטרים אחרי בריכות שכווי, נמצאת עלייה למעיין עין כובס ולקברו של השייח כוייס (השייח הטוב). מי שמתעייף, יכול לצאת בשביל המוביל לאחת השכונות בצפת. אנחנו בחרנו להמשיך במסלול לחלקו הדרומי של הנחל.

כשהירוק הופך למצוק תלול

כעבור כמה שעות נינוחות לצידו של נחל ירוק וזורם, בדיוק בשלב שבו נגמרת האנרגיה של הבוקר השני, התחלנו לצעוד בחלקו התחתון של הנחל, המיועד למטיבי לכת. מעל לבריכות שכווי עומדים שרידיה המרשימים של מבטשה, ואולם איתי לא הצליח להתרגש מהמבנה אחרי הפיתויים שמהם כבר טעם עוד בקטע האיתן של הנחל. גם תחנות קמח, וגשרי אבן עתיקים שהובילו בכל פעם לצד אחר של הערוץ, לא הצליחו במשימה. ארבע שעות צעידה מובילות אותך בדרך כלל, לנקודת המשבר הראשונה. והסוף עוד רחוק.

מבנים עתיקים בדרך

הצמחייה הולכת ומתמעטת, הערוץ פוער שוב את פיו ואנחנו נדרשים להתמודד עם לא מעט בולדרים, סלעים וקטעי טיפוס קשים. למים הזכים שזרמו לצידנו כבר אין זכר, והנוף המצוקי החשוף לא דומה למראות שליוו אותנו בשעות הבוקר. המסלול, ובו מעקות ברזל התוחמים את חלקי הטיפוס במצוקים התלולים, מוביל אותנו לסולם היורד בחזרה לערוץ הנחל. חבורה של מטיילים מגיעה מכיוון דרום, ומבהירה לנו שהסוף עוד רחוק. אני מתחילה להבין למה הקטע הזה מיועד למטיבי לכת, ושוב גאווה קטנה מתגנבת לליבי, כשאני רואה את הנחישות של איתי, שמצליח להתמודד גם עם הקטעים הקשים.

ירידה בסולם בחל התחתון של הנחל (צילום: רוית נאור)

אל המפגש עם נחל סתר אנחנו מגיעים כשנשיפות וחריקות הבוקעות מריאותי מלווים אותנו. מצד אחד נשרפו הקלוריות של עוגות הגבינה מהחג, אבל מצד אחר הגב שלי מתחיל לאותת סימני מצוקה, ואיתי מתנדב לסחוב את התרמיל הכבד.

חורשת זיתים משתפלת אל עבר הגדה המזרחית, ובליבה סלעים גדולים מסותתים כמיטה הדורשת הפסקה. אנחנו זקוקים לה, כי מיד מעבר לפינה ממתין קילומטר ובו עליות וירידות תלולות לרוב.

בחלקים מהקטעים מדובר ממש בטיפוס סלע, ובקטעים אחרים, צריך להיזהר עד מאוד כדי לא להחליק מהמדף הצר שעליו הולכים לתהום הפעורה. מכיוון שהרגליים כבר קצת פחות ממושמעות בשלב זה, ואיתי מאבד את שארית חוש ההומור שלו, מדובר במשימה לא פשוטה. אני משכנעת את איתי שאנחנו צריכים לזמן מעט רוח קרירה, שתצנן את המאמץ. הבלתי יאמן קורה, וכעבור שניות אחדות בריזה מפתיעה נושבת ועולה מערוצו של הנחל, ואנחנו זוכים ברוח הגבית שכה היינו זקוקים לה.

ירידה בסולם בחל התחתון של הנחל

שיחי הרדוף צובעים עבורנו את חלקו האחרון של המסלול. הקטעים הקשים של טיפוסי סלע וירידות מסוכנות, כבר מאחורינו. הדרך רחבה ונוחה, אך סופה בעלייה תלולה הנמשכת לאורך 300 מטרים. הצ'ופר היחיד הוא, שעכשיו כבר שומעים את רעש המכוניות הנוסעות בכביש 85, מה שמעיד שסוף המסלול נמצא ממש מעבר לפינה. עדר של חמורים ושל פרות ממתין לנו בסוף המסלול. עוד כמה מאות מטרים שמפרידים בינינו לבין הפקקים בדרך חזרה.

המסלול ליד כביש 85

שני הספרים של שביל ישראל מחלקים את המסלולים בצורה דומה למדי, ושניהם ממשיכים לחלקו הדרומי של נחל עמוד מעבר לכביש 85. מהניסיון המועט שאיתי ואני צברנו עד כה למדתי שרצוי לחלק את המקטעים ל-12 - 15 קילומטרים ליום. אם המסלולים עוברים בין צירי תנועה ראשיים, זה אפילו קל יותר, למי שחוצה בכל פעם קטע אחד. באשר אלינו - החלק הדרומי של נחל עמוד ימתין לנו עד לפעם הבאה. מגדל, הנה אנחנו כבר באים!