בחירות 2010: סיכום שלב הבתים במונדיאל
הגול היפה, המשחק המרתק, נבחרת הכוכבים, המאכזבים והדגלים המקוריים. רגע לפני שהדבר האמיתי מתחיל, סיכום שלב הבתים של דרום אפריקה 2010
משחקי שלב הבתים כבר מאחורינו ואפשר להגיד שהמשחק המקדים של מונדיאל 2010 הסתיים. אחרי 48 משחקים בשמונה בתים, הגביע העולמי בדרום אפריקה עובר לדבר האמיתי - משחקי הנוקאאוט והיישורת האחרונה לקראת הכרזת אלופת העולם החדשה, במקומה של איטליה המודחת.
16 משחקים לפני שחגיגת הכדורגל הגדולה בעולם מסתיימת, הגיע הזמן לסכם את מה שהיה לנו בשבועיים הראשונים של המונדיאל. רגע לפני פתיחת שמיניות הגמר, קבלו את סיכום ynet לשלב הבתים. אתם, כרגיל, מוזמנים לספר לנו על הבחירות שלכם בטוקבקים.
בצורת אפריקנית
48 משחקים, 101 שערים, ממוצע של 2.1 שערים למשחק. זו הסטטיסטיקה היבשה של שלב הבתים. מעט, מעט מדי, אחרי שראשי פיפ"א גם חשבו שבזכות הכדור הקליל והמהיר החדש, ג'בולאני, כמות השערים והאטרקטיביות של הכדורגל תגדל.
ותחשבו, זה כולל את ה-0:7 של פורטוגל על צפון קוריאה, שאם תורידו אותו, המספרים היו עגומים עוד יותר. שש תוצאות 0:0 היו בשלב הבתים ועוד 13 משחקים שהסתיימו ב-0:1. כלומר, ב-19 מתוך 48 המשחקים בבתים נכבש שער אחד ומטה. לא משהו בכלל.
הגול היפה: חוקי או לא חוקי?
למרות שהיו מעט שערים, בהחלט היו כמה שכיף להיזכר בהם ולצפות שוב ושוב. ארגנטינה רשומה על המבצע הקבוצתי היפה של שלב הבתים, באחד השערים של גונסאלו היגוואין מול דרום קוריאה. בנוסף, היו גם שערים יפים בבעיטות מחוץ לרחבה של אורוגוואי (נגד דרא"פ, למרות שהכדור של פורלאן פגע ביריב), סלובניה (ארה"ב), גרמניה (גאנה) ואיטליה (סלובקיה), למשל.
אבל ליישורת האחרונה לפרס הגול היפה של שלב הבתים מגיעים שניים - דויד וייה ולואיס פביאנו. הראשון הרשית מול הונדורס שער נהדר אחרי מבצע אישי מרשים וסיומת לחיבורים ומול צ'ילה ניצל טעות של השוער וכבש מ-40 מ'. חלוץ נבחרת ברזיל הפגיז מול חוף השנהב שער יפהפה וקינח עם אחד עוד יותר יפה, אבל אחרי שנעזר בידו. לשיקולכם אם להעניק את התואר לשער חוקי או לא חוקי.
המשחק של שלב הבתים: סלובקיה - איטליה 2:3
ארה"ב ואנגליה נתנו אחלה משחק כבר ביום השני של המונדיאל ויכול היה להיגמר 3:3 במקום 1:1. האמריקנים גם היו חלק מעוד משחק מרתק, כאשר חזרו מ-2:0 לתיקו מול סלובניה. ארה"ב, ללא ספק הנבחרת הכי אטרקטיבית במשחקיה בשלב הבתים, גם רשומה על העפלה דרמטית לשמינית עם שער בדקה ה-93 מול אלג'יריה (במשחק בו הגיעה לחצי תריסר הזדמנויות, לפחות).
גם ה-1:3 של ברזיל על חוף השנהב, המשחק הישיר היחיד בין גדולות ב'בית המוות' בו נכבשו שערים, היה לא רע בכלל. אבל את תואר ה-משחק של שלב הבתים לוקח ה-2:3 של סלובקיה על איטליה. עד הדקה ה-81 זה היה סתם עוד משחק עם 0:2 לטובת הסלובקים. אבל אחרי השער המצמק של די נטאלה קיבלנו את הסיום הכי מרתק במונדיאל. שערים נוספים, שער חוקי שנפסל ואלופת עולם שמודחת בבושת פנים. חתיכת משחק.
