בגלל החקירות: דני דנקנר פורש מאריסון השקעות

איש העסקים ויו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, הודיע היום (ג') על פרישה מתפקידו כמנכ"ל אריסון השקעות - חברת ההשקעות של שרי אריסון. אפרת פלד, יו"ר הקבוצה, תשמש באופן זמני גם כמנכ"ל זמני.

השנה הקשה של הטייקון

• פרשת הולילנד מסתעפת: דני דנקנר נחקר ביחא"ה
  
• פישר ניצח את אריסון: דני דנקנר פרש מבנק הפועלים
  
• מלח הארץ, או עבריין ממולח: מי אתה, דני דנקנר?
  

דנקנר, שמונה לתפקיד לאחר שפרש מתפקיד יו"ר הפועלים בלחץ בנק ישראל, נחקר השנה בשורה של חשדות לעבירות בתחום הצווארון הלבן. במהלך החקירות אף נעצר דנקנר מספר פעמים למשך מספר ימים. דנקנר לא קשר בפירוש את חקירותיו להתפטרותו, אך הודיע: "פניתי לשרי אריסון וביקשתי לסיים את תפקידי. הסברתי כי בעקבות הסערה שנוצרה, אין באפשרותי להמשיך ולהקדיש את מלוא מרצי וזמני למשימות המוטלות עלי במסגרת תפקידי".

"במהלך השיחות שקיימנו הדגשתי כי אין שום יסוד לדברים שפורסמו בקשר אלי, וכי אין לי ספק כי לאחר בירור יסודי של כל העובדות יוכח נקיון כפיי. שרי הביעה צער על המצב. אני מודה לה על האמון והתמיכה שגילתה כלפי, הנדירים מאוד במחוזותינו. אני מוקיר תודה עמוקה לה, למנהלי הקבוצה ולעובדיה על עמידתם לצידי באומץ ובחברות".

אריסון עצמה פרסמה הודעה משלה ובה נכתב: "אני מודה לדני דנקנר על תרומתו המקצועית והאנושית הרבה לאורך השנים לחברות קבוצת אריסון. אנו נפרדים באהבה ובחברות. כולי תקווה שהצדק והאמת ייצאו לאור".

הסתבך בגלל בנק טורקי

 אחת החקירות נגד דנקנר, שהחלה לפני כשנה ופורסמה בתחילת 2010, נוגעת לפעולות שונות שעשה בתפקידו כיו"ר הפועלים, ומבוססת על החשד שדנקנר נטל, לכאורה, סכומים גדולים של כסף מהבנק שלא כחוק, ואישר הלוואות שלא היה אמור לאשר לטובת גופים שיש לו אתם קשרים אישיים ומשפחתיים. דנקנר חשוד בפרשת הפועלים בעבירות של מרמה והרפת אמונים.

החשדות קשורים לעסקה לרכישת הבנק הטורקי פוזיטיף, בידי בנק הפועלים וקרן ההשקעות RP קפיטל שהיתה בקשרים עסקיים הדוקים עם חברת הנדל"ן אלרן השייכת למשפחת דנקנר. קרן RP לא מימשה את חלקה בעסקה לרכישת הבנק, ובשנת 2008 שילם לה בנק הפועלים פיצוי בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.  

עוד עולה מהחקירה כי דנקנר לקח הלוואות בהיקף של מיליוני שקלים אך לא מיהר להחזירן. במקרים מסוימים עשה זאת רק לאחר שקיבל פניות מהבנקים שהלוו לו כסף. גורמים בבנק ישראל העריכו כי דנקנר ניצל לשם כך את מעמדו הבכיר, דבר שהוא בלתי תקין לחלוטין.

גורמים בבנק ישראל טוענים פרשת ההלוואות - לצד פרשת בנק "פוזיטיף" הטורקי והעיכוב בהחלטה למכור איגרות חוב המכונות "איגרות זבל" - היא חלק ממה שכינו בבנק ישראל "ניהול בלתי תקין וחסר אחריות של דנקנר את בנק הפועלים" - שהביאו את בנק ישראל לדרוש את התפטרותו של דנקנר.  

קיבל מאולמרט הנחה על הקרקע

 חקירה נוספת, שהחלה בתחילת השנה כהסתעפות של "פרשת הולילנד" ונחשפה באפריל, קשורה לתפקידו של דנקנר כבעל שליטה בתעשיות מלח. דנקנר חשוד כי נתן שוחד לבכירים במינהל מקרקעי ישראל שוחד וביצע עבירות של מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ועבירות מס.  

הפרשה, שהחלה כבר בשנות ה-90', קשורה להיתרים חריגים שמשפחת דנקנר קיבלה לשימוש בקרקעות תעשיות מלח בעתלית. המינהל העניק לחברה היתר להסב את אדמות המפעלים, שיועדו לתעשייה, להקמת מבני נדל"ן, לכאורה - בניגוד לנוהל התקין ולחוק, ובכך הקפיץ עבור המשפחה את ערך הקרקעות ו"השביח" את נכסיה.

