אני אמריקני, לפחות בינתיים
עמרי פולק ניצב בפני דילמה קשה: להיות בעד נבחרת ארה"ב או לא? בוב בראדלי וחניכיו שיכנעו אותו שלא כדאי לוותר על הידידה הטובה ביותר של ישראל בעולם
אני נקרע מבפנים, ממש ניצב בפני דילמה קשה. לפחות אחת במושגים של כדורגל. האם אני בעד נבחרת ארה"ב או לא? האם הצלחתו של הכדורגל האמריקני טובה לכדורגל העולמי?
האמת שעוד לפני תחילת המונדיאל נטיתי כמעט באופן מוחלט לצד של ה'בעד', השהייה בדרום אפריקה והמפגש עם האמריקנים על הדשא ומחוצה לו לא שינו את דעתי. הם כן הכניסו בי ספק כלשהו, אבל לא הטו את דעתי לטובת הצד השני.
בראדלי הכניס את כל הצ'יפים
נתחיל מהכדורגל, שהוא בסך הכל לא רע בכלל. במשחק מול אנגליה, הנבחרת הכי חזקה בבית ג', הציגה הנבחרת של בוב בראדלי משחק חסר פחד. הלחץ הבלתי פוסק שלהם מנע מהחבורה של פאביו קאפלו לשחק את המשחק הרגיל שלה. אמנם את השער שלה היא השיגה במקרה (אולי תודות ללחץ שייצרה אצל האנגלים), אבל בהמשך היא לא היתה רחוקה מכיבוש שער נוסף ורשימת שמה לצד ההפתעה הראשונה במונדיאל 2010.
הערב (ו'), באליס פארק שביוהנסבורג, ראיתי במחצית הראשונה נבחרת אחרת - כבויה, חסרת מעוף ואיטית. החצי השני הזכיר את ארה"ב ששבתה את ליבי - לא מבריקה וטכנית (חוסר היכולת של שחקניה לעצור כדור מדהימה), אבל מהירה ובעיקר משדרת את הרצון לחזור מפיגור. כשהיא משחקת מהר, ארה"ב מסוכנת, לכל נבחרת בטורניר הנוכחי.
אני מוריד את הכובע בפני המאמן בוב בראדלי, שלא פחד לבצע חילוף כפול במחצית כדי להעיר את חניכיו ומאוחר יותר לשלוח חלוץ במקום בלם על מנת להשיג את השיוויון. בטורניר המוצף בכדורגל פחדני, בראדלי בולט כרגע לטובה.
מצב ביניים: בעד
כשאלביס פוגש את ג'ורג' וושינגטון
נעבור לאוהדים, כמה מהרועשים והצבעוניים במונדיאל הנוכחי. במשחק הראשון מול אנגליה ברוסטנבורג הם הדהימו אותי עם היכולת להשמיע את קולם ולהשתיק את הרוב האנגלי. גם הערב זה לא היה שונה, רק שהפעם הם עשו זאת מעמדה של רוב כמעט מוחלט.
את הזמן עד למשחק העבירו האוהדים בכיכר נלסון מנדלה בסנדטון, שם זכיתי לפגוש את ההתלהבות האמריקנית במיטבה - שני אלבסים, שני ג'ורג' וושינגטונים ועוד המון אוהדים בחולצת הנבחרת.
נראה לי שההתלהבות האמריקנית מכדורגל מפתיעה רק כי מדובר בארה"ב, מדינה שלדעתנו הכדורגל פשוט לא תפס בה. אבל כנראה שזה לא נכון, גם הענף גילה את כוחה של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הכדורגל הסתדר שנים גם ללא ארה"ב, אבל הצטרפותה כסוג של מעצמה עשויה לעשות לו טוב.
הבעיה מתחילה כאשר האוהדים באדום-כחול-לבן מיישמים את הגישה שמנחה את מדיניות החוץ של הממשל שלהם - אנחנו טובים יותר מכולם ויודעים טוב יותר. אחרי שהאלביסים והג'ורג' וושינגטונים הסתיימו להצטלם עם כולם, הם עברו להקנטות (של האנגלים, הסלובנים וגם של ישראל - "תעלו כבר למונדיאל"), זה מה שפגע ברצון שלי לראות אותם מצליחים.
למזלי הצליחו בראדלי וחניכיו לשכנע אותי על הדשא לא לוותר על נבחרת ארה"ב, מזל שלא סיפרתי להם שבכל מקרה לא התכוונתי לעשות זאת.
אי אפשר לסכם את הערב בלי להתייחס בקצרה לסלובניה, שהראתה כי המשחק האחרון של אנגליה יהיה מוקש אמיתי. בכל מקרה תצטרך החבורה של קאפלו לתקוף, ועם הרבה שחקנים - מצב אידיאלי עבור הסלובנים, שמצטיינים בעקיצות מהירות. יחד עם משחק מעניין בין ארה"ב ואלג'יריה, ויש לנו מחזור סיום מרתק לבית ג'.