היבשת העולה
לא פעם בעבר היו כאלה שהרימו גבה מהעובדה שדרום אמריקה מקבלת 4.5 נציגות במונדיאל (ארבע עולות ועוד אחת הנאבקת בפלייאוף על כרטיס). אחרי שארגנטינה (9 נק'), ברזיל (7), אורוגוואי (7, בלי לספוג אף שער עדיין!), צ'ילה (6) ופרגוואי (5) העפילו כולן לשמינית הגמר, נדמה שהקרדיט מוצדק לחלוטין. ומי רוצה לבקש סליחה מדייגו מראדונה שטען לאורך כל הדרך שהמוקדמות של דרום אמריקה הכי קשות בעולם כי שם לא משחקים נגד איי פארו וסן מרינו?
היבשת היורדת
כמה תקוות היו לנציגות האפריקניות מהמונדיאל הביתי הראשון אי פעם. דיברו על כך שהנה סוף סוף הנאיביות תישאר בצד והנבחרות האטרקטיביות של
היבשת השחורה יוכלו להרגיש בבית ולהגיע לשלבים הסופיים. ומה קיבלנו? דרום אפריקה היא אמנם שיא הסימפטיות, אבל הפכה למארחת הראשונה אי פעם שלא עוברת את שלב הבתים. חוף השנהב, שצברה 4 נק', עוד יכולה לתרץ בכך ששוב שובצה בבית המוות עם ברזיל ופורטוגל. אבל מה יגידו ניגריה (1 נק') וקמרון (0)?
דרוגבה, אטו ויעקובו שוב ייאלצו להסביר בבית למה בנבחרת הם לא מככבים כמו בקבוצותיהם. גאנה, היחידה שהמשיכה לשלב הבא, עשתה זאת בזכות הפרש שערים והיא חייבת המון תודה לגרמניה. ואגב, הכוכבים השחורים כבשו רק פעמיים בשלושה משחקים, בשני המקרים בזכות פנדלים מטופשים של היריבות.
הנבחרת של שלב הבתים
הבעיה היחידה בקטגוריה הזו היתה לבחור בשוער, כי לא היה מספר 1 אחד שממש הרשים וניצח משחקים או הציל את נבחרתו מהפסדים. בסופו של דבר הבחירה הלכה לשוער הפועל תל אביב, וינסנט אניימה, שלמרות מספר טעויות בשערים שספג, הוא השוער היחיד בטורניר שזכה פעמיים בפרס איש המשחק של פיפ"א. יתר הבחירות, היו קלות יותר יחסית.
וינסנט אניימה (ניגריה); מייקון (ברזיל), דייגו לוגאנו (אורוגוואי), ריקרדו קרבאליו (פורטוגל), גבריאל היינצה (ארגנטינה); צ'אבי (ספרד), ווסלי סניידר (הולנד), לנדון דונובן (ארה"ב), ליונל מסי (ארגנטינה); דויד וייה (ספרד), רוברט ויטק (סלובקיה). השחקן ה-12: דייגו פורלאן (אורוגוואי).
נבחרת המאכזבים
אפשר היה בקלות לתת את כל העמדות לנבחרות איטליה וצרפת, אבל מאחר ועוגמת הנפש שלהן גם ככה גדולה, הוחלט לשלב בהרכב גם 'כוכבים' מנבחרות אחרות. סמואל אטו ודידייה דרוגבה אמנם כבשו, אבל לא סחבו את נבחרותיהם לשלב הבא, כמצופה מהם במונדיאל הביתי.
רוברט גרין (אנגליה); ג'אנלוקה זמברוטה (איטליה), פאביו קנבארו (איטליה), וויליאם גאלאס (צרפת), אריק אבידל (צרפת); סטיבן פינאר (דרא"פ), גיורגוס קראגוניס (יוון), יוהאן גורקוף (צרפת), וויין רוני (אנגליה); סמואל אטו (קמרון), דידייה דרוגבה (חוף השנהב).
הדגל המקורי: ניו זילנד וספרד
המונדיאל הצבעוני מאפשר לראות ביציעים המון דגלים משעשעים וראויים לתמונה. את תואר הדגל המקורי של שלב הבתים נעניק לשניים: אוהד ניו זילנד שתלה אחד עם הכיתוב: "The All Whites, as many world cup finals as Spain". או בעברית: שניו זילנד הגיעה לאותה כמות גמרים כמו ספרד (כלומר, 0). ואוהדת ספרדייה שבמשחק מול צ'ילה כתבה על דגל מדינתה: "צ'אבי, אני פנוייה".
לפנייה לכתב/ת 
