הכירו: "המלאך" האוסטרלי שהציל 160 מתאבדים

ברגע האפל ביותר בחייהם, כשהם ניצבו על קצה של צוק והתלבטו אם לקפוץ למותם, הרחש השקט של הרוח נקטע על ידי קול שָלֵו. "אולי תבואו אליי לכוס תה?" שאל האיש הזר ברכות. וכשהם הסתובבו אליו, חיוכו העדין לעתים סימל את הרגע שבו הם ניצלו.

זה כ-50 שנים שדון ריצ'י מתגורר בסמוך לאחד ממוקדי המשיכה הגדולים ביותר למתאבדים באוסטרליה - צוק הניצב בכניסה לנמל סידני ואשר זוכה לכינוי ה"גאפּ". ריצ'י אינו סתם תושב רגיל, מאחר שמהר מאוד הוא ראה במיקום ביתו כמקור לתחושת שליחות. הוא החליט להיות "המלאך השומר" של אנשים בעלי נטיות אובדניות. 

50 שנות שליחות. ריצ'י מביט על הצוק (צילום: AP)

עבור אוסטרלים רבים זה נחשב למקום אפל ומר, אולם ריצ'י רואה בכך מתנה. מי שעבד בעבר כסוכן ביטוח חיים סבור שזה נהדר שהוא יכול היה להציל אנשים רבים. שהוא יכול למכור להם לא רק ביטוח חיים, אלא את החיים עצמם.

"אני לא יכול פשוט לשבת כאן בחיבוק ידיים ורק להביט בהם", אומר ריצ'י, בן 84, שנוהג לשבת על כסא ירוק במרפסת ביתו ולשמור עין פקוחה על ה"גאפ". "חייבים לנסות להציל אותם. זה עד כדי כך פשוט".

חיוך וכוס תה

לפי אומדני הרשויות באוסטרליה, לפחות אדם אחד בשבוע שם קץ לחייו ב"גאפ". מועצת וולהרה, שהצוק נמצאה תחת אחריותה, אף ביקשה מהממשלה 1.7 מיליון דולרים במימון פדרלי כדי להקים גדר גבוהה מאוד וכן להציב שומרים במקום. אולם צעדים אלה לא מספיקים לריצ'י, שעומד על המשמר בהתנדבות. 

גורמים רשמיים אומרים שידוע להם על 160 בני אדם לכל הפחות שביקשו לשים קץ לחייהם ואשר ניצלו בזכות התערבותו של "המלאך השומר". אולם

ריצ'י מסרב לספור. הוא מעדיף להתנחם בעובדה שאנשים רבים שאליהם הוא פונה, בסוף חוזרים לביתו כדי לשתות כוס תה.

מדי בוקר, נוהג ריצ'י לצאת מהמיטה ולפנות הישר לחלון בחדר השינה כדי לסקור את הצוק. אם הוא מבחין באדם עומד שם לבדו, הוא ממהר לגשת אליו. חלק מהאנשים שמגיעים לצוק סובלים מבעיות רפואיות, ואחרים ממחלות נפש. לפעמים הוא לא מספיק לחוש לעזרתם. באחד המקרים הוא הבחין באדם על קביים שעומד על קצה ה"גאפ". אולם עד שהספיק להגיע לצוק, כל שנותר היו הקביים.

ריצ'י מדגיש שהוא רק מטה אוזן קשבת ואף פעם לא מנסה לייעץ או לחטט. לנפשות התועות הוא רק מציע חיוך, שואל אם הן רוצות לדבר ומזמין אותן לביתו. "אני למעשה מציע להם אלטרנטיבה", אומר "המלאך". "אני תמיד בא כידיד, תמיד בא עם חיוך". שכנים, חברים ומכרים מספרים על ריצ'י שהוא פשוט משדר תחושת רוגע.

הסוף לא תמיד שמח

כמובן שחיוך לא יכול להציל כל אדם, מאחר שהסיבות להתאבדות הן מגוונות, אבל מומחים מציינים שאדיבות וכתף תומכת יכולים לעשות את ההבדל בכמה מהמקרים. הפסיכיאטר גורדון פרקר מסביר שכאשר ריצ'י ניגש אליהם בחמלה, הוא עוזר למתאבדים הפוטנציאלים לחשוב מעבר לרגע הנורא על הצוק.  

הלחישה והחיוך מצילים חיים. צוק ה"גאפ" (צילום: AP)

ריצ'י נזכר בצעירה שישבה פעם על הצוק, ושאותה הזמין לשבת ביחד איתו ועם אשתו. בני הזוג האזינו בעת שהאשה דיברה על בעיותיה, ולבסוף הציעו לה ארוחת בוקר. כעבור כמה חודשים היא שבה לביתם עם בקבוק שמפניה כדי להודות לזוג המתחשב. מאז ומדי שנה היא מבקרת בביתם או שולחת מכתב כדי לבשר להם שמצבה טוב.

עם זאת, הסוף לא תמיד שמח. נער אחד לא נענה לפנייתו של ריצ'י ובחר לטרוף את נפשו בכפו. הרוח העיפה את כובעו הישר לידו המושטת של ריצ'י.

רק לאחר מכן הוא גילה שהנער היה בעבר שכן שלו. אמו של המתאבד, שהתאבלה על מותו, הופיעה בכל זאת בביתו של ריצ'י והעניקה לו זר פרחים. "אם אתה לא יכולת להניא אותו", אמרה האם, "איש לא היה יכול".

ומה המחיר שזה גובה ממנו? ריצ'י טוען שהוא אינו יכול לזכור את ההתאבדות הראשונה שראה במו עיניו, ושאף אחת מהן לא הופיעה בחלומותיו. הוא מסביר שהוא פועל כמיטב יכולתו, ואם האדם בוחר לשים קץ לחייו, הוא מכיר בכך שלא היה ביכולתו לעזור. אשתו מוסיפה: "אני אומרת לעצמי 'זה פשוט נהדר שאנחנו גרים כאן ויכולים לעזור לאחרים". דון ריצ'י רק מהנהן בהסכמה.