לה לה לה לנד
האם מפיק יכול להתנער מדמיון ללחן אחר בתירוץ ש"העבירו לי אותו ב'לה לה לה'"? יוסי בן דוד חושב שכן. וגם, מה הטרנד הרוחני המאוס בז'אנר, ולמה צריך להוריד את הכובע בפני עפיה?
כל דבר מוצלח בחיים טוב כשהוא נעשה במידה. לפי אמת המידה הזאת, גל שירי האמונה והדאגה לשלום עם ישראל וחיבוטיו הרוחניים כבר עבר כל טעם טוב. זה התחיל עם יוסי אזולאי באלבומי תפילות,
המשיך עם דוד ד'אור, שולי רנד, עובדיה חממה ומשפחת בנאי ומקבל כעת חותמת סופית עם שירים כמו "עומד בשער" של עמיר בניון.
הבעיה היא שאנשי הזמר המזרחי ראו כי טוב ולקחו את זה צעד ענק קדימה עם שירי דאנס מזרחיים שהקשר בינם לבין אמונה וקידוש שם שמיים רחוק כמזרח ממערב: עידן יניב והקינדערלך, אייל גולן עם "מי שמאמין", קובי פרץ עם אוף שימחעס והכי גרוע, זמרים חרדים שמנסים לרכוב גם הם על הגל ומוציאים שירים מזרחיים עם טקסטים בהם המילים שונו, למשל מ"אני אוהב אותך יעל" ל"אני אוהב אותך בורא עולם". התוצאה מבזה בהתאם.
אייל גולן. דאנס מזרחי עם קידוש שם שמיים (צילום: ענת מוסברג)
מלבד "מי שמאמין" של גולן, להיט שיש בו גם תוכן, כל השאר פשוט מנצלים את הטרנד הרוחני כדי להוריד עוד רינגטונים ובעיקר לקרוץ לקהל המסורתי שברובו מאזין לז'אנר הזה. עצה שלי? תשאירו את האמונה לבניון ושות' ותתמקדו במה שאתם עושים טוב, לשיר על כלום.
הקומבינה של יוסי בן דוד
לפני כחודשיים חשפתי כאן כי "מלאך שלי", הסינגל החדש והמצליח של מושיק עפיה מתהדר בקרדיט לא לו, כשבמקום לרשום שמדובר בלחן ערבי נטו ניתן קרדיט ליוצר לא ידוע בשם עדי כבירי. כששאלתי את עפיה על כך, הוא היה המום מהגילוי והפנה אותו למי שהעביר לו את השיר - היוצר יוסי בן דוד.
עפיה. התנהלות נכונה למלך השופוני לשעבר (צילום: ניר "שוקו" כהן)
עפיה טען שכאשר הוא מקבל שיר, הוא מאמין לאדם שמעניק לו אותו (בן דוד, במקרה הזה) שכתב אותו בעצמו, ולא רואה צורך בבדיקת אימות. אמינות, כבוד ויושר הם קודים בסיסיים בעולם העסקי, על אחת כמה וכמה בסביבה כה טעונה ובעלת טסטוסטרון מתוחזק כמו בזמר המזרחי.
נזכרתי בסיפור הזה השבוע, כשגיליתי שעפיה לא היחיד שנפל קורבן לאי נעימות הזו אלא גם עידן יניב, וזאת - כמו עפיה - מבלי שבכלל ידע מכך. על "טירה של מלך", הסינגל האחרון שהוציא, חתום המלחין נאור סינווני, אך בירור לא מסובך מגלה כי מדובר בשיר ערבי של זמרת בשם אליסה. כשפניתי בנושא למנהליו של יניב, הם הפנו אותי, כמו עפיה בזמנו, לאותו מפיק, יוסי בן דוד.
הפעם כבר תפסתי את בן דוד, שהתנער מכל אחריות לסיפור. "אני קיבלתי את השיר ב'לה לה לה' מנאור סינווני, שאמר לי שהוא חתום על הלחן. כאן נגמר הסיפור מבחינתי. אני לא בודק".
אבל ההפקה היא שלך.
"נכון, אבל אני לא מייצג את השלום הפלסטיני, אלא בסך הכל עוסק במוזיקה. כשמביאים לי שיר ב'לה לה לה', אני לא נכנס לבדיקות וחקירות".
אתה מודע לכך שזה בעייתי: זמר לוקח ממך שיר וסומך עלייך שתעשה את הבדיקות המתאימות.
"מעולם לא תתפוס אותי, בכל הקריירה שלי, עם סיפור דומה. קרה עכשיו מקרה חד פעמי כזה, ששמעתי עליו לא מזמן ואני אפילו לא יודע אם הלחן רק דומה או העתק אחד לאחד".
זה אחד לאחד.
"אז שיתבעו את אלה שהביאו לי את הלחן. אני לא אחראי".
גם למושיק עפיה, היה סיפור דומה וגם הוא, כמו אמרגניו של יניב, הפנה אותי אליך. מדובר בסיפור שני בזמן קצר.
"תראה, אני לא ידעתי. אם אראה שהלחן לא נכון, אז בעצמי אפנה לאקו"ם ואבקש לשנות".
ואם כבר מזכירים את אקו"ם: לאחרונה הם פנו לנציגיו של שלומי סרנגה בעניין הלהיט "Taba Tumba". למרות שסרנגה, בניגוד לבן דוד, פירגן על גבי הסינגל לשיר היווני ממנו קיבל השראה ("Tampa Toumpa" של מיקאליס מניסיאטיס), מתברר שהדמיון בין היצירות היה גדול כל כך, שהצריך קבלת אישור מהארגון.
מושיק עפיה חוזר הביתה
ובחזרה לעפיה: בימים אלה הוא חוזר, אחרי שנתיים של היעדרות, למועדונים ופותח במועדון "הפלקה" סיבוב הופעות עם חמישה נגנים ושתי זמרות ליווי. על פניו, הכי קל לצחקק ולטעון שאחרי שלא מכר את היכל התרבות הוא חוזר כמו טטלה למועדונים.אבל תכל'ס, האמת היא אחרת לגמרי. עפיה הוא גבר אמיתי, שלא מפחד לצפצף על כולם, ללכת עם האמת שלו ולהרוויח את לחמו בכבוד בלי לפשוט את התחתונים. בניגוד להיכלי התרבות, שם הוא אולי יעמוד כמו מלך ארבע שעות אבל יצטרך לכפר על זה בשנה של זיעה ועבודה קשה כדי לכסות את ההשקעה, הרי שלמועדונים הוא מגיע כמו קינג, נותן הופעה מושקעת ועוד נהנה מכסף נקי ללא התקפי לב. אני אישית מוריד בפני מי שהיה מלך השופוני של הז'אנר את הכובע.
לפנייה לכתב/ת 
פרץ. דאגה לשלום ישראל
צילום: דנה קופל
מומלצים