מבקר המדינה מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של המינהל בפרשה כבר בשנת 2001, ובעקבות כך דרש היועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין ביולי 2003, משר התמ"ת דאז, אהוד אולמרט, שמועצת מקרקעי ישראל תנהג בחומרה בנושא סיווג הקרקעות של חברות המלח.

ב-1996 נחתמה טיוטת הסכם בין מינהל מקרקעי ישראל לתעשיות מלח, בשליטת משפחת דנקנר, שעסקה בהטבות שתקבל החברה בתמורה להעברת קרקעותיה בעתלית ובאילת. על פי ההסכם עם מינהל מקרקעי ישראל הקרקעות היו אמורות לשנות ייעוד לטובת בניית מגורים; כשמשפחת דנקנר מקבלת 40% מזכויות הבנייה בשטח של 3,100 דונם בעתלית. בעיקבות הדו"ח של מבקר המדינה, צומצם השטח של הדנקנרים ל-2,220 דונם בשטח עירוני שיועד לתעשייה.

עקב דרישותיו של רובינשטיין, הוקם צוות מיוחד בפרקליטות שבדק את הנושא ונתן הנחיות כיצד להמשיך לפעול. בסופו של דבר נדרשה חתימה של שר האוצר לביצוע העסקה. זו ניתנה ב-2006 על ידי אהוד אולמרט, שכיהן כשר האוצר, אך בצל הביקורת, הוא משך את חתימתו. העסקה לא אושרה עד היום והנושא נשאר עומד ותלוי בבג"ץ, שהוגש על ידי התנועה לאיכות השלטון.

גורמים במשטרה מעריכים שראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שהיה באותם זמנים אחראי למינהל מקרקעי ישראל, הביא את ההסכם לאישור מועצת המינהל.

ואם לא די בכל אלה, הרי של-ynet נודע כי דנקנר העיד בעבר גם בחקירה פלילית אחרת שערכה רשות ניירות ערך, שאינה קשורה לחקירה הנוספת המתנהלת ביחידה הארצית לחקירות הונאה. עם זאת, גורם המעורה בנעשה בבנק מסר כי הדחתו מתפקיד יו"ר הפועלים נעשתה מסיבה שאינה קשורה לחשדות שעלו בשתי החקירות הללו.

מצמרת המשק לחקירות ביחא"ה

דני דנקנר (50) הוא בנו של אברהם דנקנר, אחד משישה אחים שהקימו ביחד את העסק המשפחתי, שהפך לקונצורציום ענק שחלש על כל המשק הישראלי. המשפחה רכשה ממדינת ישראל את השליטה במפעל המלח בחולות עתלית, ובהמשך, רכשה גם עסקי נדל"ן בארץ ובחו"ל ואחזקות בתחום התקשורת והתשתיות. בשנת  1997 רכשה מהמדינה, יחד עם תד אריסון - אביה של שרי - את גרעין השליטה בבנק הפועלים.

דנקנר עבד בעסק המשפחתי מאז שנות ה-20' לחייו, ובסוף שנות ה-90' מילא תפקידים שונים בצמרת קבוצת תעשיות מלח. עם רכישת הפועלים, התמנה דני דנקנר לסגן יו"ר הבנק מטעם משפחת דנקנר וליו"ר ועדת ההשקעות של הבנק. בנק ישראל התנגד למינוי, בטענה שלבעלי שליטה בבנק אסור להיות בעלי תפקיד, וב-2004 הוא התפטר מהתפקיד והתמנה ליו"ר חברת פועלים שוקי הון ויו"ר חברת האשראי ישראכרט. ב-2007 נמכרה הקבוצה לשרי אריסון, ואיתה - מניות הבנק. מאחר ודנקנר כבר לא היה בעל שליטה בפועלים, הוא קיבל הכשר למלא כל תפקיד בבנק, והתמנה ליו"ר.  

מאז שהחל המשבר הפיננסי הגלובלי, ניהל המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, קמפיין אגרסיבי להדחת דני דנקנר מתפקיד היו"ר, מבלי לפרסם את הסיבה לכך. היו בצמרת המשק מי שטענו כי הסיבה לכך היא רצונו של הבוס של חזקיהו - נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר - לנטרל את אריסון, באמצעות הדחת "האיש שלה" מעמדת מפתח. פישר, נטען, מפחד משיגיונותיה המיסטיים של בעלת השליטה, ולכן ביצע הלאמה דה-פאקטו של הבנק באמצעות הדחת היו"ר.

לאחר ההדחה ופרסום החשדות הפליליים, הנכס האיתן ביותר שלו נשאר אמונה של אריסון, שאותו לא איבד גם אחרי הפרשה הזאת. בעלת השליטה בפועלים, שמינתה אותו למנכ"ל חברת ההשקעות הפרטית שלה, הודיעה בזמנו שאין לה שום כוונה להדיח אותו מהתפקיד.